תנ"ך - ואם־אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר־בו עליו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאִם־אֵ֨ין לָאִ֜ישׁ גֹּאֵ֗ל לְהָשִׁ֤יב הָאָשָׁם֙ אֵלָ֔יו הָאָשָׁ֛ם הַמּוּשָׁ֥ב לַיהוָ֖ה לַכֹּהֵ֑ן מִלְּבַ֗ד אֵ֚יל הַכִּפֻּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יְכַפֶּר־בּ֖וֹ עָלָֽיו: (במדבר פרק ה פסוק ח)

טקסט וניקוד:

וְאִם־אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַיהוָה לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר־בּוֹ עָלָיו: (במדבר פרק ה פסוק ח)

טקסט בלבד:

ואם־אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר־בו עליו: (במדבר פרק ה פסוק ח)

תיקון קוראים:

ואם־אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב ליהוה לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר־בו עליו: (במדבר פרק ה פסוק ח)
וְאִם לֵית לִגבַר פָּרִיק לְאָתָבָא חוֹבְתָא לֵיהּ חוֹבְתָא דִּמתִיב קֳדָם יְיָ לְכָהֲנָא בָּר מִדְּכַר כִּפּוּרַיָא דִּיכַפַּר בֵּיהּ עֲלוֹהִי :

ואם - אין - ג': כל 'וידבר' (ספר במדבר: במ' ה , ח; כז , ט , י , יא - נמנים כמקרה אחד); ש"א יא , ג; יש' נ , ב. לאיש - ל"ב (בקמץ): *בר' מג , ו , יא; מה , כב; וי' יז , ד; כה , כז; במ' ה , ח; דב' כב , טז; כה , ט; שו' טז , יט; ש"א ב , טו; ט , ז; יז , כו , כז; כו , כג; ש"ב יב , ד; יח , יא; מ"א ח , לט; מ"ב כב , טו; יר' כו , יא , טז; מל' ב , יב; מש' טו , כג; כ , ג , יז; כד , כט; איוב ב , ד; רות ג , ג; אס' ו , ט , יא; דנ' יב , ו; דה"ב ו , ל; לד , כג. המושב - ב': בר' מג , יב; *במ' ה , ח.

המושב ב' ואת הכסף המושב האשם המושב.

לאיש - ל"ב; המושב - ב'.

ואם אין לאיש גואל - שמת התובע שהשביעו , ואין לו יורשין. להשיב האשם אליו - כשנמלך זה להתודות על עונו. ואמרו רבותינו (ב"ק קט , א): וכי יש לך אדם בישראל שאין לו יורשין - או אח או בן אח או שאר בשר הקרוב קרוב ממשפחת אביו למעלה עד יעקב?! אלא זה הגר שמת ואין לו יורשין. האשם המושב - זה הקרן והחומש (ראה ב"ק קי , א). ליי' לכהן - קנאוֹ השם ונתנוֹ לכהן שבאותו משמר (ראה ב"ק קט , ב). מלבד איל הכפורים - האמור ב'ויקרא' (ה , כה) , שהוא צריך להביא.

מלבד איל האשָם האמור ב'ויקרא' (ה , כה). האשם המושב - הקרן , ישיב לכהנים.

המושב ליי' - בעבור יראת השם השיבו.

וגם צריכין לנקות עצמן מגזל ומשבועות שקר; אפי אפילו לגזל גר שמת ואין לו גואלים , צריכים להוציא הגזל מידם ולתת לכהן , כדמפרש ואזיל; וגם מספק זימה כמו סוטה (ראה להלן , יא ואי') , ולשמור נזירות בטהרה (ראה במ' ו). דמאחר שנקדשו לחנות סביב לשכינה , צריכין לנקות עצמן מכל דופי ומכל ספק , כדי שיהו כמלאכים. ויש מפרשים (ראה ראב"ע): לפי שנכתב בגזל הגר "למעול מעל ביי'" (להלן , ו) , ובסוטה "ומעלה בו מעל" (להלן , יב) , סמכם זה לזה. נזיר אחר סוטה - פירשו רבותינו (ראה סוטה ב , א) , שהרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין; שהיין מביא לידי זימה , דכתיב: "זנות יין ותירוש יקח לב" (הו' ד , יא). אשר (בנוסחנו: כי) יעשו מכל חטאות האדם - זאת הפרשה - בגזל הגר , וב'ויקרא' כתובה פרשת גזל של ישראל , דכתיב: "ונפש כי תחטא ומעלה מעל ביי' וכיחש בעמיתו" וגו' (וי' ה , כא). אבל בכאן דיבר בגזל הגר , ובא ללמדך , שאפילו מת גר ואין לו גואלים , שצריך להוציא גזילה מתחת ידו ולהשיב לכהן. וכגון שנשבע לשקר , מדבעי חומש ואשם; והיינו דכתיב למעול מעל ביי' - שנשבע לשקר. אבל אם גזל ולא נשבע , ומת הגר בלא יורשים , זכה הלה במה שבידו. וכן הגוזל את אביו ואת אמו , נותן לאחיו או ליורשיו קרן וחומש ומביא אשם; וצריך להוציא גזילה מתחת ידו , ואפילו לארנקי של צדקה. וצריך שיאמר: זה גזל אבי! כדאמרינן ב'הגוזל עצים' (ב"ק קט , א). וכן הגוזל את הגר ונשבע לו , צריך להוציא קרן וחומש מתחת ידו , ונותן לכהן; הקדוש ברוך הוא זכה בו , ונתנו לכהן במתנה. וצריך שישיב שוה פרוטה לכל כהן וכהן של אותו בית אב , דכתיב: "האשם המושב ליי' לכהן" (להלן , ח) - צריך שיהא בו כדי השבה לכל כהן וכהן , מדכתיב "לכהן" , ולא 'לכהנים'. ואם רוצה לצאת ידי חובתו , אם אין שם שוה פרוטה לכל כהן , יוסיף משלו עד שיהא שם שוה פרוטה לכל כהן וכהן של אותו בית - אב.

איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל ביי' - רוצה לומר: בחטאת האדם: מה שיחטא האדם לחבירו , כמו שגזל ממנו או שכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד (ראה וי' ה , כא). ואמר: למעול מעל ביי' - שכחש בעמיתו ונשבע על שקר (ראה שם , כב). וכבר נתבאר בסוף פרשת 'ויקרא' (שם , כג - כו) דין זה הענין בכללות; ולא נשנית זאת הפרשה בזה המקום כי אם מפני מה שנתחדש בה , והוא שאם מת הנגזל ואין לאיש גואל להשיב האשם אליו , הנה ישיב האשם עם החומש לכהן , ואחר יביא אשמו לכפר עליו , כי לא תשלם לו הכפרה בעוד שהוא מחזיק בגזל (ראה ספ"ב ב; משנה ב"ק ט , יב). וממה שאמר והתודו את חטאתם אשר עשו - למדנו , שחייב החוטא להתודות על חטאו , ואע"פ שכבר נענש עליו; הלא תראה שזה הגוזל , שהוא משיב הגזלה ומוסיף חומש ומביא קרבן , חייב להתודות (ראה שם). ולזה יתבאר שכל חייבי מיתה חייבים להתודות , כדי שתהיה להם כפרה; כי העונש לא יכפר עליהם בזולת הוידוי (ראה שם; משנה סנה' ו , ב). וכבר נתבאר זה גם כן בכללות , לפי שמצאנו שעל הקרבנות היו הבעלים מתודים (ראה וי' ה , ה; טז , כא ועוד); וזה מבואר בהרבה מהם. והנה החומש אינו מעכב הכפרה (ראה משנה ב"ק ט , יב) , שנאמר: האשם המושב ליי' לכהן - והנה האשם הוא הקרן , שנאמר: והביא (ע"פ וי' ה , ו) את אשמו בראשו. וידמה , שזכר בזה המקום זאת הפרשה - להסיר הרע מהמחנה אשר יביא למריבה וקטטה , והוא שיהיה האדם נזהר מלהחזיק בממון חבירו שלא כדין , ולא יסמך על חולשת שכנגדו שאין לו גואלים; כי התורה שָׂמה גואליו - היותר נכבדים שבישראל , להשיב האשם אליהם , כדי שלא יְהַנּוּ לו מעשיו המגונים. וראוי שתדע , שהכהן המכפר עליו באיל האשם זוכה בכסף הגזל אם מת הנגזל ואין לו גואל , שנאמר: והיה (לפנינו ללא 'והיה') האשם המושב ליי' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו - למדנו מזה , שהכהן הזוכה באיל האשם זוכה עוד בכסף האשם (ראה ספ"ב ד) , ולזה אמר: מלבד; וזהו סבת זְכוֹתוֹ בו , מפני שהוא יכפר בו עליו. ולפי שבארנו בפרשת 'צו' באשם , ש"אשר יכפר בו לו יהיה" (וי' ז , ז) , ביאר בכאן שגם הכסף , אשר עליו בא האשם , יִזכה בו הכהן המכפר בו , והם אנשי המשמרת המשמשים אז (ראה שם); כי כבר נקרא 'מכפר' - הראוי לכפר אז , כמו שנתבאר במה שקדם (וי' ז , ז).
ריכוז קישורים