תנ"ך - והעמיד הכהן את־האשה לפני ה' ופרע את־ראש האשה ונתן על־כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהֶעֱמִ֨יד הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת־הָאִשָּׁה֘ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וּפָרַע֙ אֶת־רֹ֣אשׁ הָאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֣ן עַל־כַּפֶּ֗יהָ אֵ֚ת מִנְחַ֣ת הַזִּכָּר֔וֹן מִנְחַ֥ת קְנָאֹ֖ת הִ֑וא וּבְיַ֤ד הַכֹּהֵן֙ יִֽהְי֔וּ מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַמְאָֽרֲרִֽים: (במדבר פרק ה פסוק יח)

טקסט וניקוד:

וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת־הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְהוָה וּפָרַע אֶת־רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל־כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים: (במדבר פרק ה פסוק יח)

טקסט בלבד:

והעמיד הכהן את־האשה לפני ה' ופרע את־ראש האשה ונתן על־כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים: (במדבר פרק ה פסוק יח)

תיקון קוראים:

והעמיד הכהן את־האשה לפני יהוה ופרע את־ראש האשה ונתן על־כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים: (במדבר פרק ה פסוק יח)
וִיקִים כָּהֲנָא יָת אִתְּתָא קֳדָם יְיָ וְיִפרַע יָת רֵישָׁא דְאִתְּתָא וְיִתֵּין עַל יְדַהָא יָת מִנחַת דֻּכרָנָא מִנחַת קִנאֲתָא הִיא וּבִידָא דְכָהֲנָא יְהוֹן מַיָא מָרִירַיָא מְלָטְטַיָא :

קנאת הִוא - ל'.

והעמיד הכהן וגו' - והלא כבר כתוב "והעמידה לפני יי'" (לעיל , טז)!? אלא מסיעין היו אותה ממקום למקום כדי לייגעה , שתטרף דעתה ותודֶה (ראה סוטה ח , א). ופרע - סותר את קליעת שערה , כדי לבזותה; מכאן לבנות ישראל שגִלוי הראש גנאי להם (ראה כתובות עב , א). לפני יי' - בשער ניקנור , הוא שער [העזרה] המזרחי (ראה סוטה ז , א) , דרך כל הנכנסין. ונתן על כפיה - לייגעה , אולי תטרף דעתה ותודה , ולא ימחה שם המיוחד על המים (ראה סוטה יד , א). [(תר"ש:) שאם לתנופה הוא , כמו "ונתן על כפי הנזיר" (במ' ו , יט) , יכתוב כאן 'ונתן על כפיו'. רבי.] המרים - על שם סופן , שהן מרים לה. המאררים - המחסרין אותה מן העולם , לשון "סילון ממאיר" (יח' כח , כד); ולא יתכן לפרש 'מים ארורים' , שהרי קדושים הם; ולא 'ארורים' כתב הכתוב , אלא 'מאררין' - את אחרים; ואף אונקלוס לא תרגם 'ליטיא' , אלא: "מלטטיא" , מראות קללה בגופה של זו.

ופרע את ראש האשה - יגלה. ולפי דעתי: יוציא פרע ראשה , שהיה מכוסה. מי המרים - לפי דעתי , שמלת מי - סמוך , ומלת המרים - תאר השם; אם כן סודו ידוע. גם יתכן שנקראו על שם סופם , כמו "ובגדי ערומים תפשיט" (איוב כב , ו); והעד: "והיו בה המים המאררים למרים" (ראה להלן , כד) - להורות , כי האלות הנקראות 'המאררים' ישימו המים מרים אחר היותם מתוקים. ומלת המאררים - מהבניין 'הכבד' , כמו "אשר אררה יי'" (בר' ה , כט).

