תנ"ך - דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם איש או־אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר לה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַפְלִא֙ לִנְדֹּר֙ נֶ֣דֶר נָזִ֔יר לְהַזִּ֖יר לַיהוָֽה: (במדבר פרק ו פסוק ב)

טקסט וניקוד:

דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ־אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיהוָה: (במדבר פרק ו פסוק ב)

טקסט בלבד:

דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם איש או־אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר לה': (במדבר פרק ו פסוק ב)

תיקון קוראים:

דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם איש או־אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר ליהוה: (במדבר פרק ו פסוק ב)
מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן גְּבַר אוֹ אִתָּא אֲרֵי יְפָרֵישׁ לְמִדַּר נְדַר נְזִירוּ לְמִזַר קֳדָם יְיָ :

יפלא - ב' חסר: וי' כז , ב; במ' ו , ב. יפלא - ד' חסר (בלישנא): וי' כז , ב; במ' ו , ב; שו' יג , יט; יש' כח , כט.

יפלא - ב' חס'.

כי יפליא - יפריש. למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? [לומר לך] שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין (ראה סוטה ב , א) , שהוא מביא לידי ניאוף (ראה במ"ר י , ב). נדר נזיר - אין 'נזירה' בכל מקום אלא פרישה; אף כאן: שפורֵש מן היין. להזיר ליי' - להבדיל עצמו מן היין לשם שמים (ראה ספ"ב כב).

יפליא - יפריש; או: יעשה דבר פלא , כי רוב העולם הולכים אחר תאותם. נדר נזיר - פירושו: נדר להיותו נזיר , כי נזיר הוא תאר השם. ויש אומרים (ראה השרשים: 'נזר'): נזיר - מגזרת "וינזרו" (וי' כב , ב) , שירחק מהתאות. ועשה זה לעבודת השם , כי היין משחית הדעת ועבודת השם. ובפרשת "כי תצא מחנה" (דב' כג , י) ארמוז לך סוד.

נדר נזיר - כיון שיפליא ויפריש לנדור שיהא נזיר סתם , אסר עצמו בכל אלה הדברים: בעלין ולולבין , בענבים וביין , בין חדש בין ישן; ובגילוח , ושלא יטמא למתים. דכיון דאמר 'הריני נזיר' - בכלל נזיר כל האיסורין האילו האמורין בפרשה. ומיהו בעלין ולולבין פלוגתא (ראה ספ"ב כד). ואף בקרבן ולזמן שיפרש יהא נזיר (ראה שם); ואם לא פירש זמן , אלא אמר: 'הריני נזיר' , סתם - סתם נזירות שלשים יום , דכתיב "קדוש יהיה" (להלן , ה) , ו"יהיה" בגימטריא שלשים. ונזיר שנטמא במת , סתר כל נזירות ומביא קרבן , ומתחיל כל הנזירות , כדכתב בהדיא (ראה להלן , יב). והמגלח סותר שלשים יום , שאינו מונה עד לאחר שלשים אחר הגילוח; ואין צריך להביא. ולאחר שלשים מתחיל ממקום שפסק , ואינו סותר , אלא אם כן גילח כל כך שלא יוכל לכוף ראש השיער לעיקרו. אבל שתה יין - אינו סותר כלום , אלא לוקה , ומשלים נזירותו. ואם אמר: 'הריני נזיר מן היין' נזיר גמור , דכתיב "מיין ושכר יזיר" (להלן , ג); כלומר: אפי אפילו לא נדר אלא מיין ושכר , הרי הוא נזיר גמור לכל דבר. ו'נזירות' - לשון 'כתר' ולשון 'הפרשה'; "מיין ושכר יזיר" - לשון הפרשה; "כי נזר אלהיו על ראשו" (להלן , ז) - לשון כתר.

איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר ליי' - רוצה לומר , שיבאר שהוא נודר נדר נזירות , ותהיה כונתו לשמים (ראה ספ"ב כב). והנה סמך זאת הפרשה לפרשת 'סוטה' שענינה להסיר הקטטה וההפסד מהבית (ראה במ' ה) , לפי שזאת הפרשה היא להשקיט הריב וההפסד מהאדם בעצמו מצד תשוקתו הגופיית אשר יביאהו לחטוא. והשקטת זה הריב הוא ממה שיקדַם בַּסדר לענין שלום הבית ושלום המדינה , ולזה שמתהו התורה אחרון בסדר. וענין זאת הפרשה הוא לרפאת מי שיצרו מתגבר עליו , כי הוא צריך שיזיר עצמו מן היין , כי היין הוא סבה חזקה להגביר היצר הרע ולהמשך ממנו ההפסד והגנות במדות ובעיון; ולזה יהיה תועלת עוד בסמיכות זאת הפרשה לפרשת סוטה. אמרו ז"ל (ראה נזיר ב , א): כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין; והיה זה כן , כי היין הוא סבה חזקה להִמשך אל המשגל. והנה אמר כי יפליא - לפי שאמר איש או אשה , היה לחושב שיחשוב שלא ינהג זה הדין אלא בגדולים , ולזה אמר אחר כן כי יפליא , רוצה לומר , שֶמֵעֵת אשר מדרכו שיפליא יכנס בחק זאת המצוה (ראה ספ"ב כב). וכן הענין במה שאמר "ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע" (וי' טו , טז); "ואשה כי (בנוסחנו: אשר) ישכב איש אותה שכבת זרע" (שם , יח); "ואשה כי תהיה זבה... בבשרה" (שם , יט); שהרצון בכל אלו: אפילו קטן או קטנה כשהגיעו לזמן שיתכן שימצא זה בהם (ראה פירושו וי' טו , ב , טז , יח , יט). וכן בזה המקום , אע"פ שאמר איש או אשה - כיון שאמר אחריהם כי יפליא , ולא אמר 'כי ידור נדר' , למדנו שמעת שיתכן בו שיפליא הוא נכנס בגדר זאת המצוה (ראה ספ"ב כב). והנה שערו חכמים (ראה משנה נידה ה , ו) , שזה ישלַם בכמו שנה אחת קודם היותו גדול; וזה יהיה כשיִדוֹר הקטן מעצמו; אמנם האב מדיר את בנו בנזיר קודם זה הזמן , אם יראה שיצטרך לו (ראה משנה נזיר ד , ו). והראיה שהאב מדיר את בנו בנזיר - מה שראינו בשמשון (ראה שו' יג) ושמואל (ראה ש"א א , יא) , שנהגו בנזירות מזולת שנדרו בנזיר , אבל הסכימו אבותיהם בזה. ואם תאמר שגם האם תדיר את בנה בנזיר , כמו שראינו בחנה (ראה שם) ואשת מנוח (ראה שו' יג , ד - ה) , אמרנו לך , שמצאנו שנדרי הבת - תלתה התורה קיומם והפרתם באב (ראה במ' ל , ד - ו) ולא באם; ומזה המקום נתבאר שאין רושם לאם בענין נדרי זרעה. ואיך יהיה זה , והנה היא אינה מושלת גם על נדרי עצמה , כי הבעל מפר נדריה אם ירצה , כמו שיתבאר (ראה במ' ל , יא - טו)! והנה בארה התורה , שאם נדר בנזיר סתם , כל דיני נזירות חלים עליו (ראה להלן , ג - ח); והסבה בזה , כי ענין הנזירות לא ישלם התועלת בו בזולת כל אלו הדברים הנזכרים בו , כמו שנבאר בגזרת השם אחר בארנו דברי זאת הפרשה. ומזה המקום למדנו , שמי שנדר לקיים קצת דיני נזירות , יחוייב לו שינהג בכלם , כי התורה חייבה זה (ראה נזיר ג , ב).
ריכוז קישורים