תנ"ך - וזאת׀
עשו
להם
וחיו
ולא
ימתו
בגשתם
את־קדש
הקדשים
אהרן
ובניו
יבאו
ושמו
אותם
איש
איש
על־עבדתו
ואל־משאו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְזֹ֣את׀
עֲשׂ֣וּ
לָהֶ֗ם
וְחָיוּ֙
וְלֹ֣א
יָמֻ֔תוּ
בְּגִשְׁתָּ֖ם
אֶת־קֹ֣דֶשׁ
הַקֳּדָשִׁ֑ים
אַהֲרֹ֤ן
וּבָנָיו֙
יָבֹ֔אוּ
וְשָׂמ֣וּ
אוֹתָ֗ם
אִ֥ישׁ
אִ֛ישׁ
עַל־עֲבֹדָת֖וֹ
וְאֶל־מַשָּׂאֽוֹ:
(במדבר פרק ד פסוק יט)
וְזֹאת׀
עֲשׂוּ
לָהֶם
וְחָיוּ
וְלֹא
יָמֻתוּ
בְּגִשְׁתָּם
אֶת־קֹדֶשׁ
הַקֳּדָשִׁים
אַהֲרֹן
וּבָנָיו
יָבֹאוּ
וְשָׂמוּ
אוֹתָם
אִישׁ
אִישׁ
עַל־עֲבֹדָתוֹ
וְאֶל־מַשָּׂאוֹ:
(במדבר פרק ד פסוק יט)
וזאת׀
עשו
להם
וחיו
ולא
ימתו
בגשתם
את־קדש
הקדשים
אהרן
ובניו
יבאו
ושמו
אותם
איש
איש
על־עבדתו
ואל־משאו:
(במדבר פרק ד פסוק יט)
וזאת׀
עשו
להם
וחיו
ולא
ימתו
בגשתם
את־קדש
הקדשים
אהרן
ובניו
יבאו
ושמו
אותם
איש
איש
על־עבדתו
ואל־משאו:
(במדבר פרק ד פסוק יט)
וְדָא
עֲבִידוּ
לְהוֹן
וְיֵיחוֹן
וְלָא
יְמוּתוּן
בְּמִקרַבהוֹן
לְקוֹדֶשׁ
קֻדשַׁיָא
אַהֲרֹן
וּבנוֹהִי
יֵיעֲלוּן
וִימַנוֹן
יָתְהוֹן
גְּבַר
גְּבַר
עַל
פֻּלחָנֵיהּ
וּלמַטוּלֵיהּ
:
וזאת
-
י"ו
ראשי
פסוקים:
שמ'
כה
,
ג;
וי'
ו
,
ז;
ז
,
א
,
יא;
טו
,
ג;
*במ'
ד
,
יט
,
לא;
ו
,
יג;
דב'
ד
,
מד;
ו
,
א;
לג
,
א
,
ז;
יר'
מד
,
כט;
זכ'
יד
,
יב;
מל'
ב
,
יג;
רות
ד
,
ז.
וחיו
-
ב':
במ'
ד
,
יט;
זכ'
י
,
ט.
(ואחד:
חיו
-
במ'
יד
,
לח).
אותם
-
ל"ט
מלא
בתורה:
ראה
לעיל
,
יב.
אותם
-
י"א
מלא
בסיפרא:
ראה
לעיל
,
יב.
וזאת
י"ו
ראש'
פסו'
וזאת
התרומה
וזאת
תורת
המנחה
וזאת
תורת
האשם
וזאת
תורת
זבח
השלמים
וזאת
תהיה
טמאתו
וזאת
עשו
להם
וזאת
משמרת
משאם
וזאת
תורת
הנזיר
וזאת
התורה
וזאת
המצוה
וזאת
הברכה
וזאת
ליהודה
וזאת
לכם
האות
וזאת
תהיה
המגפה
וזאת
שנית
וזאת
לפנים
בישראל.
וזאת
-
י"ו
ראש'
פסו';
וחיו
-
ב';
ואל
-
משאו
-
ל'.
וחיו
-
יוסיפו
חיים.
ולא
ימותו
-
בכרת.
והטעם
,
כי
אם
ישמרו
יקבלו
שכר
,
ואם
לא
-
יענשו;
כי
יתכן
שלא
יענשו
,
על
כן:
ולא
ימותו.
ושמו
אותם
-
הארון
והשלחן
והמנורה
והמזבחות
(ע"פ
במ'
ג
,
לא).
על
עבודתו
-
בכלי
הקדש.
ואל
משאו
-
לשאת
בכתף.