תנ"ך - ונבח הלך וילכד את־קנת ואת־בנתיה ויקרא לה נבח בשמו: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְנֹ֣בַח הָלַ֔ךְ וַיִּלְכֹּ֥ד אֶת־קְנָ֖ת וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח בִּשְׁמֽוֹ: פ (במדבר פרק לב פסוק מב)

טקסט וניקוד:

וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת־קְנָת וְאֶת־בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ: פ (במדבר פרק לב פסוק מב)

טקסט בלבד:

ונבח הלך וילכד את־קנת ואת־בנתיה ויקרא לה נבח בשמו: פ (במדבר פרק לב פסוק מב)

תיקון קוראים:

ונבח הלך וילכד את־קנת ואת־בנתיה ויקרא לה נבח בשמו: פ (במדבר פרק לב פסוק מב)
וְנֹבַח אֲזַל וּכבַשׁ יָת קְנָת וְיָת כַּפרָנַהָא וּקרָא לַהּ נֹבַח בִּשׁמֵיהּ :

לה - ג' לא מפקין ה"א: במ' לב , מב; *זכ' ה , יא; רות ב , יד. לה - י"ד בטעמא (מלים המוטעמות במרכא כפולה): ראה במ' יד , ג.

לה - ג' לא מפק' ה'.

ויקרא לה נבח - לא מפיק ה"י , וראיתי ביסודו של רבי משה [הדרשן]: לפי שלא נתקיים לה שם זה , לפיכך הוא רפי , שמשמש מדרשו כמו 'לא'. ותמיהני מה ידרוש [בשתי תיבות] הדומין לה: "ויאמר לה בועז" (רות ב , יד); "לבנות לה בית" (זכ' ה , יא).

ויקרא אתהם (בנוסחנו: אתהן) חוות יאיר , וכן ויקרא לה נובח בשמו - להזכיר עליהם שם גבורתם.

ויאיר בן מנשה - האיש הזה מתיחס אל משפחת אמו , בעבור שלקח אחזתו עמהם; כי בדברי הימים מפורש שהוא בן חצרון בן פרץ בן יהודה , ואמו בת מכיר בן מנשה , דכתיב "ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד והוא לקחה והוא בן ששים שנה ותלד לו את שגוב. ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש (בנוסחנו: ושלוש) ערים בארץ הגלעד" (דה"א ב , כא - כב); וכתיב "ויקח גשור וארם את חוות יאיר מאתם את קנת ואת בנותיה ששים עיר כל אלה בני מכיר אבי גלעד" (שם , כג). ומזה נראה , שהיה נבח הלוכד קנת ובנותיה בן יאיר , ולכן יקראו גם הם 'חוות יאיר'. וטעם "ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה" (לעיל , מ) - למשפחתו , כי בניו לכדוהו; וכן "ולמכיר נתתי את הגלעד" (דב' ג , טו) - 'ולמכירי'; כי בעבור היותו נכבד וראש לכל זרעו יקראו בניו בשמו , כי כן יאמרו הכתובים בראשי השבטים בנחלתם: "נגבה לאפרים וצפונה למנשה" (יהו' יז , י) , וכן "למנשה היתה ארץ תפוח" וגו' (שם , ח). ומה שאמר הכתוב בספר יהושע "ויהי הגורל למטה מנשה כי הוא בכור יוסף למכיר בכור מנשה אבי הגלעד כי הוא היה איש מלחמה ויהי לו הגלעד והבשן" (יז , א) - גם כן על בניו שהיו אנשי המלחמה , כי הם הלכו גלעדה וילכדוה , ולכך נתן להם משה חלק גדול מהם. ואולי היה עדיין מכיר קיים , ולא נגזרה עליו גזרת המדבר לפי שלא היה מפקודי משה ואהרן , שהיה לו יותר מששים שנה , והאריך שנים כדורות הראשונים. ויקרא לה נבח - לא מפיק ה"א; וראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן: לפי שלא נתקיים לה שם זה , לפיכך הוא רפה , שמשמש מדרשו כמו 'לא'. ותמהני מה ידרוש שתי תיבות הדומות לזו: "ויאמר לה בעז" (רות ב , יד); "לבנות לה בית" (זכ' ה , יא) ; לשון רבנו שלמה. והרי הרב אוצר בלום לתורה , להלכות ולהגדות , ואשתמטתיה זו שאמרו במדרש רות (רו"ר ה , ה): "ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך" (רות ב , יג) - אמר לה: חס ושלום , אין את מן האמהות אלא מן האמהות; ודכותה: ונבח הלך וילכד את קנת - מלמד שלא עמד לה אותו השם; ודכותה: "ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער" (זכ' ה , יא) - מלמד שאין לשקר תשועה; עד כאן באגדה. וכן בגמרא של מסכת סנהדרין (כד , א) אמרו: זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל , לבבל נחות ואשתרבובי אישתרבב לעילם , דיקא נמי , דכתיב "לבנות לה בית"; שמע מינה. והוא מן המפיק הזה , שלא עמד לה ה"בית בארץ שנער".

וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה - רוצה לומר , שלכדו קצת עיר הגלעד; וידמה שזה היה בעת מלחמת עוג , כי כבר כתוב שם "ויירשו את ארצו" (במ' כא , לה). וכן היה אז כבישת יאיר את חוותיהם וכבישת נבח קנת ובנותיה; ולזה הסכים משה מפי הגבורה , שתהיינה אלו לאשר כבשום בחלק נחלתם. והנה זכר זה הכתוב במכיר בן מנשה , וקצר מפני זה ביאיר ונבח , כי סמך על ביאור מה שנזכר בזה ממכיר בן מנשה; ולולי היות אלו לנחלה ללוכדיהם , לא קרא יאיר לאלו המקומות 'חוות יאיר' , ולא קרא 'נבח' המקום נבח בשמו. והוא אפשר גם כן , שאחר שהגיעה נחלתם להם בהר הגלעד מעבר לירדן מזרחה , כבשו אלו המקומות סביב נחלתם; כמו שמצאנו בספר יהושע , שאמר יהושע לבני יוסף: "אם עם רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפרזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים" (יז , טו). למדנו מזה , שמה שיכבשו סביב נחלתם הוא שלהם , וכל שכן בזה המקום , שכבר הגיע בכללות מה שמעבר הירדן מזרחה לשני השבטים וחצי השבט. והנה בכאן נשלם מה שצריך לבאר בזאת הפרשה. (התועלות בקובץ תועלות לרלב"ג , במ' לא , ב - לב , מב). פרשת 'אלה מסעי': "אלה מסעי בני ישראל" וגו' (לג , א) עד סוף הפרשה (במ' לו , יג).
ריכוז קישורים