תנ"ך - דבר אל־בני ישראל איש או־אשה כי יעשו מכל־חטאת האדם למעל מעל בה' ואשמה הנפש ההוא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

דַּבֵּר֘ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַֽעֲשׂוּ֙ מִכָּל־חַטֹּ֣את הָאָדָ֔ם לִמְעֹ֥ל מַ֖עַל בַּיהוָ֑ה וְאָֽשְׁמָ֖ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִֽוא: (במדבר פרק ה פסוק ו)

טקסט וניקוד:

דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ־אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל־חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיהוָה וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא: (במדבר פרק ה פסוק ו)

טקסט בלבד:

דבר אל־בני ישראל איש או־אשה כי יעשו מכל־חטאת האדם למעל מעל בה' ואשמה הנפש ההוא: (במדבר פרק ה פסוק ו)

תיקון קוראים:

דבר אל־בני ישראל איש או־אשה כי יעשו מכל־חטאת האדם למעל מעל ביהוה ואשמה הנפש ההוא: (במדבר פרק ה פסוק ו)
מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשׂרָאֵל גְּבַר אוֹ אִתָּא אֲרֵי יַעבְּדוּן מִכָּל חוֹבֵי אֱנָשָׁא לְשַׁקָרָא שְׁקַר קֳדָם יְיָ וִיחוּב אֱנָשָׁא הַהוּא :

חטאת - ו' חסר (בלישנא): *במ' ה , ו; מ"ב יג , ב , ו; כד , ג; יר' נ , כ; יח' יח , יד.

חטאת ו' חס' איש או אשה כי יעשו וילך אחר חטאת מחטאת דיהואחז בחטאת מנשה ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה וירא את כל חטאת אביו.

חטאת - ו' חס'; ואשמה - ל'.

למעל מעל ביי' - הרי חזר וכתב כאן פרשת גוזל ונשבע לשֶקֶר , היא האמורה בפרשת 'ויקרא': "ומעלה מעל ביי' וכחש בעמיתו" (ה , כא); ונשנית כאן בשביל שני דברים שנתחדשו בה: האחד , שכתב כאן "והתודו" (להלן , ז) - לימד שאינו חייב חומש ואשם על פי עדים עד שיודה בדבר; והשיני , שפירש על גזל הגר שהוא ניתן לכהנים (ראה ספ"ב ב).

חטאות אדם (בנוסחנו: חטֹאת האדם) - הכתובים בפרשת אשם גזילות בסוף פרשת 'ויקרא': "וכחש בעמיתו בפקדון" וגו' (וי' ה , כא). ובשביל גזל הגר , שאין לו גואל ומת הגר , נשנית כאן.

