ובני
ישראל
נסעו
מבארות
בני
יעקן
מוסרה
-
מה
עיניין
זה
לכאן?
ועוד:
וכי
מבארות
בני
יעקן
נסעו
למוסרה?
והלא
ממוסרה
באו
לבני
יעקן
,
שנאמר
"ויסעו
ממוסרת"
וגו'
(בנוסחנו:
ממסרות;
במ'
לג
,
לא)!
ועוד:
שם
מת
אהרן
-
והלא
בהֹר
ההר
מת
(ראה
במ'
כ
,
כג
-
כח)!?
וצא
וחשוב
,
ותמצא
שמונה
מסעות
ממוסרות
להר
ההר
(?
ראה
במ'
לג
,
לא
-
לז
ופירושו
במ'
כא
,
ד)!
אלא
אף
זו
מן
התוכחה:
עוד
עשיתם
זאת:
כשמת
אהרן
בהֹר
ההר
לסוף
ארבעים
שנה
ונסתלקו
ענני
כבוד
,
יראתם
לכם
מן
מלחמת
מלך
ערד
(ראה
במ'
כ
,
כט
-
כא
,
א;
במ'
לג
,
לח
-
מ)
ונתתם
ראש
לחזור
למצרים
(ע"פ
במ'
יד
,
ד)
,
וחזרתם
לאחוריכם
שמונה
מסעות
עד
בני
יעקן
ומשם
למוסרה
(ראה
סע"ר
ט);
שם
נלחמו
לכם
בני
לוי
והרגו
מכם
ואתם
מהם
,
עד
שהחזירו
אתכם
בדרך
חזרתכם
(ראה
ירוש'
יומא
א
,
א
[לח
,
ב]).
משם
חזרתם
הגדגדה
-
הוא
"הגִּדְגָּד"
(במ'
לג
,
לב)
,
ומן
הגדגדה
וגו';
ובמוסרה
עשיתם
אבל
כבד
על
מיתתו
של
אהרן
שגרמה
לכם
,
ונדמה
לכם
זאת
כאילו
מת
שם
(ראה
פר"א
יז).
וסמך
משה
תוכחה
זו
לשיבור
הלוחות
-
לומר
שקשה
מיתתן
של
צדיקים
לפני
הקדוש
ברוך
הוא
כיום
שנשתברו
הלוחות
(ראה
ירוש'
יומא
שם);
ולהודיעך
שהוקשה
לו
מה
שנתנו
ראש
לפרוש
הימנו
כיום
שעשו
בו
את
העגל.
משם
נסעו
הגדגדה
-
איננו
"חור
הגדגד"
(במ'
לג
,
לב)
,
רק
הוא
שם
כלל
לצלמונה
גם
פונון
ואובות
(ראה
שם
,
מא
-
מג).
ויטבתה
-
הוא
המקום
הנקרא
'באר'
,
כי
כן
כתוב
"ומשם
בארה"
(במ'
כא
,
טז);
וזה
טעם
ארץ
נחלי
מים
,
כי
במשענותם
כרו
הנדיבים
ויצאו
המים
(ראה
שם
,
יח).
וזה
הפסוק
,
שהוא
משם
נסעו
הגדגדה
,
דבק
עם
"ויכהן
אלעזר"
(לעיל
,
ו).
והנה
פרשתי
לך
(שמ'
כט
,
מב)
,
כי
ישראל
לא
הקריבו
זבחים
אחר
נסעם
מהר
סיני.
ויתכן
שהקריבו
בבואם
אל
צלמונה
ופונון;
והיתה
תחלת
כהנת
אלעזר
בכהונה
גדולה
באותם
המקומות
בראש
השנה
,
ושמש
במקום
הנקרא
'באר'
ביום
הכפורים;
והנה
הפירוש
כן:
"ויכהן
אלעזר"
כאשר
נסעו
אל
מקום
פלוני;
ולמה
כהן
אלעזר?
