תנ"ך - פנו׀
וסעו
לכם
ובאו
הר
האמרי
ואל־כל־שכניו
בערבה
בהר
ובשפלה
ובנגב
ובחוף
הים
ארץ
הכנעני
והלבנון
עד־הנהר
הגדל
נהר־פרת:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
פְּנ֣וּ׀
וּסְע֣וּ
לָכֶ֗ם
וּבֹ֨אוּ
הַ֥ר
הָאֱמֹרִי֘
וְאֶל־כָּל־שְׁכֵנָיו֒
בָּעֲרָבָ֥ה
בָהָ֛ר
וּבַשְּׁפֵלָ֥ה
וּבַנֶּ֖גֶב
וּבְח֣וֹף
הַיָּ֑ם
אֶ֤רֶץ
הַֽכְּנַעֲנִי֙
וְהַלְּבָנ֔וֹן
עַד־הַנָּהָ֥ר
הַגָּדֹ֖ל
נְהַר־פְּרָֽת:
(דברים פרק א פסוק ז)
פְּנוּ׀
וּסְעוּ
לָכֶם
וּבֹאוּ
הַר
הָאֱמֹרִי
וְאֶל־כָּל־שְׁכֵנָיו
בָּעֲרָבָה
בָהָר
וּבַשְּׁפֵלָה
וּבַנֶּגֶב
וּבְחוֹף
הַיָּם
אֶרֶץ
הַכְּנַעֲנִי
וְהַלְּבָנוֹן
עַד־הַנָּהָר
הַגָּדֹל
נְהַר־פְּרָת:
(דברים פרק א פסוק ז)
פנו׀
וסעו
לכם
ובאו
הר
האמרי
ואל־כל־שכניו
בערבה
בהר
ובשפלה
ובנגב
ובחוף
הים
ארץ
הכנעני
והלבנון
עד־הנהר
הגדל
נהר־פרת:
(דברים פרק א פסוק ז)
פנו׀
וסעו
לכם
ובאו
הר
האמרי
ואל־כל־שכניו
בערבה
בהר
ובשפלה
ובנגב
ובחוף
הים
ארץ
הכנעני
והלבנון
עד־הנהר
הגדל
נהר־פרת:
(דברים פרק א פסוק ז)
אִתפְּנוֹ
וְטוּלוּ
לְכוֹן
וְעוּלו
לְטוּרָא
דֶאֱמוֹרָאָה
וּלכָל
מְגִירוֹהִי
בְּמֵישְׁרָא
בְטוּרָא
וּבשָׁפֵילתָּא
וּבדָרוֹמָא
וּבִספַר
יַמָא
אֲרַע
כְּנַעֲנָאָה
וְלִבנָן
עַד
נַהרָא
רַבָּא
נַהרָא
פְרָת
:
והלבנון
-
ג'
בתורה
(מלא
וחסר):
דב'
א
,
ז;
ג
,
כה;
יא
,
כד.
והלבנון
-
ה'
(מלא
וחסר):
דב'
א
,
ז;
ג
,
כה;
יא
,
כד;
יהו'
א
,
ד;
יש'
י
,
לד.
פנו
וסעו
לכם
-
זו
דרך
ערד
וחרמה
(ראה
ספ"ד
ו).
ובאו
הר
האמרי
-
כמשמעו.
ואל
כל
שכניו
-
עמון
ומואב
והר
שעיר
(ראה
ספ"ד
ו).
בערבה
-
זה
מישור
של
יער
(ראה
שם
בה"ג).
בהר
-
זה
הר
המלך
(ראה
שם).
בשפלה
-
זו
שפלת
דרום
(ראה
שם).
ובנגב
ובחוף
הים
-
זה
אשקלון
ועזה
וקיסרין
וכו';
כדאיתה
בספרי
(שם).
עד
הנהר
הגדול
-
מפני
שנזכר
עם
ארץ
ישראל
קורהו
'גדול';
משל
הדיוט
אומר:
עבד
מלך
-
מלך
(ראה
שבועות
מז
,
ב)
,
הִדבק
לשחוור
וישתחוו
לך
,
קריב
לגבי
דיהנא
ואידהן
(ראה
מת"ד
א
,
ז).
(פנו)
-
עִזבו
זה
המקום
וסעו.
לכם
-
דרך
הלשון
,
כמו
"לך
לך"
(בר'
יב
,
א).
פנו
וסעו
לכם
-
הזכיר
להם
בארץ
הדרך
שילכו
בה
למסעיהם
,
ואחרי
כן
אמר:
ראה
שנתתי
לפניכם
כל
הארץ
אשר
נשבעתי
לאבותיכם.
ובאו
ורשו
את
הארץ
-
מצוה
,
לא
יעד
והבטחה
,
כאשר
פירשתי
(במ'
לג
,
נג).
וטעם
אשר
נשבע
יי'
-
כמו
"ואל
משה
אמר
עלה
אל
יי'"
(שמ'
כד
,
א)
,
ושם
פירשתי.
וזכר
כי
השם
יתעלה
אמר
להם
בחורב
שלא
יתעכבו
עוד
בהר
חורב
,
אך
יסעו
להם
לבא
לרשת
ארץ
ישראל
בכללה
,
כאשר
נשבע
לאבות.