הראשון
-
ס"ג
(מלא
וחסר
,
לא
כולל
'הראישון'):
בר'
כה
,
כה;
כו
,
א;
לב
,
יח;
מ
,
יג;
שמ'
ד
,
ח;
יב
,
טו
(פעמיים)
,
טז;
מ
,
ב
,
יז;
וי'
ד
,
כא;
כג
,
ה
,
ז
,
לה
,
לט
,
מ;
במ'
ז
,
יב;
ט
,
א;
כ
,
א;
כא
,
כו;
כח
,
טז
,
יח;
לג
,
ג
(פעמיים);
דב'
י
,
ד;
טז
,
ד;
כד
,
ד;
יהו'
ד
,
יט;
שו'
כ
,
כב;
ש"א
יז
,
ל;
ש"ב
יח
,
כז;
מ"ב
יז
,
מ;
יש'
ח
,
כג;
מג
,
כז;
יר'
נ
,
יז;
יח'
מ
,
כא;
הו'
ב
,
ט;
חגי
ב
,
ג
,
ט;
זכ'
יד
,
י;
מש'
יח
,
יז;
רות
ג
,
י;
אס'
ג
,
ז
,
יב;
דנ'
ח
,
כא;
י
,
ד
,
יב;
יא
,
יג;
עז'
ג
,
יב;
ו
,
יט;
ז
,
ט;
ח
,
לא;
י
,
יז;
נחמ'
ח
,
יח;
דה"א
יב
,
טז;
כד
,
ז;
כה
,
ט;
כז
,
ב
,
ג;
דה"ב
כט
,
ג
,
יז
(פעמיים);
לה
,
א.
הראשון
-
ס"ד
(מנין
זה
כולל
גם
'הראישון'
-
איוב
טו
,
ז).
ביום
הראשון
-
אותו
היום
נטל
עשר
עטרות:
ראשון
למעשה
בראשית
,
ראשון
לנשיאים
[וכו'];
כדאיתא
ב'סדר
עולם'
(סע"ר
ז).
למטה
יהודה
-
יְחַסוֹ
הכתוב
על
שבטו
,
ולא
שֶׁגָבָה
משבטו
והקריב;
או
אינו
למטה
יהודה
אלא
שֶׁגָבָה
משבטו
והביא?
תלמוד
לומר:
"זה
קרבן
נחשון"
(להלן
,
יז)
-
משלו
הביא
(ראה
ספ"ב
מח).
[(תרי"ק:)
ויהי
המקריב
-
בקרבן
נחשון
,
שנאמר
בו
ויהי
המקריב
ביום
הראשון
פלוני
,
נופל
לומר
כן.
"וקרבנו"
(להלן
,
יג)
-
כלומר:
מיהו
המקריב
הראשון?
-
פלוני
,
וזה
היה
קרבנו!
אבל
בקרבן
השאר
,
שאין
כתוב
בו
ויהי
המקריב
אין
נופל
לומר
אחריו
"וקרבנו"
,
שאין
כתוב
בו
אלא
"הקריב"
,
כלומר:
"קרבנו
קערת
כסף"
(ראה
להלן
,
יח
-
יט)
שכתוב
אחריו
מוסב
על
"הקריב"
,
והוא
כמו
שאומר
'הקריב
קרבנו'.
ובכולם
לא
יתכן
לומר
בו
ויהי
המקריב
אלא
בנשיא
ראשון.
אבל
בנשיא
המקריב
אחריו
,
שכבר
הורגל
בדבר
,
נופל
עליו
לומר
בו
"ביום
השני
הקריב"
פלוני
(להלן
,
יח)
,
וכן
בכולן.]
והנה
הקריבו
הנשיאים
קרבנם
אצל
המזבח
בדרך
שוה
,
רוצה
לומר
,
שהסכימו
כלם
בכל
אחד
מהמינים
שהביאו:
כאשר
הביא
זה
הביא
זה;
וכן
הענין
בעגלות
והבקר
(ראה
לעיל
,
ב
-
ג)
,
כי
כן
היה
ראוי
,
בדרך
שלא
יהיה
התפאר
לאחד
על
חבירו.
ועל
פי
הגבורה
הסכים
משה
שיקריבו
קרבנם
כל
אחד
ביומו
(ראה
ספ"ב
מז).
והנה
הביאו
אלו
הקרבנות
בסדור
בדרך
שהיו
נוסעים
(ראה
במ'
ב)
,
ולזה
היתה
ההתחלה
משבט
יהודה
,
ואחריו
הקריבו
שני
הנשיאים
אשר
בדגלו
על
סדרם;
וכן
בזה
הדרך
היה
סדר
אלו
הקרבנות.
והנה
האריך
בזכירת
זה
הקרבן
בכל
נשיא
ונשיא
-
להורות
שכלם
היו
שוים
בזה
,
לא
היה
יתרון
לאחד
על
חבירו
,
שכל
אחד
מהם
התעורר
מעצמו
לזאת
הנדבה.
והנה
היה
בזה
הענין
חדוש
-
שהתנדבו
קטרת
,
ואין
היחיד
מתנדב
קטרת;
ושיהיה
זה
הקרבן
דוחה
את
השבת
,
ואין
קרבן
יחיד
דוחה
את
השבת
,
וכל
שכן
כשהיה
נדבה
,
שאין
נדבה
דוחה
את
השבת
,
אלא
שכבר
היה
זה
על
פי
הגבורה
(ראה
ספ"ב
נא).
והנה
החטאת
לא
נצטרך
לכפר
עליהם
,
לפי
שכבר
כפר
אהרן
בעדו
ובעד
העם
,
כמו
שנזכר
בפרשת
'ויהי
ביום
השמיני'
(וי'
ט
,
ז).
ולזה
אמרו
רבותינו
(ראה
ספ"ב
נא)
,
שהיה
בא
לכפר
על
קבר
התהום
,
כי
השעירים
מצאנו
בהם
שהם
באים
לכפר
על
הטמאות
ועל
מדרגותיהם
,
כמו
שביארנו
במה
שקדם
(וי'
טז
,
טז).
ונמשך
מן
ההארכה
בזה
הספור
תועלת
,
כבר
זכרנוהו
במה
שקדם
(ראה
במ'
ג
,
טז:
וראוי
שנחקור...).