כי
השם
הבדיל
בעת
עבודת
העגל
את
שבט
הלוי
לשאת
את
הארון
לעמוד
לפני
השם
(ראה
להלן
,
ח).
ובני
ישראל
נסעו
מבארות
בני
יעקן
מוסרה
-
מה
ענין
זה
לכאן?
ועוד:
וכי
מבארות
בני
יעקן
נסעו
למוסרה?
והלא
ממוסרה
באו
לבני
יעקן
,
שנאמר
"ויסעו
ממוסרות
ויחנו
בבני
יעקן"
(במ'
לג
,
לא)!
ועוד:
שם
מת
אהרן
-
והלא
בהר
ההר
מת
(ראה
במ'
כ
,
כג
-
כח)!?
צא
וחשוב
,
ותמצא
שמונה
מסעות
ממוסרה
להור
ההר
(?
ראה
במ'
לג
,
לא
-
לז
ורש"י
שם
,
כא
,
ד)!
אלא
אף
זו
מן
התוכחת:
עוד
זאת
עשיתם:
כשמת
אהרן
בהר
ההר
לסוף
ארבעים
שנה
ונסתלקו
ענני
כבוד
,
יראתם
לכם
ממלחמת
ערד
(ראה
במ'
כ
,
כט
-
כא
,
א;
במ'
לג
,
לח
-
מ)
ונתתם
ראש
לחזר
למצרים
(ע"פ
במ'
יד
,
ד)
,
וחזרתם
לאחוריכם
שמונה
מסעות
עד
בני
יעקן
ומשם
למוסרה;
שם
נלחמו
בכם
בני
לוי
והרגו
מכם
ואתם
מהם
,
עד
שהחזירו
אתכם
לדרך.
ומשם
חזרתם
הגדגדה
-
הוא
"חר
הגדגד"
(במ'
לג
,
לב)
,
ומן
הגדגד
למוסרה;
ובמוסרה
עשיתם
אבל
גדול
על
מיתתו
של
אהרן
שגרמה
לכם
זאת
,
ונדמה
לכם
כאלו
מת
שם.
וסמך
משה
תוכחה
זו
לשבּוּר
הלוחות
-
לומר
שקשה
מיתתן
של
צדיקים
לפני
הקדוש
ברוך
הוא
כיום
שנשתברו
הלוחות
,
ולהודיעך
שקשה
לו
מה
שאמרו
"נתנה
ראש"
(במ'
יד
,
ג)
-
לפרוש
ממנו
-
כיום
שעשו
את
העגל.
"בעת
ההיא
הבדיל
יי'
את
שבט
הלוי"
(להלן
,
ח)
-
מוסב
לענין
הראשון:
"בעת
ההיא"
-
בשנה
הראשונה
שיצאתם
ממצרים
ותעיתם
בעגל
,
ובני
לוי
לא
תעו
,
הבדילם
המקום
מכם.
וסמך
זה
לחזרת
בני
יעקן
לומר
,
שאף
בזו
לא
תעו
בה
בני
לוי
אלא
עמדו
באמונתם.
כל
זה
לשון
רבנו
שלמה
מדברי
אגדה
(ראה
ירוש'
יומא
א
,
א
[לח
,
ב]).
והוצרך
רבי
אברהם
לומר
בדרך
הפשט
,
כי
בארות
בני
יעקן
איננו
"בני
יעקן"
(במ'
לג
,
לא)
,
ומוסרה
איננו
"מוסרות"
(שם)
,
אבל
"קדש"
(שם
,
לז)
נקרא
בארות
בני
יעקן
,
ושם
במדבר
הר
ההר
-
מוסרה;
ומשם
נסעו
הגדגדה
-
איננו
"חר
הגדגד"
(במ'
לג
,
לב)
,
רק
הוא
שם
כלל
לצלמונה
ופונון
ואובות
(ראה
שם
,
מא
-
מג);
ויטבתה
הוא
המקום
הנקרא
"בארה"
(במ'
כא
,
טז)
,
וזה
טעם
ארץ
נחלי
מים;
וידבק
ומן
הגדגדה
יטבתה
עם
ויכהן
אלעזר
,
כי
שם
ביטבתה
כהן
אלעזר
בכהונה
גדולה
והקריב
קרבנות.
