תנ"ך - ונסב
לכם
הגבול
מנגב
למעלה
עקרבים
ועבר
צנה
והיה
והיו
תוצאתיו
מנגב
לקדש
ברנע
ויצא
חצר־אדר
ועבר
עצמנה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְנָסַ֣ב
לָכֶם֩
הַגְּב֨וּל
מִנֶּ֜גֶב
לְמַעֲלֵ֤ה
עַקְרַבִּים֙
וְעָ֣בַר
צִ֔נָה
וְהָיֻה֙
וְהָיוּ֙
תּֽוֹצְאֹתָ֔יו
מִנֶּ֖גֶב
לְקָדֵ֣שׁ
בַּרְנֵ֑עַ
וְיָצָ֥א
חֲצַר־אַדָּ֖ר
וְעָבַ֥ר
עַצְמֹֽנָה:
(במדבר פרק לד פסוק ד)
וְנָסַב
לָכֶם
הַגְּבוּל
מִנֶּגֶב
לְמַעֲלֵה
עַקְרַבִּים
וְעָבַר
צִנָה
וְהָיֻה
וְהָיוּ
תּוֹצְאֹתָיו
מִנֶּגֶב
לְקָדֵשׁ
בַּרְנֵעַ
וְיָצָא
חֲצַר־אַדָּר
וְעָבַר
עַצְמֹנָה:
(במדבר פרק לד פסוק ד)
ונסב
לכם
הגבול
מנגב
למעלה
עקרבים
ועבר
צנה
והיה
והיו
תוצאתיו
מנגב
לקדש
ברנע
ויצא
חצר־אדר
ועבר
עצמנה:
(במדבר פרק לד פסוק ד)
ונסב
לכם
הגבול
מנגב
למעלה
עקרבים
ועבר
צנה
והיה
והיו
תוצאתיו
מנגב
לקדש
ברנע
ויצא
חצר־אדר
ועבר
עצמנה:
(במדבר פרק לד פסוק ד)
וְיַסחַר
לְכוֹן
תְּחוּמָא
מִדָּרוֹמָא
לְמַסְקַנָא
דְעַקרַבִּין
וְיִעבַּר
לְצִין
וִיהוֹן
מַפְּקָנוֹהִי
מִדָּרוֹמָא
לִרקַם
גֵּיאָה
וְיִפּוֹק
לַחֲצַר
אַדָּר
וְיִעבַּר
לְעַצמוֹן
:
צנה
-
ב':
במ'
לד
,
ד;
יהו'
טו
,
ג.
והיה
-
ז'
כתיב
'והיה'
וקרי
'והיו'
(בלישנא):
במ'
לד
,
ד;
יהו'
טו
,
ד;
יח
,
יב
,
יד
,
יט;
יר'
נ
,
ו;
יח'
לז
,
כב.
(ואחד
כתיב
'והיו'
וקרי
'והיה':
יח'
מז
,
יב).
עצמנה
-
ב'
,
חד
חסר
וחד
מלא:
במ'
לד
,
ד;
יהו'
טו
,
ד.
והיה
-
והיו
קרי;
עצמנה
-
ב'
חד
מל'
וחד
חס'.
ונסב
לכם
הגבול
מנגב
למעלה
עקרבים
-
כל
מקום
שנאמר
'ונסב'
או
'ויצא'
-
מלמד
שלא
היה
המצר
שוה
אלא
הולך
ויוצא
לחוץ:
יוצא
המיצר
ועוקם
לצד
צפונו
של
עולם
באלכסון
למערב
ועובר
המצר
בדרומו
של
מעלה
עקרבים;
נמצא
מעלה
עקרבים
לפנים
מן
המצר.
ועבר
צנה
-
אל
צין
,
כמו
"מצרימה"
(בר'
יב
,
י).
והיו
תוצאותיו
-
קצותיו
,
בדרומה
של
קדש
ברנע.
ויצא
חצר
אדר
-
מתפשט
המצר
ומרחיב
לצד
צפון
[של
עולם]
,
ונמשך
עוד
באלכסון
למערב
,
ובא
לו
לחצר
אדר
,
ומשם
לעצמון
,
ומשם
לנחל
מצרים.
