תנ"ך - ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את־שכבתו מבלעדי אישך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאַ֗תְּ כִּ֥י שָׂטִ֛ית תַּ֥חַת אִישֵׁ֖ךְ וְכִ֣י נִטְמֵ֑את וַיִּתֵּ֨ן אִ֥ישׁ בָּךְ֙ אֶת־שְׁכָבְתּ֔וֹ מִֽבַּלְעֲדֵ֖י אִישֵֽׁךְ: (במדבר פרק ה פסוק כ)

טקסט וניקוד:

וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת־שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ: (במדבר פרק ה פסוק כ)

טקסט בלבד:

ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את־שכבתו מבלעדי אישך: (במדבר פרק ה פסוק כ)

תיקון קוראים:

ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את־שכבתו מבלעדי אישך: (במדבר פרק ה פסוק כ)
וְאַתּ אֲרֵי סְטֵית בָּר מִבַּעלִיך וַאֲרֵי אִסתָּאַבתּ וִיהַב גְּבַר בִּיך יָת שְׁכֻבתֵּיהּ בָּר מִבַּעלִיך :

נטמאת - ב': במ' ה , כ; יח' כג , ל.

ואת כי שטית - [אם שטית;] כי משמש בלשון 'אם'.

מבלעדי אישך - שקדמה שכיבת בעל לבועל , ולא שקדמה שכבת בועל לבעל. ולפיכך אמרו רבותינו (ראה יבמות נח , ב): אין משקין את הארוסות; אבל על ידי גילגול משביעין אותה כשהיא נשואה , על שעת האירוסין; כדכתיב "ואמרה האשה אמן אמן" (להלן , כב): "אמן" - שלא סטיתי ארוסה ונשואה , שומרת יבם וכנוסה (ראה יבמות נח , א).

וטעם ואת כי שטית - מחובר עם "יתן יי' אותך" (להלן , כא); יאמר: ואת כאשר שטית טומאה תחת אישך וכאשר נטמאת , ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך , "יתן יי' אותך לאלה ולשבועה". אבל בעבור אריכות התנאים חזר לאמר פעם אחרת "והשביע הכהן את האשה" (שם) , ולפרש שהיא "שבועת האלה". ורבי אברהם פירש , כי "והשביע" הראשון (לעיל , יט) בשם , והשני (להלן , כא) באָלָה , כאשר הוא מפורש. ואיננו נכון , כי בשם לא ישביע בלשון "אם" (לעיל , יט). והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי הענין הזה , שהוא פלא ונס קבוע שיֵעשה בישראל בהיותם רובם עושים רצונו של מקום , כי הוא חפץ למען צדקו (ע"פ יש' מב , כא) ליסר את הנשים שלא תעשינה כזמת יתר העמים , ולנקות ישראל מן הממזרות , שיהיו ראויין להשרות שכינתו בתוכם. ולפיכך פסק הענין הזה משעה שנתקלקלו בעברות , כמו שאמרו (סוטה מז , א - ב): משרבו הנואפים פסקו מי שׂוטָה , שנאמר "לא אפקד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט" (הו' ד , יד). ואין הכתוב אומר שתהיינה הנשים הנואפות פטורות מן העון בעבור שבעליהן נואפים , רק שלא יעשה בהם הנס הגדול הזה , שהוא נעשה להם לכבודם ולהיותם עם קדוש , והם לא יבינו בטובה הזאת ולא יחפצו בה. וזהו שאמר "ועם לא יבין ילבט" (שם) , כלומר: ילכד בסכלותו; וכן "ואויל שפתים ילבט" (מש' י , ח) - תרגם המתרגם הירושלמי: "וסכלא בשפוותיה מתאחד" (תרגום משלי). וזה טעם מה שאמרו (סוטה מז , ב): "ונקה האיש מעון" (להלן , לא) - בזמן שהאיש מנוקה מעון מים בודקין את אשתו , אין האיש מנוקה מעון - אין המים בודקין את אשתו. וה'נקיון' הוא , שלא בא עליה משקנא לה ונסתרה. ויש מפרשים (ראה רש"י סוטה מז , ב) , שאם בעל הבעל שום בעילה אסורה כל ימיו , אין המים בודקין אותה. [(תוספת רמב"ן עצמו:) והעולה מן ההלכה (סוטה מז , ב) , שאפילו היו בניו ובנותיו נואפים ולא כהה בם - לא היו בודקין.] והכלל , שהוא נס גדול וכבוד גדול בישראל.

ואחר זה ביאר איך יהיה הענין אם נטמאת , ואמר: ואת כי שטית מעת היותך תחת אישך וכי נטמאת בזאת השטייה עם אי זה שיהיה , ונתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך - יתן יי' אותך לאלה ולשבועה וגו'; למדנו מזה המקום , שהקללה עם הזכרת השם הנכבד תקרא 'שבועת האלה' (ראה שבועות לה , ב - לו , א). והנה זאת ההשבעה הוא , שתאמר: אמן אמן ותקבל עליה אלו הקללות אם נטמאה , רוצה לומר , שתהיה ירכה נופלת ובטנה צבה; ולזה תאמר אמן אמן - על שתי אלו הקללות (ראה שבועות כט , ב). ולמדנו מזה המקום 'גלגול שבועה'; כי הוא לא השביע אותה 'אם נטמאת מאיש זה' , אבל אם נטמאת משום איש שבעולם , שנאמר: ויתן איש בך את שכבתו (ראה ספ"ב טו). והנה הזכיר הירך תחלה - כי הוא התחיל בעבירה תחלה בפסקה רגליה לזה הנואף , ושלמות העבירה היה בבטן (ראה ספ"ב יח). ואחר זה הפך הסדר , להיות עקר העבֵרה בבטן , ושם גם כן יבאו המים תחלה (ראה סוטה ט , ב).
ריכוז קישורים