תנ"ך - ולקח הכהן מים קדשים בכלי־חרש ומן־העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל־המים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן מַ֥יִם קְדֹשִׁ֖ים בִּכְלִי־חָ֑רֶשׂ וּמִן־הֶעָפָ֗ר אֲשֶׁ֤ר יִֽהְיֶה֙ בְּקַרְקַ֣ע הַמִּשְׁכָּ֔ן יִקַּ֥ח הַכֹּהֵ֖ן וְנָתַ֥ן אֶל־הַמָּֽיִם: (במדבר פרק ה פסוק יז)

טקסט וניקוד:

וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי־חָרֶשׂ וּמִן־הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל־הַמָּיִם: (במדבר פרק ה פסוק יז)

טקסט בלבד:

ולקח הכהן מים קדשים בכלי־חרש ומן־העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל־המים: (במדבר פרק ה פסוק יז)

תיקון קוראים:

ולקח הכהן מים קדשים בכלי־חרש ומן־העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל־המים: (במדבר פרק ה פסוק יז)
וְיִסַב כָּהֲנָא מֵי כִיוֹר בְּמָן דַּחֲסַף וּמִן עַפרָא דִּיהֵי בְּאֵיסוֹדֵי מַשׁכְּנָא יִסַב כָּהֲנָא וְיִתֵּין לְמַיָא :

בקרקע - ב': במ' ה , יז; עמ' ט , ג.

ומן - העפר - ל'; בקרקע - ב' ואם יסתרו.

מים קדשים - שקדשו בכיור (ראה ספ"ב י); לפי שנעשה מנְחֹשֶת מראות הצובאות , וזו פירשה מדרכיהן ― שהיו נבעלות לבעליהן במצרים תחת התפוח (ראה תנח' פקודי ט) , וזו קלקלה לאחר ― תבדק בו. בכלי חרס (לפנינו: חרש) - היא השקתה את הנואף יין משובח בכוסות משובחים , לפיכך תשתה מים המרים במקידה בזויה של חרס (ראה במ"ר ט , טו).

מים קדושים - מי כיור.

מים קדושים - מהכיור , כי כבר נקדשו. בקרקע - ידוע , תחת הקרקע (ראה משנה סוטה ב , ב).

והנה כשיהיה הענין כן , יביא האיש את אשתו אל הכהן לברר הענין; וכדי שישמע השם יתעלה לקולו להראות בֵּרוּר הענין , יביא את קרבנה עשירית האיפה. והנה יהיה קרבנה קמח שעורים ולא סלת - מצד גנוּת הפֹּעַל הזה רצתה התורה שיהיה קרבנה היותר פחוּת שאפשר , ולזה היתה מנחתה באה מן השעורים ומן הקמח שלהם , לא מן הסלת. והזהירה התורה שיוסר היופי מזאת המנחה , רוצה לומר , שלא תהיה בלולה בשמן ולא יתן אצלה לבונה , כי היא אינה , רק להזכיר עֲוֹנה אם חטאה (ראה ספ"ב ח). ולזאת הסבה רצתה התורה שיהיו המים הקדושים בכלי חרס - להסיר הכבוד מזה הענין הנעשה בסוטה , כדי ליסרה. ומזה המקום למדנו , כי כל הנעשה בזה הענין ראוי שיעשה בצד היותר מגונה שאפשר (ראה ספ"ב יא). והנה יהיו המים קדושים , בשיניחום תחלה בכלי שרת (ראה ספ"ב י). ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן - רצה השם יתעלה שילקח העפר מהמקום ההוא הקדוש , להוסיף מעלה למי המרים , כדי שתירא האשה מֵהָקֵל בענין אלו המים; ולזאת הסבה נמחה בהם השם שנכתב בקדושה (ראה להלן , כג) , עם שמצד הקדושה יהיה הענין בשתיית אלו המים יותר נאות להעשות בו זה המופת הנפלא , כמו שראינו בענין הארון: מצד קדושתו אמר "ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו" (במ' ד , כ); וראינו שמתו מאנשי בית שמש רבים כי ראו את ארון יי' (ראה ש"א ו , יט). ולפי שסמך העפר שיהיה בקרקע המשכן אל המים הקדושים , וידענו שהמים יתקדשו לפי שעה כשישימום בכלי שרת - כן העפר , אם הושם לפי שעה בקרקע המשכן , יספיק לענין מי סוטה (ראה ספ"ב י). ואמר: ונתן הכהן אל המים - להורות שצריך שיהיו המים תחלה בכלי חרס , קודם שישים בהם העפר (ראה שם). ולפי שאמר אל המים - למדנו שיהיה בו מן העפר שיעור מתיחס לפי המים , ולזה הוא מבואר שצריך שיהיה העפר נראה במים (ראה משנה סוטה ב , ב) , בדרך שישאר שֵׁם המים על המים ההם , כי כבר נקראו 'מים' אחר נתינת העפר בהם. אמר "ומחה את (בנוסחנו: אל) מי המרים" (להלן , כג) - ולפי שנקראו 'מי המרים' קודם שימחו בהן האלות , ידמה שיהיה משים בהם דבר מר , נקראו בעבורו 'מרים' (ראה סוטה כ , א). וכל זה היה להוסיף זרות וקושי בזה הענין , כדי שיִוָסרו הנשים מעשות כזאת. ולזאת הסבה גם כן היה מנוולה , בשהיה פורע את ראשה (ראה פירושו להלן , יח). ואי אפשר שנאמר שנקראו 'מרים' על שם סופם , כי אולי לא נטמאה ולא ישיגנה מרירות מזה; ועוד , כי אין באלו המים עדיין מה שישיגנה מרירות בסבתם כל זמן שלא נמחו בהם האלות (ראה שם).
ריכוז קישורים