תנ"ך - אחד עשר יום מחרב דרך הר־שעיר עד קדש ברנע:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אַחַ֨ד עָשָׂ֥ר יוֹם֙ מֵֽחֹרֵ֔ב דֶּ֖רֶךְ הַר־שֵׂעִ֑יר עַ֖ד קָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ: (דברים פרק א פסוק ב)

טקסט וניקוד:

אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר־שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ: (דברים פרק א פסוק ב)

טקסט בלבד:

אחד עשר יום מחרב דרך הר־שעיר עד קדש ברנע: (דברים פרק א פסוק ב)

תיקון קוראים:

אחד עשר יום מחרב דרך הר־שעיר עד קדש ברנע: (דברים פרק א פסוק ב)
מַהלַך חַד עֲסַר יוֹמִין מֵחוֹרֵב אוֹרַח טוּרָא דְסֵעִיר עַד רְקַם גֵּיאָה :

אחד - כ"ה (בפתח , בלישנא): *בר' כא , טו; כב , ב; כו , י; לב , כג; לז , ט; מח , כב; וי' יג , ב; *במ' טז , טו; *דב' א , ב; כה , ה; שו' יז , ה; ש"א ט , ג; כו , טו; ש"ב ו , כ; ז , ז; יז , כב; מ"א יט , ב; כב , יג; מ"ב ו , יב; יח , כד; יש' לו , ט; יח' לג , ל; מה , ז; דנ' י , יג; דה"א יז , ו.

אחד עשר יום מחרב - אמר להם משה: ראו מה גרמתם: שאילו הלכתם דרך הר שעיר , הייתם נכנסים לארץ באחד עשר יום [אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר , ואף הוא מהלך אחד עשר יום , ואתם הלכתם אותה בשלשה ימים ― שהרי בעשרים באייר נסעו מחורב , שנאמר "ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש" וגו' (במ' י , יא) , ובעשרים ותשעה בסיון (ראה תענית כט , א) שלחו את המרגלים מקדש ברנע; צא מהם שלשים יום שעשו בקברות התאוה , שאכלו הבשר חדש ימים (ראה במ' יא , כ) , ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגר של מרים (ראה במ' יב , טו) ― נמצא שבשלשה ימים הלכו כל אותו הדרך. וכל כך היתה השכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ] , ובשביל שקלקלתם , הסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה (ראה ספ"ד ב).

אחד עשר יום מחורב - מי חכם ויבן את זאת (ע"פ הו' יד , י) , כי פסוק זה לא נכתב אלא לפי שכתוב לפנינו "ונסע מחורב ונלך את כל המדבר הגדל (בנוסחנו: הגדול) והנורא... דרך הר האמורי... ונבא עד קדש ברנע" (להלן , יט) , סמוך לארץ ישראל; שמקדש ברנע שלחו מרגלים , ונשתהו שם ארבעים שנה , לכך הוא מפרש כן: כשנסעו מחורב ללכת דרך הר שעיר , דרך ישרה , היו יכולים ליכנס לארץ ישראל באחד עשר יום עד קדש ברנע; אבל לפי שחטאו - "ונסב את הר שעיר ימים רבים" (דב' ב , א) , עד "ארבעים שנה" וגו' (שם , ז). וזהו שאמר לפנינו: "ונסע מחרב... ונבא עד קדש ברנע" (להלן , יט) בימים מועטים , שאין בהם כי אם מהלך אחד עשר יום; אבל מקדש ברנע שלחתי מרגלים ונשתהיתם ארבעים שנים בחטאתיכם.

אחד עשר - הטעם , שדִבר אלה הדברים באותם אחד עשר יום שהלכו מחורב עד קדש ברנע. וכבר הגדתי לך , כי מקדש ברנע הלכו המרגלים (ראה במ' לב , ח); ואחר שנשבע השם שלא יכנסו לארץ לא נתחדשה מצוה , רק בשנת הארבעים , כי כן מצאנו (ראה פירושו במ' כ , א). והעד , שאמר "באר את התורה הזאת" (להלן , ה) - והנה יבאר את התורה שאמר "בין פארן ובין תפל" (לעיל , א) , כי רוב המצות הם בספר הזה; וכן פירוש "ככל אשר צוה יי' אותו אליהם" (להלן , ג) "בעבר הירדן , במדבר , בערבה" (לעיל , א). ואם תבין סוד השנים עשר , גם "ויכתוב משה" (דב' לא , כב) , "והכנעני אז בארץ" (בר' יב , ו) , "בהר יי' יראה" (בר' כב , יד) ו"הנה ערשו ערש ברזל" (דב' ג , יא) - תכיר האמת.

אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר - כלומר: אין מחֹרב אלא דרך אחד עשר יום עד קדש אם היינו הולכים דרך הר שעיר , שהוא דרך הישר; אבל אנו איחרנו הרבה , שסיבבנו את הר שעיר ולא הלכנו דרך הישר , דכתיב "ונסב את הר שעיר ימים רבים" (דב' ב , א). ורבותינו פירשו (ראה תענית כט , א) , שבשלשת ימים הלכו כל אותו הדרך; כדכתיב "ויהי בחדש השני בשנה השנית בעשרים לחדש נעלה הענן" (ראה במ' י , יא) , "וארון ברית יי' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים" (שם , לג) - הלכו עד קדש ברנע: כי בעשרים ותשעה בסיון שלחו מרגלים (ראה סע"ר ח) , שֶכָּלו הארבעים יום בתשעה באב , כדכתיב "ויבכו העם בלילה ההוא" (במ' יד , א) - שקבע להם בכיה לדורות; כי תמוז היה דההוא שתא מליאה. ועתה נמצא , שעשו מחורב עד קדש ארבעים יום חסר אחד , כי בעשרים נסעו - הרי עשרה מאייר , כי יום עשרים בכלל , והוא בו עשרים ותשעה מסיון - הרי שלשים ותשעה. וחדש אכלו השליו (ראה במ' יא , כ , לג) , שהוא עשרים ותשעה , ושבעה לסגירת מרים (ראה במ' יב , טו) - הרי שלשים וששה , ושלשה ימים הלכו , כדאיתא בתענית (כט , א). ואם חדש שלשים - ביום שלשים נצטרעה מרים , וכָלו ימי הֶסְגֵּר בשלשים וששה; אי נמי: בהֶסגר - מקצת היום ככולו , דכתיב "וראה (בנוסחנו: וראהו) הכהן ביום השביעי" (וי' יג , ה) - שאינו ממתין עד השמיני , ונסעו בשביעי להֶסגֵירה.

