תנ"ך - ואנכי עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום וארבעים לילה וישמע ה' אלי גם בפעם ההוא לא־אבה ה' השחיתך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאָנֹכִ֞י עָמַ֣דְתִּי בָהָ֗ר כַּיָּמִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וַיִּשְׁמַ֨ע יְהוָ֜ה אֵלַ֗י גַּ֚ם בַּפַּ֣עַם הַהִ֔וא לֹא־אָבָ֥ה יְהוָ֖ה הַשְׁחִיתֶֽךָ: (דברים פרק י פסוק י)

טקסט וניקוד:

וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא לֹא־אָבָה יְהוָה הַשְׁחִיתֶךָ: (דברים פרק י פסוק י)

טקסט בלבד:

ואנכי עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום וארבעים לילה וישמע ה' אלי גם בפעם ההוא לא־אבה ה' השחיתך: (דברים פרק י פסוק י)

תיקון קוראים:

ואנכי עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום וארבעים לילה וישמע יהוה אלי גם בפעם ההוא לא־אבה יהוה השחיתך: (דברים פרק י פסוק י)
וַאֲנָא הֲוֵיתִי קָאֵים בְּטוּרָא כְּיוֹמַיָא קַדמָאֵי אַרבְּעִין יְמָמִין וְאַרבְּעִין לֵילָוָן וְקַבֵּיל יְיָ צְלוֹתִי אַף בְּזִמנָא הַהוּא לָא אֲבָא יְיָ לְחַבָּלוּתָך :

ואנכי - ט' ראשי פסוקים: דב' י , י; לא , יח; שו' יא , כז; ש"ב ג , לט; יש' נא , טו; סו , יח; יר' ב , כא; ג , יט; תה' כב , ז. וכל תרי עשר דכותהון (רק צורת 'ואנכי' מצויה בראשי פסוקים בתרי - עשר). כימים - ד': דב' א , מו; י , י; *זכ' ח , יא; *אס' ט , כב. הראשנים - כ"י (חסר ומלא): ראה לעיל , ב. לא - אבה - ג': *דב' י , י; כה , ז; תה' פא , יב.

לא אבה ג' וסימנהון לא אבה יי' השחיתך מאן יבמי להקים וישראל לא אבה.

ואנכי - ט' ראש' פסוק' וכל ראש' תרי עשר דכות'; לא - אבה - ג'.

ואנכי עמדתי בהר - לקבל לוחות האחרונות. ולפי שלא פירש למעלה כמה עמד בהר בעלייה אחרונה זו , חזר והתחיל בה. כימים הראשנים - של לוחות הראשונות: מה הם ברצון , אף אילו ברצון; אבל האמצעיים שעמדתי שם להתפלל עליכם היו בכעס (ראה סע"ר ו).

ואנכי עמדתי בהר - פרשתיו (לעיל , א).

