תנ"ך - דברים פרק י פסוק ה - ואפן וארד מן־ההר ואשם את־הלחת בארון אשר עשיתי ויהיו שם כאשר צוני ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן־הָהָ֔ר וָֽאָשִׂם֙ אֶת־הַלֻּחֹ֔ת בָּאָר֖וֹן אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי יְהוָֽה: (ואפן וארד מן ההר ואשם את הלחת בארון אשר עשיתי ויהיו שם כאשר צוני ה' )

טקסט וניקוד:

וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן־הָהָר וָאָשִׂם אֶת־הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה: (ואפן וארד מן ההר ואשם את הלחת בארון אשר עשיתי ויהיו שם כאשר צוני ה' )

טקסט בלבד:

ואפן וארד מן־ההר ואשם את־הלחת בארון אשר עשיתי ויהיו שם כאשר צוני ה': (ואפן וארד מן ההר ואשם את הלחת בארון אשר עשיתי ויהיו שם כאשר צוני ה' )

תיקון קוראים:

ואפן וארד מן־ההר ואשם את־הלחת בארון אשר עשיתי ויהיו שם כאשר צוני יהוה: (ואפן וארד מן ההר ואשם את הלחת בארון אשר עשיתי ויהיו שם כאשר צוני ה' )
וְאִתפְּנִיתִי וּנחַתִית מִן טוּרָא וְשַׁוִיתִי יָת לוּחַיָא בַּאֲרוֹנָא דַּעֲבַדִית וַהֲווֹ תַמָן כְּמָא דְפַקְדַנִי יְיָ :

ואפן - ב': דב' ט , טו; י , ה. ואשם - ה' (חסר): בר' כד , מז; דב' י , ה; מ"א ח , כא; יש' נא , טז; יר' יג , ב. הלחת - ה' חסר (בעינינה): ראה לעיל , ב.

ואפן - ב'; ואשם - ה'.

וטעם ויהיו שם כאשר צוני יי' - שהיו שם עד שנעשה המשכן , שצוני "ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך" (שמ' כה , כא). וזהו הטוב והישר בפסוקים האלה. וכתב רבנו שלמה: ולא זהו ארון שעשה בצלאל , שהרי לא נתעסק במשכן אלא לאחר יום הכפורים , כי ברדתו מן ההר צוה להם על מלאכת המשכן , ובצלאל עשה משכן (ראה שמ' לו , ח ואי') ואחר כך ארון וכלים (ראה שמ' לז; ברכות נה , א); נמצא זה אחר היה , וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה. ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי , ונענשו עליו ונשבה (ראה ש"א ד , יא). זה לשון הרב. ודברי אגדה הם שמצא בתנחומא (? ראה תנח' עקב י). ויש לשאול: ואחר שהוציא משם הלוחות ונתנם בארון שעשה בצלאל , מה היה בזה? ולמה הוא יוצא עמהם במלחמה? ואומרים (ראה ירוש' שקלים ו , א [מט , ג]) , ששברי לוחות היו שם; וכן באגדה. [(תוספת רמב"ן עצמו:) אבל דברי יחיד הם; כך שנינו במסכת שקלים (שם): תניא רבי יהודה ברבי אלעאי אומר: שני ארונות היו עם ישראל במדבר , אחד שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו וכו'; ורבנן אמרי: ארון אחד היה , פעם אחת יצא בימי עלי ונשבה.] ודעת רבותינו בכל מקום בתלמוד (ראה ב"ב יד , ב) אינו כן , אלא: לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. ועוד: אנה יעמד הארון הזה עם הלוחות הראשונות כל ימי המדבר? כי במשכן , בבית קדשי הקדשים לאחר הפרוכת , אין שם שני ארונות! וכן שלמה לא הכניס לבית קדשי הקדשים אלא ארון אחד (ראה מ"א ח , ו - ט). אבל הארון הזה של משה , כשנעשה ארונו של בצלאל - גנזוהו כדין תשמישי קדושה. וזהו הנכון על דעת רבותינו. כי על דרך הפשט יתכן כי "ועשית לך ארון עץ" (לעיל , א) ירמוז לארון שעשה בצלאל; וזה , כי מתחלה נצטוה משה על המשכן וכליו , והיתה המצוה הראשונה שם "ועשו ארון עצי שטים" (שמ' כה , י) , כי הוא עיקר הכונה בכל המשכן - להיות השם יושב הכרובים (ע"פ ש"ב ו , ב). ואחרי כן עשו את העגל; וכאשר נתרצה השם למשה ואמר לו שיכתוב על הלוחות האלו כמכתב הראשון (ראה לעיל , ד) , צוהו בקצרה שיעשה ללוחות האלה ארון עץ , הוא המצוּוה בו ללוחות הראשונות. והנה הזכיר לו המצוה הראשונה שבענין המשכן , ושהכל תלוי בה , ומזה למד משה לעשות כל המשכן וכליו כאשר נצטוה מתחלה. ויהיה פירוש ויהיו שם כאשר צוני יי' - שהיו שם לעד לעולם (ע"פ תה' קיא , ח) , כאשר צוהו יי' מתחלה: "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך , ונועדתי לך שם ודברתי אתך" וגו' (שמ' כה , כא - כב). והנה ברדתו הניח הלוחות באהל מועד עד שיעשה הארון והמשכן , כי אִלו לא שבר הלוחות הראשונות , באהל יהיו עד עשות בצלאל הארון. וכן שברי הלוחות על כרחנו שם היו , כי לא החזירם עמו להר! וכראיה לזה , שלא הזכיר משה זו הצוָאה בסדר 'כי תשא' , כי שם הזכיר ארון בצלאל בפירוש; וכאן לא הזכיר המשכן וכליו , כי הם הרואים אותו , ולפיכך הזכיר זה בקצרה. ואל יקשה בעיניך שאמר "ואעש ארון עצי שטים ואפסול שני לוחות אבנים" (לעיל , ג) - כי השלים ענין הארון כאחת; כי הנה צוהו השם "פסל לך... ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ" (לעיל , א) - שיעלה תחלה בלוחות ואחרי כן יעשה ארון עץ. אבל האריך לומר "וְאכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת ושמתם בארון" (לעיל , ב) - לומר , שיהיו כראשונות במכתב , וראוי שיהיו בארון כמצוה בראשונות , שאוָעד שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (ראה שמ' כט , מג). ולכך השלים "ואעש ארון" (לעיל , ג) - להשלים המצוה והמעשה בקצרה , ואחרי כן שב להאריך במוקדם. וטעם ואפן וארד מן ההר ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי - שעשיתיו ברדתי; ויהיו שם לעד כאשר צוני יי' , להיות כבודו שוכן בתוך בני ישראל (ע"פ שמ' כט , מה).
ריכוז קישורים