וגם צריכין לנקות עצמן מגזל ומשבועות שקר; אפי אפילו לגזל גר שמת ואין לו גואלים , צריכים להוציא הגזל מידם ולתת לכהן , כדמפרש ואזיל; וגם מספק זימה כמו סוטה (ראה להלן , יא ואי') , ולשמור נזירות בטהרה (ראה במ' ו). דמאחר שנקדשו לחנות סביב לשכינה , צריכין לנקות עצמן מכל דופי ומכל ספק , כדי שיהו כמלאכים. ויש מפרשים (ראה ראב"ע): לפי שנכתב בגזל הגר "למעול מעל ביי'" (להלן , ו) , ובסוטה "ומעלה בו מעל" (להלן , יב) , סמכם זה לזה. נזיר אחר סוטה - פירשו רבותינו (ראה סוטה ב , א) , שהרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין; שהיין מביא לידי זימה , דכתיב: "זנות יין ותירוש יקח לב" (הו' ד , יא). אשר (בנוסחנו: כי) יעשו מכל חטאות האדם - זאת הפרשה - בגזל הגר , וב'ויקרא' כתובה פרשת גזל של ישראל , דכתיב: "ונפש כי תחטא ומעלה מעל ביי' וכיחש בעמיתו" וגו' (וי' ה , כא). אבל בכאן דיבר בגזל הגר , ובא ללמדך , שאפילו מת גר ואין לו גואלים , שצריך להוציא גזילה מתחת ידו ולהשיב לכהן. וכגון שנשבע לשקר , מדבעי חומש ואשם; והיינו דכתיב למעול מעל ביי' - שנשבע לשקר. אבל אם גזל ולא נשבע , ומת הגר בלא יורשים , זכה הלה במה שבידו. וכן הגוזל את אביו ואת אמו , נותן לאחיו או ליורשיו קרן וחומש ומביא אשם; וצריך להוציא גזילה מתחת ידו , ואפילו לארנקי של צדקה. וצריך שיאמר: זה גזל אבי! כדאמרינן ב'הגוזל עצים' (ב"ק קט , א). וכן הגוזל את הגר ונשבע לו , צריך להוציא קרן וחומש מתחת ידו , ונותן לכהן; הקדוש ברוך הוא זכה בו , ונתנו לכהן במתנה. וצריך שישיב שוה פרוטה לכל כהן וכהן של אותו בית אב , דכתיב: "האשם המושב ליי' לכהן" (להלן , ח) - צריך שיהא בו כדי השבה לכל כהן וכהן , מדכתיב "לכהן" , ולא 'לכהנים'. ואם רוצה לצאת ידי חובתו , אם אין שם שוה פרוטה לכל כהן , יוסיף משלו עד שיהא שם שוה פרוטה לכל כהן וכהן של אותו בית - אב.

וטעם מכל חטאת האדם - כמו "מכל אשר יעשה האדם לחטוא בהנה" (וי' ה , כב): מכל מה שיחטא איש לאיש , "וכחש בעמיתו..." (שם , כא). ואמר למעול מעל ביי' - שישבע בשמו לשקר (ראה שם , כב) ויאשם לפניו; ולפי שכבר הוזכר החטא הזה , ולא בא לחדש אלא גזל הגר , דבר בו בלשון קצרה. ואמר בכאן איש או אשה - מפני שאין דרך האשה לגזול , ואולי לא יחייב אותה הכתוב בחומש ואשם כאיש. והזכיר "וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל..." (להלן , ט) - לומר שאם נתנו התרומה "לכהן" (שם) תהיה שלו , והגוזל אותה ממנו נדון בדין אשם גזלות , ולכך הזכירה בכאן; או שבא להשלים תורת הכהנים בתרומה , כי עדיין לא הזכירה , רק ברמז: "מלאתך ודמעך לא תאחר" (שמ' כב , כח) , וכן אמר "הם יאכלו בלחמו" (וי' כב , יא) , אבל לא ביאר דין התרומה שתנתן לכהן כלל; והזכיר המעשר בסוף תורת כהנים שיהיה "קדש ליי'" (וי' כז , ל) , ועכשו בא לצוות בתרומה ובקדשים שיהיו לכהנים במתנת הבעלים , שיתנו אותה להם לרצונם , לומר שטובת הנאה לבעלים. ולא נזכרה מנחת הסוטה עם שאר המנחות בתורת כהנים , בעבור שהיא מנחת קנאות ואינה לכפרה , והשלים בכאן את דינה (ראה להלן , יא - לא); ועוד , כי בעבור שייחס את העם לבית אבותם (פרק א) , נתן להם דת ודין לדעת הממזרים , שאינם בני בעלי אמותם , כאשר יבא חשד בלב האיש על אשתו. וכן השלים בקרבנות דין הנזיר (ראה במ' ו , א - כא) , כי אחרי שהוקם המשכן ונבדלו מהן הטמאים לקח מבחוריהם לנזירים (ע"פ עמ' ב , יא) , אשר צבאו פתח אהל מועד (ע"פ שמ' לח , ח) , לעמוד לפני יי' לשרתו ולברך את שמו (ע"פ דב' י , ח). ועוד , כי האשה שתִדוֹר בנזירות - הפך הסוטה , ולפיכך אמר בפרשה "איש או אשה כי יפליא" (במ' ו , ב). ורבותינו אמרו עוד (סוטה ב , א): למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? - שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין; והטעם , "כי זנות יין ותירוש יקח לב" (הו' ד , יא). וגִדוּל השער - הֶפך הבחורים המסלסלים שער ראשם להתנאות , והָגִדוּל יוליד עוד דאגה בלב איש (ע"פ מש' יב , כה); ולפיכך הוא קדוש וצריך להשתמר מן הטומאה , כי הוא ככהן המשרת לאלהיו.

איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל ביי' - רוצה לומר: בחטאת האדם: מה שיחטא האדם לחבירו , כמו שגזל ממנו או שכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד (ראה וי' ה , כא). ואמר: למעול מעל ביי' - שכחש בעמיתו ונשבע על שקר (ראה שם , כב). וכבר נתבאר בסוף פרשת 'ויקרא' (שם , כג - כו) דין זה הענין בכללות; ולא נשנית זאת הפרשה בזה המקום כי אם מפני מה שנתחדש בה , והוא שאם מת הנגזל ואין לאיש גואל להשיב האשם אליו , הנה ישיב האשם עם החומש לכהן , ואחר יביא אשמו לכפר עליו , כי לא תשלם לו הכפרה בעוד שהוא מחזיק בגזל (ראה ספ"ב ב; משנה ב"ק ט , יב). וממה שאמר והתודו את חטאתם אשר עשו - למדנו , שחייב החוטא להתודות על חטאו , ואע"פ שכבר נענש עליו; הלא תראה שזה הגוזל , שהוא משיב הגזלה ומוסיף חומש ומביא קרבן , חייב להתודות (ראה שם). ולזה יתבאר שכל חייבי מיתה חייבים להתודות , כדי שתהיה להם כפרה; כי העונש לא יכפר עליהם בזולת הוידוי (ראה שם; משנה סנה' ו , ב). וכבר נתבאר זה גם כן בכללות , לפי שמצאנו שעל הקרבנות היו הבעלים מתודים (ראה וי' ה , ה; טז , כא ועוד); וזה מבואר בהרבה מהם. והנה החומש אינו מעכב הכפרה (ראה משנה ב"ק ט , יב) , שנאמר: האשם המושב ליי' לכהן - והנה האשם הוא הקרן , שנאמר: והביא (ע"פ וי' ה , ו) את אשמו בראשו. וידמה , שזכר בזה המקום זאת הפרשה - להסיר הרע מהמחנה אשר יביא למריבה וקטטה , והוא שיהיה האדם נזהר מלהחזיק בממון חבירו שלא כדין , ולא יסמך על חולשת שכנגדו שאין לו גואלים; כי התורה שָׂמה גואליו - היותר נכבדים שבישראל , להשיב האשם אליהם , כדי שלא יְהַנּוּ לו מעשיו המגונים. וראוי שתדע , שהכהן המכפר עליו באיל האשם זוכה בכסף הגזל אם מת הנגזל ואין לו גואל , שנאמר: והיה (לפנינו ללא 'והיה') האשם המושב ליי' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו - למדנו מזה , שהכהן הזוכה באיל האשם זוכה עוד בכסף האשם (ראה ספ"ב ד) , ולזה אמר: מלבד; וזהו סבת זְכוֹתוֹ בו , מפני שהוא יכפר בו עליו. ולפי שבארנו בפרשת 'צו' באשם , ש"אשר יכפר בו לו יהיה" (וי' ז , ז) , ביאר בכאן שגם הכסף , אשר עליו בא האשם , יִזכה בו הכהן המכפר בו , והם אנשי המשמרת המשמשים אז (ראה שם); כי כבר נקרא 'מכפר' - הראוי לכפר אז , כמו שנתבאר במה שקדם (וי' ז , ז).
ריכוז קישורים