ואפן
-
ב':
דב'
ט
,
טו;
י
,
ה.
ואשם
-
ה'
(חסר):
בר'
כד
,
מז;
דב'
י
,
ה;
מ"א
ח
,
כא;
יש'
נא
,
טז;
יר'
יג
,
ב.
הלחת
-
ה'
חסר
(בעינינה):
ראה
לעיל
,
ב.
וטעם
ויהיו
שם
כאשר
צוני
יי'
-
שהיו
שם
עד
שנעשה
המשכן
,
שצוני
"ונתת
את
הכפורת
על
הארון
מלמעלה
ואל
הארון
תתן
את
העדות
אשר
אתן
אליך"
(שמ'
כה
,
כא).
וזהו
הטוב
והישר
בפסוקים
האלה.
וכתב
רבנו
שלמה:
ולא
זהו
ארון
שעשה
בצלאל
,
שהרי
לא
נתעסק
במשכן
אלא
לאחר
יום
הכפורים
,
כי
ברדתו
מן
ההר
צוה
להם
על
מלאכת
המשכן
,
ובצלאל
עשה
משכן
(ראה
שמ'
לו
,
ח
ואי')
ואחר
כך
ארון
וכלים
(ראה
שמ'
לז;
ברכות
נה
,
א);
נמצא
זה
אחר
היה
,
וזהו
שהיה
יוצא
עמהם
למלחמה.
ואותו
שעשה
בצלאל
לא
יצא
למלחמה
אלא
בימי
עלי
,
ונענשו
עליו
ונשבה
(ראה
ש"א
ד
,
יא).
זה
לשון
הרב.
ודברי
אגדה
הם
שמצא
בתנחומא
(?
ראה
תנח'
עקב
י).
ויש
לשאול:
ואחר
שהוציא
משם
הלוחות
ונתנם
בארון
שעשה
בצלאל
,
מה
היה
בזה?
ולמה
הוא
יוצא
עמהם
במלחמה?
ואומרים
(ראה
ירוש'
שקלים
ו
,
א
[מט
,
ג])
,
ששברי
לוחות
היו
שם;
וכן
באגדה.
[(תוספת
רמב"ן
עצמו:)
אבל
דברי
יחיד
הם;
כך
שנינו
במסכת
שקלים
(שם):
תניא
רבי
יהודה
ברבי
אלעאי
אומר:
שני
ארונות
היו
עם
ישראל
במדבר
,
אחד
שהיו
שברי
לוחות
נתונין
בתוכו
וכו';
ורבנן
אמרי:
ארון
אחד
היה
,
פעם
אחת
יצא
בימי
עלי
ונשבה.]
ודעת
רבותינו
בכל
מקום
בתלמוד
(ראה
ב"ב
יד
,
ב)
אינו
כן
,
אלא:
לוחות
ושברי
לוחות
מונחים
בארון.
ועוד:
אנה
יעמד
הארון
הזה
עם
הלוחות
הראשונות
כל
ימי
המדבר?
כי
במשכן
,
בבית
קדשי
הקדשים
לאחר
הפרוכת
,
אין
שם
שני
ארונות!
וכן
שלמה
לא
הכניס
לבית
קדשי
הקדשים
אלא
ארון
אחד
(ראה
מ"א
ח
,
ו
-
ט).
אבל
הארון
הזה
של
משה
,
כשנעשה
ארונו
של
בצלאל
-
גנזוהו
כדין
תשמישי
קדושה.
וזהו
הנכון
על
דעת
רבותינו.
כי
על
דרך
הפשט
יתכן
כי
"ועשית
לך
ארון
עץ"
(לעיל
,
א)
ירמוז
לארון
שעשה
בצלאל;
וזה
,
כי
מתחלה
נצטוה
משה
על
המשכן
וכליו
,
והיתה
המצוה
הראשונה
שם
"ועשו
ארון
עצי
שטים"
(שמ'
כה
,
י)
,
כי
הוא
עיקר
הכונה
בכל
המשכן
-
להיות
השם
יושב
הכרובים
(ע"פ
ש"ב
ו
,
ב).
ואחרי
כן
עשו
את
העגל;
וכאשר
נתרצה
השם
למשה
ואמר
לו
שיכתוב
על
הלוחות
האלו
כמכתב
הראשון
(ראה
לעיל
,
ד)
,
צוהו
בקצרה
שיעשה
ללוחות
האלה
ארון
עץ
,
הוא
המצוּוה
בו
ללוחות
הראשונות.
והנה
הזכיר
לו
המצוה
הראשונה
שבענין
המשכן
,
ושהכל
תלוי
בה
,
ומזה
למד
משה
לעשות
כל
המשכן
וכליו
כאשר
נצטוה
מתחלה.
ויהיה
פירוש
ויהיו
שם
כאשר
צוני
יי'
-
שהיו
שם
לעד
לעולם
(ע"פ
תה'
קיא
,
ח)
,
כאשר
צוהו
יי'
מתחלה:
"ואל
הארון
תתן
את
העדות
אשר
אתן
אליך
,
ונועדתי
לך
שם
ודברתי
אתך"
וגו'
(שמ'
כה
,
כא
-
כב).
והנה
ברדתו
הניח
הלוחות
באהל
מועד
עד
שיעשה
הארון
והמשכן
,
כי
אִלו
לא
שבר
הלוחות
הראשונות
,
באהל
יהיו
עד
עשות
בצלאל
הארון.
וכן
שברי
הלוחות
על
כרחנו
שם
היו
,
כי
לא
החזירם
עמו
להר!
וכראיה
לזה
,
שלא
הזכיר
משה
זו
הצוָאה
בסדר
'כי
תשא'
,
כי
שם
הזכיר
ארון
בצלאל
בפירוש;
וכאן
לא
הזכיר
המשכן
וכליו
,
כי
הם
הרואים
אותו
,
ולפיכך
הזכיר
זה
בקצרה.
ואל
יקשה
בעיניך
שאמר
"ואעש
ארון
עצי
שטים
ואפסול
שני
לוחות
אבנים"
(לעיל
,
ג)
-
כי
השלים
ענין
הארון
כאחת;
כי
הנה
צוהו
השם
"פסל
לך...
ועלה
אלי
ההרה
ועשית
לך
ארון
עץ"
(לעיל
,
א)
-
שיעלה
תחלה
בלוחות
ואחרי
כן
יעשה
ארון
עץ.
אבל
האריך
לומר
"וְאכתוב
על
הלוחות
את
הדברים
אשר
היו
על
הלוחות
הראשונים
אשר
שברת
ושמתם
בארון"
(לעיל
,
ב)
-
לומר
,
שיהיו
כראשונות
במכתב
,
וראוי
שיהיו
בארון
כמצוה
בראשונות
,
שאוָעד
שמה
לבני
ישראל
ונקדש
בכבודי
(ראה
שמ'
כט
,
מג).
ולכך
השלים
"ואעש
ארון"
(לעיל
,
ג)
-
להשלים
המצוה
והמעשה
בקצרה
,
ואחרי
כן
שב
להאריך
במוקדם.
וטעם
ואפן
וארד
מן
ההר
ואשים
את
הלוחות
בארון
אשר
עשיתי
-
שעשיתיו
ברדתי;
ויהיו
שם
לעד
כאשר
צוני
יי'
,
להיות
כבודו
שוכן
בתוך
בני
ישראל
(ע"פ
שמ'
כט
,
מה).