תנ"ך - ויהי בארבעים שנה בעשתי־עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל־בני ישראל ככל אשר צוה ה' אתו אלהם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַֽיְהִי֙ בְּאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹת֖וֹ אֲלֵהֶֽם: (דברים פרק א פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם: (דברים פרק א פסוק ג)

טקסט בלבד:

ויהי בארבעים שנה בעשתי־עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל־בני ישראל ככל אשר צוה ה' אתו אלהם: (דברים פרק א פסוק ג)

תיקון קוראים:

ויהי בארבעים שנה בעשתי־עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל־בני ישראל ככל אשר צוה יהוה אתו אלהם: (דברים פרק א פסוק ג)
וַהֲוָה בְּאַרבְּעִין שְׁנִין בְּחַד עֲסַר יַרחִין בְּחַד לְיַרחָא מַלֵיל מֹשֶׁה עִם בְּנֵי יִשׂרָאֵל כְּכֹל דְּפַקֵיד יְיָ יָתֵיהּ לְוָתְהוֹן :

בארבעים - ב': דב' א , ג; שו' ה , ח. בעשתי - ג': דב' א , ג; יר' לט , ב; יח' כו , א.

בארבעים - ב'; בעשתי - ג'.

ויהי בארבעים שנה [בעשתי עשר חדש] - מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה; ממי למד? - מיעקב , שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה; אמר לו: ראובן בני , אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו: כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי. ומפני ארבעה דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה: כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו , ושלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו , וכו'; כדאיתה בספרי (ספ"ד ב). וכן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה (ראה יהו' כד); וכן שמואל , [שנאמר] "הנני ענו בי" (ש"א יב , ג); וכן דוד את שלמה בנו (ראה מ"א ב , א ואי').

יש אומרים , כי באחד בשבט מת משה , ואמרו כי התאבלו שלשים יום , ושבו שם בשבתות. והראיה שלהם: "ויהי בעצם היום הזה" (דב' לב , מח); כי ביום אחד קרא זה הספר אל כל ישראל , ובו מת. וזאת איננה ראיה , כי "בעצם היום הזה" הוא על השירה. והנה כתוב "אתה עובר היום את הירדן" (דב' ט , א). בעשתי - פרשתיו (במ' ז , עב).

בעשתי עשר חדש באחד לחדש - בראש חדש שבט , שלשים ושבעה יום קודם מיתתו , כי בשבעה באדר מת משה (ראה סע"ר י).

