תנ"ך - ועבר עליו רוח־קנאה וקנא את־אשתו והוא נטמאה או־עבר עליו רוח־קנאה וקנא את־אשתו והיא לא נטמאה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְעָבַ֨ר עָלָ֧יו רֽוּחַ־קִנְאָ֛ה וְקִנֵּ֥א אֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְהִ֣וא נִטְמָ֑אָה אוֹ־עָבַ֨ר עָלָ֤יו רֽוּחַ־קִנְאָה֙ וְקִנֵּ֣א אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וְהִ֖יא לֹ֥א נִטְמָֽאָה: (במדבר פרק ה פסוק יד)

טקסט וניקוד:

וְעָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ־עָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה: (במדבר פרק ה פסוק יד)

טקסט בלבד:

ועבר עליו רוח־קנאה וקנא את־אשתו והוא נטמאה או־עבר עליו רוח־קנאה וקנא את־אשתו והיא לא נטמאה: (במדבר פרק ה פסוק יד)

תיקון קוראים:

ועבר עליו רוח־קנאה וקנא את־אשתו והוא נטמאה או־עבר עליו רוח־קנאה וקנא את־אשתו והיא לא נטמאה: (במדבר פרק ה פסוק יד)
וְיִעבַּר עֲלוֹהִי רוּחַ קִנאָה וִיקַנֵי יָת אִתְּתֵיהּ וְהִיא מְסָאֲבָא אוֹ עֲבַר עֲלוֹהִי רוּחַ קִנאָה וְקַנִי יָת אִתְּתֵיהּ וְהִיא לָא מְסָאֲבָא :

והיא - י"א כתיב יו"ד בתורה (בלישנא): ראה לעיל , יג.

והיא - י"א כת' י' בת'.

ועבר עליו - קודם לסתירה. רוח קנאה וקנא - רבותינו פרשוהו (סוטה ג , א) לשון התראה , שמתרה בה: אל תִסָתרי עם פלוני. והיא נטמאה או עבר [עליו וגו'] - כלומר: הוא התרה בה , ועברה על התראתו , ואין ידוע אם נטמאה אם לאו.

ועבר עליו - לשון זכר , וכן "רוח גדולה וחזק" (מ"א יט , יא). וטעם עליו - שתעלה במחשבתו.

רוח קנאה - 'לושימה' בלעז. וקנא את אשתו - שאמר לה: לא תסָתרי עם איש פלוני. לפני עד אחד או לפני שנים - פלוגתא היא (ראה סוטה ב , א - ב) - ובאו עדים שנסתרה. והיא נטמאה - ששהתה עמו כדי טומאה; ומיד נטמאה לבעלה - שאסור לישכב עמה עד שתשתה.

איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל וגו' - הנה סמך זאת הפרשה לפרשה הקודמת , שהיתה תכליתה להסיר קטטה ומחלוקת מישראל בכללם , כי זאת הפרשה היא להסיר הקטטה מהבית. והנה שלום הבית קודם לשלום העם , לפי מה שנתבאר בפילוסופיא המדינית; ואולם התחילה התורה מהשלום היותר נכבד , המאוחר בסדר , וסיימה בקודם בסדר , כמו שנבאר. וזה ממנהג התורה במקומות רבים. ולפי שבסוף הענין ביאר שהענין הוא בספק אם נטמאה אם לא נטמאה , ולברר האמת ישקוה מי המרים המאררים (ראה להלן , כד) , הוא מבואר שצריך שיפורש זה המאמר באופן יסכים אל שיהיה הענין בספק אם נטמאת אם לא נטמאת. והנה השְׂטיה והמעילה היא , לפי הנראה מזאת הפרשה , שעברה על צוָאתו ונסתרה עם מי שקנא לה ואמר שלא תסָתר עמו , לחשדו אותה שתזנה עמו. וזה מבואר מצד הוראת הגדר , כי הרצון בקִנוּי הנזכר בזאת הפרשה הוא מה שזכרנו (ראה סוטה ה , ב). והנה הקִנוי צריך שיהיה ידוע על פי עדים , שנאמר: וקנא את אשתו; ואולם בסתירה יספיק עד אחד , שנאמר ועד אין בה (ראה משנה סוטה א , א). והנה התנה בזה בזאת הפרשה תנאים רבים , לא תשלַם השקאתה מי המרים אם נפל אחד מהם. התנאי הראשון - שיהיה ענין מעילתה במה שמביא לחשוד שישכב איש אותה; אבל אם עברה על צואתו בדברים אחרים , אין להם רושם בזה , לא ישקוה מי סוטה (ראה ספ"ב ז). והשני הוא , שיהיה איש מי שקנא לה ממנו , יתכן בו שישכב אותה שכבת זרע; ולזה אם היה קטן או סריס , או שקנא לה שלא תסתר עם בהמה , לא ישקוה מי סוטה (ראה סוטה כו , ב). השלישי הוא , שיהיה נעלם מעיני אישה אם שכב איש אותה אם לא; שאם היה יודע בודאי שהיא טמאה או שהיא טהורה , לא ישקוה מי סוטה (ראה ספ"ב ז). הרביעי הוא , שתסתר עם מי שקנא לה זמן יתכן בו שנטמאה , שנאמר ונסתרה והיא נטמאה ― ואין הרצון בו שנטמאה ודאי , שהרי יחוייב שיהיה הדבר בספק , כמו שזכרנו ― אבל ירצה בזה , שתסתר עמו שיעור טומאה (ראה שם). החמישי הוא , שלא יהיה עד בה שנטמאה; שאם העידו עדים שנטמאה בודאי - אינה שותה , וזהו אמרו: ועד אין בה (ראה שם). ואפשר שירצה בזה , שאע"פ שאין שם 'עד שלם' על הסתירה , רוצה לומר , שאין שם שני עדים , אבל יש שם עד אחד , הנה יביאה העד ההוא לשתות מי סוטה (ראה משנה סוטה א , א); וזה , כי העד האחד מביא לשבועה , שנאמר "לא יקום עד אחד באיש - לכל עון ולכל חטאת" (דב' יט , טו) הוא דאינו קם , אבל קם הוא לשבועה (ראה שבועות מ , א); כל שכן בזה המקום שרגלַים לַדָבר , שהרי קנא לה ונסתרה. הששי הוא , שלא תהיה אנוסה. וזה , שאם נטמאה באונס אין צריך לומר שאינה שותה , שאפילו נטמאה ברצון אינה שותה , כיון שנטמאה בודאי; אבל אינה אסורה לבעלה מפני זה , כיון שהיא אנוסה (ראה ספ"ב ז). ואולם אשת כהן היא אסורה לו , אם נבעלה אפילו באונס , כיון שנבעלה בעילה אסורה , כמו שנתבאר בפרשת 'אמור אל הכהנים' (וי' כא , ז; ראה יבמות נו , ב). השביעי הוא , שעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו קודם זה , באופן שנתבאר ונודע שכבר קנא לה. וזה יהיה בשני דרכים: האחד , שיהיה קִנוּיו לה בסבת חשד טומאה שיש לבעלה עליה , והשני הוא , שיקנא לה מזולת שראה בה דבר יביאהו לחשוד אותה; ולזה אמר: ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא... לא נטמאה; ונסתרה אחר זה , ונסתפק אם נטמאה או לא נטמאה. וכבר ידענו שהקנוי הוא קודם לסתירה , והיא הסבה שתשתה האשה מי סוטה מצד הסתירה , כי כבר קרא המנחה "מנחת קנאות" (להלן , טו); למדנו , שהקנוי הוא הסבה להיותה שותה מפני הסתירה. ולוּ היה הקנוי מאוחר , לא יהיה הקנוי סבה לזה , כיון שלא חטאה אחר הקנוי , אך תהיה הסתירה סבתו. ולזאת הסבה גם כן אמר בסוף "זאת תורת הקנאות" (להלן , כט) - למדנו שהקנוי הוא הסבה בכל זה. ויתבאר זה ביאור שלם ממה שאמר: או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו - שבזולת סבה אחרת קנא לה; ואם לא עשתה אחר הקנוי דבר , למה תשתה , ואין שם מה שיביא לחשוב בה שנטמאת (ראה משנה סוטה א , ב)?
ריכוז קישורים