תנ"ך - ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את־קרבן ה' במעדו בתוך בני ישראל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַ֠יֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ אֵלָ֔יו אֲנַ֥חְנוּ טְמֵאִ֖ים לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם לָ֣מָּה נִגָּרַ֗ע לְבִלְתִּ֨י הַקְרִ֜יב אֶת־קָרְבַּ֤ן יְהוָה֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (במדבר פרק ט פסוק ז)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת־קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (במדבר פרק ט פסוק ז)

טקסט בלבד:

ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את־קרבן ה' במעדו בתוך בני ישראל: (במדבר פרק ט פסוק ז)

תיקון קוראים:

ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את־קרבן יהוה במעדו בתוך בני ישראל: (במדבר פרק ט פסוק ז)
וַאֲמַרוּ גֻּברַיָא הָאִנוּן לֵיהּ אֲנַחנָא מְסָאֲבִין לִטמֵי נַפשָׁא דֶאֱנָשָׁא לְמָא נִתמְנַע בְּדִיל דְּלָא לְקָרָבָא יָת קֻרבָּנָא דַייָ בְּזִמנֵיהּ בְּגוֹ בְּנֵי יִשׂרָאֵל :

ההמה - י"ב: *במ' ט , ז; מ"ב יח , ד; יר' ג , טז , יח; ה , יח; יד , טו; נ , ד; יואל ג , ב; ד , א; זכ' ח , כג; יד , טו; נחמ' יג , טו.

ההמה י"ב ויאמרו האנשים הוא הסיר את הבמות אשר יהיה במחנות ההמה הנבאים ההמה והיה כי תרבו ופריתם ילכו בית יהודה לא אעשה אתכם יבאו בני ישראל וגם על העבדים אשר אשיב אשר יחזיקו דרכים גתות.

נגרע - ל'; הקריב - ל'.

למה נגרע - אמר להם: אין קדשים קרבין בטומאה; אמרו לו: יִזָרֵק הדם עלינו בכהנים טהורים , ויאכל הבשר לטהורים; אמר להם: "עמדו ואשמעה" (להלן , ח) , כתלמיד המובטח לשמוע דבר מפי רבו; אשרי ילוד אשה שכך מובטח , שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר [עם השכינה] (ראה ספ"ב סח). ראויה היתה פרשה זו ליאמר על ידי משה כשאר כל התורה כולה , אלא שזכו אילו שתֵאמר על ידם , שמגלגלין זכות על ידי זכאי (ראה שם).

למה נגרע - מבנין 'נפעל'.

למה נגרע לבלתי הקריב - הלא יכולים לשלח , לשחוט ולזרוק , ולערב נאכל; שהרי אנו טמאים לנפש אדם , ואין אנו צריכים כפרה לאכול בקדשים. שאם היינו זבים ומצורעים שלא נטהרו , ולא היינו יכולים לאכול עד למחר , לאחר זמן פסח , שכבר עבר זמן אכילת פסח , או שהיה רביעי או חמישי לטהרתינו , שלא נוכל ליטהר עד שיעבור זמן הפסח - לא היינו מדברים.

ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו' - כבר בארנו בפרשת 'בא אל פרעה' (שמ' יב , ד) , שלא ישָחֵט הפסח על מי שאי אפשר לו לאכלו; ולזה הוא מבואר , שאם לא היה אפשר שיִטהרו בערב בעת אכילת הפסח , לא היו צריכים לשאול: למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן יי' במועדו , ולא היה מסופק זה למשה , עד שיצטרך לומר: עמדו ואשמעה מה יצוה יי' לכם. ולזה הוא מבואר , שכבר חל שביעי שלהם בערב הפסח , והיו ראויים לאכול הפסח בזמן אכילתו , ועם כל זה נדחו לפסח שני , לפי שלא היו ראויים בעת שחיטת הפסח (ראה ספ"ב סח). ולפי שאמר: אשר היו טמאים לנפש אדם , ולא אמר 'טמאים' במוחלט , למדנו שלא ינהג זה הדין בשאר הטֻמאות , כמו זבים וזבות ובועלי נדות ושאר הטמאות; וזה , שכיון שיכולין לאכול מהפסח בערב בשעת אכילתו , הנה ישחט עליהם הפסח , ואע"פ שעדיין לא טהרו (ראה משנה פסחים ח , ה). והנה נלמד ממה שאמר: ויהי אנשים אשר היו טמאים , וממה שאמר אחר זה "איש איש כי יהיה טמא" וגו' (להלן , י) , כי לא ינהג זה הדין , שידָחו הטמאים לנפש לפסח שני , אלא כשהיו יחידים (ראה ספ"ב ע). ואולם אם היו רוב הקהל טמאי מת - אינם נדחים לפסח שני , אבל שוחטין את הפסח עליהם בטומאה ואוכלין אותו , אפילו בטומאה; רוצה לומר: אע"פ שאי אפשר שיטהרו בערב (ראה משנה פסחים ז , ו , ד). והנה לא יוּתַר לשחוט את הפסח על הטמאים ולאכול אותו בטומאה אלא כשהיו הטמאים טמאים מטומאת מת (ראה משנה פסחים ט , ד). והראיה על שנדחית הטומאה בצבור - מה שאמר בספר דברי הימים על הפסח שעשה חזקיה בחדש השני , "כי רבת הקהל אשר לא נתקדשו והלויים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור... כי מרבית העם... מאפרים ומנשה ויששכר וזבולון לא הטהרו" (ראה דה"ב ל , יז - יח) , ונאמר שם כי אכלו את הפסח "בלא ככתוב" , לפי שחזקיה וסיעתו דחו את הפסח לפסח שני , שנאמר "ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלם לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדי" (שם , ב - ג); למדנו מזה , ששגגתם היתה על שדחו את הפסח מפני הטומאה. והראיה שלא תדָחה הטומאה מפני הפסח , כשהיו רוב הצבור טמאים , אלא בטומאת מת - לפי שכבר אמר "איש איש כי יהיה טמא לנפש" (להלן , י). ולא נצטרך לזה התנאי בזה המקום לבאר ששאר הטמאים אינם נדחים לפסח שני , שכבר נתבאר במה שאמר אחר זה "והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח" (להלן , יג) - שכל מי שאיננו טהור בפסח ראשון יחדל מעשיית הפסח , וכיון שלא עשה הפסח במועדו ידחה לפסח שני (ראה ספ"ב סט); שאפילו הגר שנתגייר בין פסח ראשון לפסח שני עושה פסח שני , כמו שיתבאר (להלן , יד); כי פסח שני הוא רגל בפני עצמו ואינו תשלומי ראשון , ולזה ינהג בו מי שלא היה מחוייב בפסח ראשון (ראה פסחים צג , א). ואולם נצטרך לזה התנאי שיהיה טמא מת , להודיע שמה שיתחייב מזה הוא שאיש נדחה לפסח שני מפני טומאת מת , ואין צבור נדחין לפסח שני מפני טומאת מת (ראה שם סז , א). ולא נלמד מזה שאר הטֻמאות , כי בטמא מת הקלה התורה לבד בזה; עם שטומאתו יותר קלה , כמו שזכרנו בפרשת "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש" (במ' ה , ב).
ריכוז קישורים