אמר: אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל - על המצות אשר יזכיר בכל הספר , מתחלת עשרת הדברות שבפרשת 'ואתחנן'; כמו שאמר "הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר" (להלן , ה) - כי על התורה ידבר. ויחסר מפסוק "יי' אלהינו דבר אלינו" (להלן , ו) מלת 'אמירה'; וכמוהו "כי נשני אלהים את כל עמלי... כי הפרני אלהים" (בר' מא , נא - נב) - 'כי אמר'. ושיעור הכתובים האלה: אלה המצות אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן בארבעים שנה לצאתם ממצרים , באחד לחדש עשתי עשר , ככל אשר צוה יי' אותו אליהם; והיה זה "אחרי הכותו את סיחון" ו"עוג" , "בארץ מואב" , שם "הואיל משה" לבאר להם "התורה הזאת לאמר" (להלן , ד - ה); ויאמר: "יי' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת" (להלן , ו). והטעם , כי כאשר הואיל משה לבאר להם המצות , אמר להם בתחלת דבריו: "יי' אלהינו דבר אלינו בחורב" - אחרי שנתן לנו עשרת הדברים - שנכבוש הארץ מיד ונעבור את הירדן; וחטאתיכם גרמו לכם זה וזה. ונמשכו דברי הפתיחה הזאת עד שהשלים בהם בפסוק "ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על האדמה אשר יי' אלהיך נותן לך כל הימים" (דב' ד , מ). אז קרא משה אל כל ישראל אשר היו לפניו ואמר: "שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום" (דב' ה , א) , והתחיל בבאור התורה עשרת הדברות , שישמעו אותם בבאור מפי המקבל אותם מפיו של הקדוש ברוך הוא; ואחרי כן הודיעם יחוד השם: "שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד" (דב' ו , ד); וכל המצות שבספר הזה. ולכך יפרש בכאן: אשר דבר משה אל כל ישראל , ושם: "ויקרא משה אל כל ישראל" (דב' ה , א) - כי באור התורה ותשלום המצות צריך להיות במעמד כולם , כאשר היה במתן תורה. ומפני שהאריך בדברי הפתיחה הזאת , חזר הכתוב למקום שפסק בתחלת באור התורה ואמר: "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" , "אלה העדות והחקים והמשפטים אשר דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים" (דב' ד , מד - מה). והזכיר שהיה "בעבר הירדן בגיא בארץ סיחון" (דב' ד , מו) , והיא "ארץ מואב" הנזכר בכאן (להלן , ה); כי ישראל לא נכנסו בארץ מואב , רק באותו החלק שטהר מהם בסיחון (ראה חולין ס , ב) , כמו שנתבאר בספר של מעלה (ראה במ' כא , כה - כו). והנה הזכיר בכאן שני דברים: אמר שדבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יי' אותו אליהם - וזה רמז אל המצות שיאמר להם בספר הזה , שלא נזכרו עד הנה בתורה; ואמר , שהם ככל אשר צוה אותו השם , לא הוסיף ולא גרע על מה שנצטוה. והזכיר זה , בעבור שלא יאמר בהם 'וידבר יי' אל משה' , ולכן כלל אותם עתה , שהם כולם ככל אשר נצטוה מפי הקדוש ברוך הוא. ואמר עוד , כי "הואיל משה באר את התורה" (להלן , ה) - וזה רמז במצות שנאמרו כבר , שיחזיר אותם לבאר אותן ולחדש בהם דברים. וטעם "הואיל משה" - שרצה לבאר להם את התורה; והזכיר כן , להודיע כי מעצמו ראה לעשות כן , ולא צוהו השם בזה; מלשון "הואל נא ולין" (שו' יט , ו); "ולו הואלנו ונשב" (יהו' ז , ז) , וכן רבים. וטעם אחד עשר יום מחורב - יודיענו הכתוב שִעור המִדבר: כי מחורב שיצאו משם עד קדש ברנע מהלך אחד עשר יום בלבד , כי קרוב הוא בדרך הר שעיר. וקדש ברנע - סוף המדבר , בגבול "הר האמורי" (להלן , ז) שהוא נחלה לישראל , ושם ארץ סיחון ועוג; אשר שם באר התורה "בגיא מול בית פעור" (דב' ד , מו). ואחרי כן אמר , שהם הלכו "דרך הר האמורי" "כל המדבר הגדול והנורא" (להלן , יט); ואחרי כן יספר (ראה להלן , כב ואי') , כי בקדש ברנע , שהוא בתחום נחלתם , בקשו מרגלים , ונשתבש דרכם והלכו דרך ים סוף (ראה דב' ב , א) לאחור ולא לפנים (ע"פ יר' ז , כד) , עד מלאת ארבעים שנה. ובעבור שלא היו ישראל עתה במדבר , כי כבר נכנסו בארץ מואב הנזכרת , דרש אנקלוס כי במדבר , בערבה - רמזים הם לתוכחות; ועוד , כי מדוע יזכיר כל אלה המקומות , ויתן סימנין וּמְצָרִים יותר מן המוכר שדה?! ושיעור הכתוב לדעתו: אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן; דִבר במדבר , בערבה ובמול סוף , בין פארן ובין תפל , בלבן ובחצרות ודי זהב , ואחד עשר יום מחורב; כי הזכיר להם כל מה שעשו במקומות האלה. ואחרי כן אמר הכתוב , כי שם , בעבר הירדן הנזכר , הואיל לבאר התורה אַחַר הוכיחו אותם , ויען ויאמר: "יי' אלהינו דבר אלינו בחורב" וגו' (להלן , ה - ו). וכך הוא נדרש בסיפרי (ספ"ד א) על דעת רבי יהודה; אבל רבי יוסי בן דורמסקית עשה אותן מקומות שנקראו כן.

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש - אין הרצון בזה שיהיו אז דברי משה אלה אל כל ישראל , כי אז מת אהרן , כמו שנזכר בפרשת 'אלה מסעי' (ראה במ' לג , לח) , ואחר מיתתו היתה מלחמת מדין (ראה במ' לא , ב - י) ואחריה מלחמת סיחון (ראה דב' ב , לב ואי') ואחריה מלחמת עוג (ראה דב' ג , ג ואי' ולהלן , ד) , ולא יתכן שיהיה זה כלו ביום שמת אהרן. ולזה הוא מבואר , שהרצון בזה שבארבעים שנה לצאת בני ישראל , בעשתי עשר חדש באחד לחדש , הגיעו אז לצאת מקדש ובאו אז להר ההר , ושם מת אהרן ביום ההוא , כמו שנזכר בפרשת 'אלה מסעי' (ראה במ' לג , לז - לח) - הנה מפני חטאיהם נתארך להם הזמן באלו המסעות , עד שלא הלכו כי אם מהלך אחד עשר יום בכל זה הזמן (ראה לעיל , ב). דבר משה אל כל (בנוסחנו: בני) ישראל ככל אשר צוה יי' אותו אליהם - אמר זה , שלא יחשוב חושב שאלו הדברים אשר דבר משה לישראל , הנזכרים באלה הדברים , אמרם משה מפי עצמו , לפי שלא נאמר בהם 'וידבר יי' אל משה' , 'ויאמר יי' אל משה'. כי כל אלו הדברים אמרם משה מפי הגבורה , להוכיח את ישראל ולהוסיף ביאור על דברי התורה ולהשלים המצוות בה , כמו שאמר אחר זה: "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת" (פס' ה).
ריכוז קישורים