תנ"ך - מזכר
עד־נקבה
תשלחו
אל־מחוץ
למחנה
תשלחום
ולא
יטמאו
את־מחניהם
אשר
אני
שכן
בתוכם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
מִזָּכָ֤ר
עַד־נְקֵבָה֙
תְּשַׁלֵּ֔חוּ
אֶל־מִח֥וּץ
לַֽמַּחֲנֶ֖ה
תְּשַׁלְּח֑וּם
וְלֹ֤א
יְטַמְּאוּ֙
אֶת־מַ֣חֲנֵיהֶ֔ם
אֲשֶׁ֥ר
אֲנִ֖י
שֹׁכֵ֥ן
בְּתוֹכָֽם:
(במדבר פרק ה פסוק ג)
מִזָּכָר
עַד־נְקֵבָה
תְּשַׁלֵּחוּ
אֶל־מִחוּץ
לַמַּחֲנֶה
תְּשַׁלְּחוּם
וְלֹא
יְטַמְּאוּ
אֶת־מַחֲנֵיהֶם
אֲשֶׁר
אֲנִי
שֹׁכֵן
בְּתוֹכָם:
(במדבר פרק ה פסוק ג)
מזכר
עד־נקבה
תשלחו
אל־מחוץ
למחנה
תשלחום
ולא
יטמאו
את־מחניהם
אשר
אני
שכן
בתוכם:
(במדבר פרק ה פסוק ג)
מזכר
עד־נקבה
תשלחו
אל־מחוץ
למחנה
תשלחום
ולא
יטמאו
את־מחניהם
אשר
אני
שכן
בתוכם:
(במדבר פרק ה פסוק ג)
מִדְּכַר
עַד
נֻקבָּא
תְּשַׁלְחוּן
לְמִבַּרָא
לְמַשׁרִיתָא
תְּשַׁלְחוּנוּנוּן
וְלָא
יְסָאֲבוּן
יָת
מַשׁרְיָתְהוֹן
דִּשׁכִינְתִי
שָׁריָא
בֵינֵיהוֹן
:
יטמאו
-
ב':
במ'
ה
,
ג;
יח'
מג
,
ז.
תשלחו
-
ל';
תשלחום
-
ל';
יטמאו
-
ב'.
נקבה
-
זבה
או
נדה
או
מצורעת
או
טמאת
מת.
ולא
יטמאו
את
מחניהם
-
תן
מחנה
לזה
ומחנה
לזה
,
שזה
משולח
ממה
שאין
זה
משולח;
לכך
כתב
בו
יו"ד
,
לשון
רבים.
אשר
אני
שוכן
בתוכם
-
זה
מחנה
שכינה
,
שכל
הטמאים
משולחים
משם.
והנה
זה
השלוח
ממחנה
שכינה
הוא
מצות
'עשה'
(ראה
ספ"ז
ה
,
ב)
,
ולא
הבדיל
באלו
הטומאות
בין
זכר
לנקבה
ובין
קטן
לגדול
,
ולזה
אמר:
מזכר
עד
נקבה
תשלחו
אל
מחוץ
למחנה
(ראה
ספ"ב
א).
והוא
מבואר
שהאנדרוגינוס
הוא
נכלל
בזה
,
וכל
שכן
הטומטום
(ראה
שם).
וזה
מבואר
מעצם
אלו
הטמאות
ומהלשון
הנזכר
בזה
המקום;
וזה
,
כי
האנדרוגינוס
,
אם
היה
כמו
ממוצע
בין
הזכר
והנקבה
,
הנה
הוא
נכלל
במה
שאמר
מזכר
עד
נקבה
תשלחו
,
כי
הזכר
והנקבה
הם
הקצוות
,
והוא
מה
שביניהם.
והנה
מההדרגה
הנזכרת
בזה
המקום
בענין
אלו
הטמאות
למדנו
שהזב
ישולח
חוץ
למחנה
לויה;
וזה
,
כי
המצורע
שזכר
ראשונה
יחוייב
שישולח
חוץ
לשלש
מחנות
,
והטמא
-
מת
שזכר
באחרונה
לא
ישולח
כי
אם
חוץ
למחנה
שכינה;
הנה
יחוייב
שיהיה
האמצעי
ביניהם
משולח
חוץ
לשתי
מחנות
,
והוא
הזב.
והנה
הוא
אמצעי
ביניהם
מצד
טומאתו
,
שהיא
יותר
קלה
מטומאת
צרעת
ויותר
חמורה
מטומאת
טמא
-
מת
(ראה
שם).
ואמרוֹ:
ולא
יטמאו
את
מחניהם
אשר
אני
שוכן
בתוכם
-
הוא
אזהרה
לגדולים
שהם
טמאים
,
שלא
יטמאו
המחנה
שישולחו
ממנו
אלו
הטמאים
בכללם
,
והוא
המקדש
(ראה
מכות
יד
,
ב).