אמר: אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל - על המצות אשר יזכיר בכל הספר , מתחלת עשרת הדברות שבפרשת 'ואתחנן'; כמו שאמר "הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר" (להלן , ה) - כי על התורה ידבר. ויחסר מפסוק "יי' אלהינו דבר אלינו" (להלן , ו) מלת 'אמירה'; וכמוהו "כי נשני אלהים את כל עמלי... כי הפרני אלהים" (בר' מא , נא - נב) - 'כי אמר'. ושיעור הכתובים האלה: אלה המצות אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן בארבעים שנה לצאתם ממצרים , באחד לחדש עשתי עשר , ככל אשר צוה יי' אותו אליהם; והיה זה "אחרי הכותו את סיחון" ו"עוג" , "בארץ מואב" , שם "הואיל משה" לבאר להם "התורה הזאת לאמר" (להלן , ד - ה); ויאמר: "יי' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת" (להלן , ו). והטעם , כי כאשר הואיל משה לבאר להם המצות , אמר להם בתחלת דבריו: "יי' אלהינו דבר אלינו בחורב" - אחרי שנתן לנו עשרת הדברים - שנכבוש הארץ מיד ונעבור את הירדן; וחטאתיכם גרמו לכם זה וזה. ונמשכו דברי הפתיחה הזאת עד שהשלים בהם בפסוק "ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על האדמה אשר יי' אלהיך נותן לך כל הימים" (דב' ד , מ). אז קרא משה אל כל ישראל אשר היו לפניו ואמר: "שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום" (דב' ה , א) , והתחיל בבאור התורה עשרת הדברות , שישמעו אותם בבאור מפי המקבל אותם מפיו של הקדוש ברוך הוא; ואחרי כן הודיעם יחוד השם: "שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד" (דב' ו , ד); וכל המצות שבספר הזה. ולכך יפרש בכאן: אשר דבר משה אל כל ישראל , ושם: "ויקרא משה אל כל ישראל" (דב' ה , א) - כי באור התורה ותשלום המצות צריך להיות במעמד כולם , כאשר היה במתן תורה. ומפני שהאריך בדברי הפתיחה הזאת , חזר הכתוב למקום שפסק בתחלת באור התורה ואמר: "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" , "אלה העדות והחקים והמשפטים אשר דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים" (דב' ד , מד - מה). והזכיר שהיה "בעבר הירדן בגיא בארץ סיחון" (דב' ד , מו) , והיא "ארץ מואב" הנזכר בכאן (להלן , ה); כי ישראל לא נכנסו בארץ מואב , רק באותו החלק שטהר מהם בסיחון (ראה חולין ס , ב) , כמו שנתבאר בספר של מעלה (ראה במ' כא , כה - כו). והנה הזכיר בכאן שני דברים: אמר שדבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יי' אותו אליהם - וזה רמז אל המצות שיאמר להם בספר הזה , שלא נזכרו עד הנה בתורה; ואמר , שהם ככל אשר צוה אותו השם , לא הוסיף ולא גרע על מה שנצטוה. והזכיר זה , בעבור שלא יאמר בהם 'וידבר יי' אל משה' , ולכן כלל אותם עתה , שהם כולם ככל אשר נצטוה מפי הקדוש ברוך הוא. ואמר עוד , כי "הואיל משה באר את התורה" (להלן , ה) - וזה רמז במצות שנאמרו כבר , שיחזיר אותם לבאר אותן ולחדש בהם דברים. וטעם "הואיל משה" - שרצה לבאר להם את התורה; והזכיר כן , להודיע כי מעצמו ראה לעשות כן , ולא צוהו השם בזה; מלשון "הואל נא ולין" (שו' יט , ו); "ולו הואלנו ונשב" (יהו' ז , ז) , וכן רבים. וטעם אחד עשר יום מחורב - יודיענו הכתוב שִעור המִדבר: כי מחורב שיצאו משם עד קדש ברנע מהלך אחד עשר יום בלבד , כי קרוב הוא בדרך הר שעיר. וקדש ברנע - סוף המדבר , בגבול "הר האמורי" (להלן , ז) שהוא נחלה לישראל , ושם ארץ סיחון ועוג; אשר שם באר התורה "בגיא מול בית פעור" (דב' ד , מו). ואחרי כן אמר , שהם הלכו "דרך הר האמורי" "כל המדבר הגדול והנורא" (להלן , יט); ואחרי כן יספר (ראה להלן , כב ואי') , כי בקדש ברנע , שהוא בתחום נחלתם , בקשו מרגלים , ונשתבש דרכם והלכו דרך ים סוף (ראה דב' ב , א) לאחור ולא לפנים (ע"פ יר' ז , כד) , עד מלאת ארבעים שנה. ובעבור שלא היו ישראל עתה במדבר , כי כבר נכנסו בארץ מואב הנזכרת , דרש אנקלוס כי במדבר , בערבה - רמזים הם לתוכחות; ועוד , כי מדוע יזכיר כל אלה המקומות , ויתן סימנין וּמְצָרִים יותר מן המוכר שדה?! ושיעור הכתוב לדעתו: אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן; דִבר במדבר , בערבה ובמול סוף , בין פארן ובין תפל , בלבן ובחצרות ודי זהב , ואחד עשר יום מחורב; כי הזכיר להם כל מה שעשו במקומות האלה. ואחרי כן אמר הכתוב , כי שם , בעבר הירדן הנזכר , הואיל לבאר התורה אַחַר הוכיחו אותם , ויען ויאמר: "יי' אלהינו דבר אלינו בחורב" וגו' (להלן , ה - ו). וכך הוא נדרש בסיפרי (ספ"ד א) על דעת רבי יהודה; אבל רבי יוסי בן דורמסקית עשה אותן מקומות שנקראו כן.

אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע - רוצה לומר , כי במהלך אחד עשר יום שהיה מחורב עד קדש ברנע כשילכו דרך הר שעיר , קרו להם כל אלו המקרים הרעים שזכר משה.
ריכוז קישורים