[ולשון
ונסב
האמור
כאן
,
לפי
שכתב
ויצא
חצר
אדר
-
שהתחיל
להרחיב
משעבר
את
קדש
ברנע;
ורוחב
אותה
רצועה
שבלטה
לצד
צפון
היתה
מקדש
ברנע
עד
עצמון
,
ומשם
והלאה
נתקצר
המצר
ונסב
לצד
הדרום
ובא
לו
לנחל
מצרים]
,
ומשם
אל
הים
,
שהוא
מצד
מערבה
של
כל
ארץ
ישראל;
נמצא
נחל
מצרים
במקצוע
מערבית
-
דרומית.
והיו
תוצאותיו
הימה
-
אל
מצר
המערב
,
שאין
עוד
גבול
נגב
מאריך
לצד
המערב
משם
והלאה.
ונסב
לכם
-
שם
בולט
הגבול.
ויצא
,
ועבר
-
דרך
ישר
,
בלא
הקף.
מנגב
לקדש
ברנע
-
תימה
לי
,
שעתה
בא
ליתן
תחומין
לארץ
כנען
,
לנחלת
תשעה
המטות
וחצי
המטה
(ראה
להלן
,
יג)
,
ואומר
לקדש
ברנע
,
דמשמע
,
שקדש
ברנע
הוא
בארץ
כנען.
והלא
משה
רבינו
לא
עבר
את
הירדן
,
והוא
-
מקדש
ברנע
שלח
מרגלים;
כמו
שאמר
כלב
ביהושע:
"בן
ארבעים
שנה
אנכי
בשלח
אותי
משה
עבד
יי'
מקדש
ברנע
לרגל
את
הארץ"
(ראה
יד
,
ז).
וגם
בהר
ההר
מת
אהרן
(ראה
במ'
כ
,
לח)
-
שלא
עבר
את
הירדן;
וכאן
כתיב
"מהים
הגדול
תתאו
לכם
הר
ההר"
(ראה
להלן
,
ז).
ונראה
,
שאילו
המחוזות
מקצתם
לצד
ארץ
אדום
,
שהיתה
כנגד
ארץ
ישראל;
שכן
מצינו
דכתיב
"הנה
אנחנו
בקדש
עיר
קצה
גבולך"
(במ'
כ
,
טז)
,
ובהר
ההר
נמי
כתיב
"מקצה
ארץ
אדום"
(ראה
במ'
לג
,
לז).
וקדש
לצד
נגב
של
ארץ
ישראל
,
והר
ההר
לצפונה.
אבל
הר
ההר
היה
מכוון
כנגד
תחום
ארץ
ישראל
,
כנגד
לבא
חמת
,
שהיא
בגבול
ארץ
ישראל;
שכן
מצינו
דכתיב
"מלבא
חמת
עד
נחל
מצרים"
(מ"א
ח
,
סה)
,
לצד
תשעת
המטות.
והכי
קאמר:
כשתעברו
את
הירדן
דכִווּנו
―
ד"תתאו"
(להלן
,
ז)
-
לשון
כוון
,
כדמתרגם
אנקלוס
"ותכוונו"
―
כנגד
הר
ההר
,
ושם
תקחו
למדוד
הגבול.
וקדש
היתה
כנגד
ארץ
ישראל
,
אבל
לא
כנגד
הגבול;
אלא
צריך
להרחיב
הגבול
לצד
נגב
,
כדי
שתהא
קו
המידה
מנגב
לקדש
ברנע
,
שהוא
לצד
ארץ
אדום.
וקדש
בראש
ארץ
אדום
,
לצד
ראובן
וגד.
ואף
איכא
למימר
,
דתרי
קדש
ברנע
הוו;
שהרי
ביהושע
(י
,
מא)
מני
קדש
ברנע
בעיירות
דארץ
ישראל
בעבר
הירדן.
ורבותינו
נמי
אמרו
(ראה
מכות
י
,
א)
,
דתרי
קדש
הוו.
ורבינו
שמשון
(משאנץ;
משנה
שביעית
ו
,
א)
נמי
פירש
,
דתרי
הר
ההר
הוו.
ואותו
של
עבר
הירדן
הוא
'טורי
אמנון'
,
המפורש
בגיטין
בפרק
קמא
(ח
,
א).
ומפני
דוחק
הפסוקין
נראה
שאמר
כן.