תנ"ך - דבר אל־אהרן ואל־בניו לאמר כה תברכו את־בני ישראל אמור להם: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם: ס (במדבר פרק ו פסוק כג)

טקסט וניקוד:

דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: ס (במדבר פרק ו פסוק כג)

טקסט בלבד:

דבר אל־אהרן ואל־בניו לאמר כה תברכו את־בני ישראל אמור להם: ס (במדבר פרק ו פסוק כג)

תיקון קוראים:

דבר אל־אהרן ואל־בניו לאמר כה תברכו את־בני ישראל אמור להם: ס (במדבר פרק ו פסוק כג)
מַלֵיל עִם אַהֲרֹן וְעִם בְּנוֹהִי לְמֵימַר כְּדֵין תְּבָרְכוּן יָת בְּנֵי יִשׂרָאֵל כַּד יֵימְרוּן לְהוֹן :

אמור - ג' מלא: *במ' ו , כג; ש"א ב , ל; יר' כג , יז.

אמור ג' מל' כה תברכו את בני ישראל אמור אמור אמרתי ביתך ובית אביך אמרים אמור למנאצי.

אמור - ג' מל'.

אמור להם - כמו "זכור" (שמ' כ , ח); "שמור" (דב' ה , יב) - 'דישנט' [בלעז]. אמור להם - שיהו כולם שומעין (ראה ספ"ב לט). [אמור - מלא: לא תברכם בחפזון ובבהלות , אלא בכוונה ובלב שלם (ראה תנח' נשא י).]

כה תברכו את בני ישראל - כלומר: לא תברכו מברכת פיכם , כאדם שאומר: 'תבואתה לראש (ע"פ דב' לג , טז) פלוני כך וכך' , אלא אלי תתפללו - שאברכם אני , כמו שמפרש: "יברכך יי'" (להלן , כד); ואני אשמע קולכם כאשר תאמרו , ואברכם לישראל , כמו שמפרש "ושמו את שמי על בני ישראל" (להלן , כז): כשיברכו כהנים לישראל ב"שמי" ולא בשמם , "אני אברכם" (שם) לישראל , כמו שיתפללו הכהנים ואומרים: "יברכך יי'".

כה תברכו את בני ישראל - הברכה כעבודה , כדכתיב "לשרת לפני יי' ולברך בשמו" (ראה דב' י , ח); "וישא אהרון את ידיו אל העם ויברכם" (וי' ט , כב). והיא מצות עשה , כדאמרינן (סוטה לח , ב): כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בעשה. אמור להם - כדמתרגמינן: "כד ימרון להון" (ראה ת"י) - דאין עובר בעשה , עד שיאמרו לו והוא אינו רוצה. והכי אמרי (? ראה סוטה לח , ב): רב אמי ורב אסי הוו טשו ביני עמודי , שלא יאמרו להם , ולא יטילו עליהם ה'עֲשֵה'; דכל זמן שאין אומרים להם , אינם עוברים.

דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו - כבר הזכרתי בסדר 'ויהי ביום השמיני' (וי' ט , כב) , כי השם צוה את אהרן לשאת ידיו אל העם ולברך אותם ביום ההוא; וכאן צוה לדורות באהרן ובניו , ופירש הברכה שיברכו אותם. והזכירה בהקמת המשכן (שם) - "כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם" (תה' קלג , ג). וכמו שאמרו רבותינו (סוטה לז , ב - לח , א): במִקדש בשם המפורש , ובמדינה בכנויו; במקדש היו אומרים אותה ברכה אחת , ובגבולין שלש ברכות; כי הברכה במקדש מיוחדת בשם המיוחד.

ואחר שזכר מה שיביא להסיר מלחמת האדם עם נפשו (לעיל , א - כא) , ויסיר הריב והקטטה וההפסד מהבית (במ' ה , יא - לא) ומהעם בכללו (שם , ה - י) , זכר זאת הפרשה , והיא ברכת כהנים , שהיא מעירה הערה נפלאה על ענין השלמות והשלום האמתי: דבר אל אהרן ואל בניו - למדנו שזאת המצוה היא לאהרן ולבניו (ראה כתובות כד , ב) , והוא לברך את ישראל בכל יום בזה האופן הנזכר בזה המקום (ראה תענית כו , ב). והנה , לעומק זאת הפרשה , לא תרגם בה אנקלוס דבר. כה תברכו את בני ישראל - רוצה לומר: בזה הלשון , שהוא לשון הקדש; והיה זה כן , כי אם יעתיקו זה המאמר ללשון אחר , אולי תפסד הכונה ותתבלבל. ובשם המפורש , שנאמר "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (להלן , כז). וכבר נתבאר , שזאת הברכה היא בעמידה , ממה שנאמר בפרשת 'והיה כי תבא' "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים" (דב' כז , יב); ואם בברכה ההיא דקדקה התורה שתהיה בעמידה , כל שכן בזאת הברכה , למעלתה. וכבר נתבאר במה שקדם שאהרן ברך בנשיאות כפים , שנאמר "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" (וי' ט , כב); ולפי שזה הדבור נאמר יחד לאהרן ולבניו , למדנו שבתאר אחד יהיה זאת הברכה מהם , ולזה יחוייב שתהיה ברכת כהנים בנשיאות כפים (ראה ספ"ב לט). אלא שכהן גדול לא היה מגביה ידיו למעלה מהציץ , כי בציץ היה כתוב "קדש ליי'" (שמ' כח , לו) , ואם היה מגביה ידיו למעלה , יביא לחשוב שיהיה שָם גבוה על השם יתעלה , וזה בתכלית מהכפירה בו יתעלה; ולזה היו ידיו למטה מהציץ (ראה משנה סוטה ז , ו). והנה ההערה בנשיאות כפים הוא להעיר , שאם נִשא לבבנו אל אל (ע"פ איכה ג , מא) להשכיל ולדעת אותו (ע"פ יר' ט , כג) כפי היכולת , נתישר לזאת הברכה. והנה זאת הברכה צריך שתהיה פנים כנגד פנים , שנאמר: אמור להם - ומדרך המספר עם חבירו שיהיו פניו כנגד פניו; והיה זה כן , כדי שיתבוננו ישראל בענין זאת הברכה ובנשיאות כפי הכהנים (ראה ספ"ב לט).
ריכוז קישורים