תנ"ך - והקריב
את־קרבנו
לה'
כבש
בן־שנתו
תמים
אחד
לעלה
וכבשה
אחת
בת־שנתה
תמימה
לחטאת
ואיל־אחד
תמים
לשלמים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְהִקְרִ֣יב
אֶת־קָרְבָּנ֣וֹ
לַיהוָ֡ה
כֶּבֶשׂ֩
בֶּן־שְׁנָת֨וֹ
תָמִ֤ים
אֶחָד֙
לְעֹלָ֔ה
וְכַבְשָׂ֨ה
אַחַ֧ת
בַּת־שְׁנָתָ֛הּ
תְּמִימָ֖ה
לְחַטָּ֑את
וְאַֽיִל־אֶחָ֥ד
תָּמִ֖ים
לִשְׁלָמִֽים:
(במדבר פרק ו פסוק יד)
וְהִקְרִיב
אֶת־קָרְבָּנוֹ
לַיהוָה
כֶּבֶשׂ
בֶּן־שְׁנָתוֹ
תָמִים
אֶחָד
לְעֹלָה
וְכַבְשָׂה
אַחַת
בַּת־שְׁנָתָהּ
תְּמִימָה
לְחַטָּאת
וְאַיִל־אֶחָד
תָּמִים
לִשְׁלָמִים:
(במדבר פרק ו פסוק יד)
והקריב
את־קרבנו
לה'
כבש
בן־שנתו
תמים
אחד
לעלה
וכבשה
אחת
בת־שנתה
תמימה
לחטאת
ואיל־אחד
תמים
לשלמים:
(במדבר פרק ו פסוק יד)
והקריב
את־קרבנו
ליהוה
כבש
בן־שנתו
תמים
אחד
לעלה
וכבשה
אחת
בת־שנתה
תמימה
לחטאת
ואיל־אחד
תמים
לשלמים:
(במדבר פרק ו פסוק יד)
וִיקָרֵיב
יָת
קֻרבָּנֵיהּ
קֳדָם
יְיָ
אִמַר
בַּר
שַׁתֵּיהּ
שְׁלִים
חַד
לַעֲלָתָא
וְאִמַרתָּא
חֲדָא
בַּת
שַׁתַּהּ
שַׁלמְתָא
לְחַטָתָא
וּדכַר
חַד
שְׁלִים
לְנִכסַת
קֻדשַׁיָא
:
כבש
-
זכר
,
כמשפט
כל
עולה.
וכבשה
-
נקבה
,
כמשפט
כל
חטאת.
ואיל
לשלמים
-
שמחה
שהשלים
מה
שנדר.
וטעם
החטאת
שיקריב
הנזיר
ביום
מלאת
ימי
נזרו
לא
נתפרש.
ועל
דרך
הפשט
,
כי
האיש
הזה
חוטא
נפשו
(ע"פ
מש'
כ
,
ב)
במלאת
הנזירות
-
כי
הוא
עתה
נזור
מקדושתו
ועבודת
השם
,
וראוי
היה
לו
שיזור
לעולם
ויעמד
כל
ימיו
נזיר
וקדוש
יי'
לאלהיו
―
כענין
שכתוב
"ואקח
מבניכם
לנביאים
ומבחוריכם
לנזירים"
(ראה
עמ'
ב
,
יא)
-
השוה
אותו
הכתוב
לנביא;
וכדכתיב
"כל
ימי
נזרו
קדוש
הוא
ליי'"
(לעיל
,
ח)
―
והנה
הוא
צריך
כפרה
בשובו
להטמא
בתאוות
העולם.
וזאת
תורת
הנזיר
ביום
מלאת
ימי
נזרו
יביא
אותו
אל
פתח
אהל
מועד
-
רוצה
לומר:
יביא
את
עצמו
(ראה
ספ"ב
לב).
או
אפשר
שהרצון
בזה
,
שאם
לא
רצה
לבא
שם
להביא
קרבנותיו
,
יכריחוהו
על
זה
,
כדי
שיביא
קרבנותיו
שהוא
מחוייב
בהם.
וכבר
נתבאר
סדר
מעשה
הקרבנות
במה
שקדם
,
ושהחטאת
הוא
קודם
לעולה
(ראה
לעיל
,
י
-
יב).
ויביא
עשר
מצות
ועשר
רקיקין
,
כמו
שזכרנו
בלחמי
תודה
(וי'
ז
,
יד).
והנה
הבאת
קרבנותיו
קודם
לתגלחתו
(ראה
להלן
,
יח;
ספ"ב
לו
,
משנה
נזיר
ו
,
ז)
,
בהפך
מה
שהיה
בתגלחת
הטומאה
(ראה
לעיל
,
ט
-
י).