תנ"ך - ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא־יכלו לעשת־הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְהִ֣י אֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ טְמֵאִים֙ לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם וְלֹא־יָכְל֥וּ לַעֲשֹׂת־הַפֶּ֖סַח בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַֽיִּקְרְב֞וּ לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֛ה וְלִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: (במדבר פרק ט פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא־יָכְלוּ לַעֲשֹׂת־הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא: (במדבר פרק ט פסוק ו)

טקסט בלבד:

ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא־יכלו לעשת־הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא: (במדבר פרק ט פסוק ו)

תיקון קוראים:

ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא־יכלו לעשת־הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא: (במדבר פרק ט פסוק ו)
וַהֲווֹ גֻברַיָא דַּהֲווֹ מְסָאֲבִין לִטמֵי נַפשָׁא דֶאֱנָשָׁא וְלָא יְכִילוּ לְמֶעֱבַד פִּסחָא בְּיוֹמָא הַהוּא וּקרִיבוּ קֳדָם מֹשֶׁה וּקדָם אַהֲרֹן בְּיוֹמָא הַהוּא :

לעשת - י"ב חסר: ראה לעיל , ד. לעשת - י"ג חסר (בלישנא): ראה לעיל , ד.

לעשת - י"ב חס'.

לפני משה ולפני אהרן - כששניהם יושבין בבית המדרש באו ושאלום. ולא יתכן לומר: זה אחר זה , שאם משה לא היה יודע , אהרן מנַיין לו (ראה ספ"ב סח)?!

ויהי אנשים - לא יתכן שיהיה מחנה גדול , שלא ימותו שם אנשים בכל יום.

ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא - מישאל ואלצפן (ראה וי' י , א - ה) , או נושאי ארונו של יוסף (ראה שמ' יג , יט) , או שאר בני אדם שהיו טמיאי - מתים , שחל שביעי שלהם להיות בערב הפסח (ראה במ' יט , יב). מדכתיב ביום ההוא , משמע: הא למחר היו יכולין; ושאלו אם ישלחו לשחוט פסחיהם , ולערב , שיהיה להם הערב שמש , יאכלו. וכך אמרו:

ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו' - כבר בארנו בפרשת 'בא אל פרעה' (שמ' יב , ד) , שלא ישָחֵט הפסח על מי שאי אפשר לו לאכלו; ולזה הוא מבואר , שאם לא היה אפשר שיִטהרו בערב בעת אכילת הפסח , לא היו צריכים לשאול: למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן יי' במועדו , ולא היה מסופק זה למשה , עד שיצטרך לומר: עמדו ואשמעה מה יצוה יי' לכם. ולזה הוא מבואר , שכבר חל שביעי שלהם בערב הפסח , והיו ראויים לאכול הפסח בזמן אכילתו , ועם כל זה נדחו לפסח שני , לפי שלא היו ראויים בעת שחיטת הפסח (ראה ספ"ב סח). ולפי שאמר: אשר היו טמאים לנפש אדם , ולא אמר 'טמאים' במוחלט , למדנו שלא ינהג זה הדין בשאר הטֻמאות , כמו זבים וזבות ובועלי נדות ושאר הטמאות; וזה , שכיון שיכולין לאכול מהפסח בערב בשעת אכילתו , הנה ישחט עליהם הפסח , ואע"פ שעדיין לא טהרו (ראה משנה פסחים ח , ה). והנה נלמד ממה שאמר: ויהי אנשים אשר היו טמאים , וממה שאמר אחר זה "איש איש כי יהיה טמא" וגו' (להלן , י) , כי לא ינהג זה הדין , שידָחו הטמאים לנפש לפסח שני , אלא כשהיו יחידים (ראה ספ"ב ע). ואולם אם היו רוב הקהל טמאי מת - אינם נדחים לפסח שני , אבל שוחטין את הפסח עליהם בטומאה ואוכלין אותו , אפילו בטומאה; רוצה לומר: אע"פ שאי אפשר שיטהרו בערב (ראה משנה פסחים ז , ו , ד). והנה לא יוּתַר לשחוט את הפסח על הטמאים ולאכול אותו בטומאה אלא כשהיו הטמאים טמאים מטומאת מת (ראה משנה פסחים ט , ד). והראיה על שנדחית הטומאה בצבור - מה שאמר בספר דברי הימים על הפסח שעשה חזקיה בחדש השני , "כי רבת הקהל אשר לא נתקדשו והלויים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור... כי מרבית העם... מאפרים ומנשה ויששכר וזבולון לא הטהרו" (ראה דה"ב ל , יז - יח) , ונאמר שם כי אכלו את הפסח "בלא ככתוב" , לפי שחזקיה וסיעתו דחו את הפסח לפסח שני , שנאמר "ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלם לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדי" (שם , ב - ג); למדנו מזה , ששגגתם היתה על שדחו את הפסח מפני הטומאה. והראיה שלא תדָחה הטומאה מפני הפסח , כשהיו רוב הצבור טמאים , אלא בטומאת מת - לפי שכבר אמר "איש איש כי יהיה טמא לנפש" (להלן , י). ולא נצטרך לזה התנאי בזה המקום לבאר ששאר הטמאים אינם נדחים לפסח שני , שכבר נתבאר במה שאמר אחר זה "והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח" (להלן , יג) - שכל מי שאיננו טהור בפסח ראשון יחדל מעשיית הפסח , וכיון שלא עשה הפסח במועדו ידחה לפסח שני (ראה ספ"ב סט); שאפילו הגר שנתגייר בין פסח ראשון לפסח שני עושה פסח שני , כמו שיתבאר (להלן , יד); כי פסח שני הוא רגל בפני עצמו ואינו תשלומי ראשון , ולזה ינהג בו מי שלא היה מחוייב בפסח ראשון (ראה פסחים צג , א). ואולם נצטרך לזה התנאי שיהיה טמא מת , להודיע שמה שיתחייב מזה הוא שאיש נדחה לפסח שני מפני טומאת מת , ואין צבור נדחין לפסח שני מפני טומאת מת (ראה שם סז , א). ולא נלמד מזה שאר הטֻמאות , כי בטמא מת הקלה התורה לבד בזה; עם שטומאתו יותר קלה , כמו שזכרנו בפרשת "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש" (במ' ה , ב).
ריכוז קישורים