אנכי עמדתי בהר... ארבעים יום - לקבל הלוחות אחרונות ולהרבות תחינתי לפני הקדוש ברוך הוא שימחול עון העגל לגמרי , וישמע אלי גם בפעם ההיא ומחל לגמרי; והביא לוחות אחרונות ובשורת המחילה ביום הכפורים , ונקבע להיות יום מחילה וסליחה. כי מאה ועשרים ימים ממתן תורה עד יום הכיפורים: כי בששה בסיון ניתנה תורה (ראה סוטה יב , ב) , והתחילו ארבעים (ראה שמ' כד , יח) , שעמד לקבל לוחות ראשונות בשבעה בו , כדאמרינן (ראה יומא ד , ב): בשבעה עלה; הרי עשרים וארבעה מסיון וששה עשר מתמוז - הרי ארבעים. וירד בשבעה עשר בתמוז ונשתברו הלוחות מפני העגל , ועלה בשמונה עשר והתפלל על העון , ועמד ארבעים: שנים עשר מתמוז ועשרים ושמנה מאב , הרי ארבעים שנִיים; ובו ביום אמר הקדוש ברוך הוא "פסול לך" (שמ' לד , א). וביום עשרים ותשעה באב עלה לקבל הלוחות האחרות ועמד ארבעים: שנים מאב ועשרים ותשעה מאלול ותשעה מתשרי - הרי ארבעים שלישיים; וירד בעשירי בתשרי. ופסח מצרים היה בחמשי בשבת (ראה מכיל' בשלח ויסע א) , שהרי בעשור לחודש , שלקחו איש שה לבית אבות לשחוט , והיה גוררין תועבת מצרים לשחוט לעיניהם ולא אמרו דבר - היה בשבת , ולכך נקרא 'שבת הגדול' מפני אותו נס; וארבעה עשר היה ברביעי; פסח בחמישי ושבעה עשר בתמוז באים ביום אחד; נמצא: הלוחות הראשונות באו בחמישי בשבת , וראש השנה בשבת ויום הכפורים ביום שני , ובאו לוחות האחרונות ביום שני; ולפי שהלוחות באו ביום חמישי וביום שני , הוקבעו לקרות בהם בתורה , שלא יהיו שלשה ימים בלא תורה (ראה תנח' בשלח יט); ולא בחרו יום שלישי ויום רביעי , אלא יום שני ויום חמישי. ורמז: "דרשו יי' בהמצאו" (יש' נה , ו) - ב' ה' שנמצאת לכם התורה , ואז בית דין יושבין , שמתוך שבאים לשמוע התורה באים לדין. ונתתי אני , בכור שור , סימן: "בצדק תשפוט עמיתך" (וי' יט , טו) - כי 'צדק' משמש בתחילת יום חמישי בשעה ראשונה ובשנייה של ליל שני , כדאמרינן בשבת (קכט , ב ברש"י): חל"ם כצנ"ש בימים , כצנ"ש חל"ם בלילות.

ואנכי עמדתי בהר - על דעת רבותינו (ראה סע"ר ו) יאמר , שעמד בהר כשעלה שם ושני הלוחות בידו כימים הראשונים של לוחות הראשונות , ארבעים יום וארבעים לילה , וישמע יי' אלי גם בפעם השלישית. כי עבר השם "על פניו ויקרא יי' יי' אל רחום וחנון" וגו' (שמ' לד , ו) , ובקש ממנו: "וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו" (שם , ט) , ונענה ואמר: קום לך למסע לפני העם ויבאו ויירשו את הארץ , וזהו "וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה יי' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך" (שם , י). וטעם לא אבה יי' השחיתך - שלא רצה שלא תבאו ותירשו את הארץ; כטעם "ויסף עוד להניחו במדבר ושִחתם לכל העם הזה" (במ' לב , טו). ועל דרך האמת: לא רצה שתהיה משחת ממנו , שלא יהיה שמו הגדול עמך; וכבר רמזתי הענין הזה בסדר 'כי תשא' (שמ' לב , יא).

ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים ארבעים יום וגו' - הרצון בזה , כי בעלותו בהר על דבר הלוחות השניים עמד שם ארבעים יום וארבעים לילה , ואז התחנן לשם יתעלה שילך בקרב ישראל ותדבק השגחתו בהם , כמו שנזכר בפרשת 'כי תשא' (ראה שמ' לג , טו - טז). כי כבר אמר השם השם יתעלה על דבר העגל , שכבר ילך מלאכו לפניהם , אך השגחתו יתעלה לא תדבק בהם (ראה שם , ב - ג) , וזה באמת היה דבר רע להם לישראל (ראה שם , ד). ולזה השתדל משה בעת ההיא אל שירצה השם יתעלה ללכת בקרב ישראל , כי בזה יתכן להם שירשו הארץ , ואע"פ שלא הגיע הקץ עדיין; וכאשר נעתר השם יתעלה על זה , אמר לו שילך למסע לפניהם ויבאו וירשו את הארץ , כי לא היו צריכים להמתין הקץ אחר שהשגחת השם יתעלה תדבק בהם. והנה אז ערבב העניין מרי ישראל על דבר המרגלים , ונתאחרו מפני זה במדבר ארבעים שנה , כמו שקדם (ראה דב' א , כב ואי'). והנה זכר זה בזה המקום להזכיר לישראל כי היו ממרים עם השם תמיד , כמו שקדם (ראה דב' ט , ז , כד).
ריכוז קישורים