ופרע את ראש האשה - ורבותינו אמרו (ראה משנה סוטה א , ה - ו) , שאוחזה בבגדיה; אם נקרעו - נקרעו , אם נפרמו - נפרמו , עד שמגלה את לבה. ומביא חבל המצרי וקושר על דדיה. אבל רבי יודא אומר: אם שערה נאה לא היה סותרו , ואם לבה נאה לא היה מגלהו , דחיישינן להרהורא (ראה סוטה ח , א). ודבר זה אינו מעכב , וראוי להניחו לשם שמים. 'והעמיד את האשה' קמא (ראה לעיל , טז) - לשון עיכוב , שאמר לה: המתיני לי עד שאכנס ואצא! שהוא נכנס במשכן ולוקח משם עפר , והיא אינה נכנסת. ובמקדש , שהיתה ברצפת אבנים , היתה שם טבלא , ובה טבעת קבועה; ומגביה בטבעת ולוקח עפר מתחתיה ומחזיר הטבלא במקומה (ראה במ"ר ט , לב). והעמיד בתרא - שמעמידה לפני הקדוש ברוך הוא להשביעה , ולהשקותה. ורבותינו דרשו (ראה סוטה ח , א) , שלכך כתיב והעמיד , שהיה מסיעה מקום למקום כדי שתודה. ונתן על כפיה - כדי ליגעה.

וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים - אמרו המפרשים , כי הכתוב קורא אותם על שם סופם: שתהיה בהם מרה , כי ימר השם לה מאד (ע"פ רות א , כ) ויאררו אותה. ורבותינו כך אמרו בסיפרי (ספ"ב יא): נקראו 'מרים' על שם סופם , שממררים את הגוף ומרערעין את העין. אבל בגמרא (סוטה כ , א) אמרו , שהכהן נותן במים דבר מר , והוא לעורר אותה; ואם כן , כשאמר "ובאו בה המים המאררים למרים" (להלן , כד) , היה ראוי שיאמר 'ובאו בה המים המרים למאררים'! ובסיפרי (ספ"ב טז) עוד: "ומחה אל מי המרים" (להלן , כג) - מגיד שהכתב עושה את המים מרים. והנכון בעיני בפשוטו , כי האשה בשתותה את המים ימתקו לה כשאר המים; ואחרי בואם בקרבה , אם נטמאה , יעוררו אותה ותרגיש מיד מרירות בפיה ובקרבה. וזהו שאמר "והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המים המאררים למרים" (להלן , כז) - כי אחרי השתיה כבואם בבטנה מיד ישובו למרים בפיה ובקרבה , כמנהג הדברים המעוררים והמקיאים שימררו השותים אותם מאד; ואחרי כן תצבה בטנה ותפול ירכה (ראה שם). ונקראו 'מאררים' - בעבור האלות הנמחים בהם שמקללים אותה. ואמרו המפרשים (השווה רד"ק יר' נג , כב) כי מלת מי - כמו 'מים המרים' , ובא סמוך במקום מוכרת , כמו שבא הפכו: "מים ברכים" (יח' מז , ד). ורבי אברהם אמר , כי מי סומך ומלת המרים תאר השם , ואם כן סודו ידוע. ואינו נכון לי , בעבור שאמר "ובאו בה המים המאררים למרים" (להלן , כד).

והעמיד הכהן את האשה לפני יי' - רוצה לומר , שהיה מעמיד פניה לפאת מערב , שהיה בו קדש הקדשים , והיא היתה בפאת מזרח (ראה ספ"ב ט). ופרע את ראש האשה - כדי לנוולה (ראה שם יא). וראוי שתדע , שאם היתה נדה אינה שותה , שנאמר ונתן על כפיה את מנחת הזכרון - ואם היתה טמאה לא יתכן שתושם המנחה על כפיה (ראה ספ"ב יז). והנה צוה לתת על כפיה את מנחת הזכרון כדי ליגעה , להוסיף בזה הענין קושי וזרות. והנה היה בזה תועלת עוד , כי אולי תחרד מפני הקושי המגיע לה בכל אלו הדברים מהבשת והצער , ואולי יביאה זה אל שתודה האמת (ראה שם יא) , ולא ימָחה השם הנכתב בקדושה על המים (ראה להלן , כג). ומזה למדו רבותינו ז"ל (ראה משנה סוטה א , ד) , שהיו מתחכמים בכל עוז שתודה האמת כדי שלא ימחה השם הנכתב בקדושה על המים , אם לא לַאֲשר היא טהורה , להראות שלא נטמאה.
ריכוז קישורים