וכל
אלה
דברי
רוח
,
כי
איך
יתכן
בכל
המקומות
האלה
הרבים
שיהיו
כולם
מקומות
חדשים
שלא
נזכרו
במסעות?
ועוד
,
שמנהג
הכתוב
בכל
מקום
לשנות
מעט
בהזכירו
השמות
פעמַיִם
,
בין
בשם
מקום
בין
בשם
אדם;
וכל
שכן
בכאן
שהם
שוים
,
כי
מוסרה
ו"מוסרות"
איננו
שִנוי
והפרש
,
וכן
"חר
הגדגד"
והגדגדה
שם
אחד;
ויטבתה
שוה
לגמרי
(ראה
במ'
לג
,
לג).
ועוד
,
כי
בהר
ההר
כהן
אלעזר
כשמת
אביו
כאשר
הלבישו
הבגדים
(ראה
במ'
כ
,
כג
-
כח)
,
כי
מיד
היה
'מרובה
בבגדים'
,
וזה
משפט
הכהנים
הגדולים
אפילו
לדורות.
והנראה
בעיני
,
כי
"הֹר
ההר"
-
גדול
בהרים
וארוך
פרסאות
רבות.
ושמו
מוכיח:
כי
הוא
יקָרא
'הור'
,
ויאמרו
לו
"ההר"
לגדלו
ולארכו;
וכך
אמרו
רבותינו
(ראה
תנח'
חקת
יד)
,
שהיה
הר
על
גבי
הר.
והיה
סוף
ההר
עד
גבול
ארץ
אדום
(ראה
במ'
כ
,
כג)
וראשו
קרוב
לחשמונה
(ראה
במ'
לג
,
כט);
והיו
במישור
אשר
לפני
הר
ההר
ערים
או
מקומות
,
הנקראים
'מוסרות'
ו'בני
יעקן'
ו'חר
הגדגד'
ו'יטבתה'
ו'עברונה'
ו'עציון
גבר'
ו'קדש';
ואלו
המקומות
-
אין
ביניהם
מרחק
רב
,
כי
המחנה
הגדול
ההוא
מהלכים
ביום
אחד
כמו
פרסה
או
פחות
מכאן.
ונסעו
מקדש
ויחנו
בהר
ההר
(ראה
במ'
לג
,
לז)
-
שנכנסו
בו
במקום
שפל
אשר
היה
ברגלי
ההר
,
ואז
צוה
השם
למשה:
"והעל
אותם
הר
ההר"
(במ'
כ
,
כה)
-
שיעלה
למעלה
אל
ראשו
,
הוא
תחלת
ההר.
והנה
עלו
עד
ראשו
של
הר
והגיעו
כנגד
מוסרות
ומת
אהרן
שם
,
והוא
שנאמר
"וימת
אהרן
שם
בראש
ההר"
(שם
,
כח);
והנה
מיתתו
במוסרה.
ואיפשר
שהיו
המקומות
האלה
בשמם
נחשבים
בהר
עצמו
ויקרא
'ראש
ההר'
,
וכנגדו
במישור
-
'מוסרות'
,
ושם
כל
אחד
מוסרה;
שיאמרו:
מוסרה
אשר
בהר
ומוסרה
אשר
בשפלה.
והיו
במקום
הנקרא
"חשמונה"
(במ'
לג
,
כט)
בארות
בשדה
,
יקראו
אותם
'בארות
של
בני
יעקן'
,
כי
אנשי
בני
יעקן
באים
שם
להשקות
צאנם
,
והם
עשאום
כי
שם
מצאו
מים
חיים.
ומשם
נסעו
למוסרה
,
"ויסעו
ממוסרות
ויחנו
בבני
יעקן"
(שם
,
לא)
,
שהמקום
ההוא
זה
שמו.
וסיפר
הכתוב:
משם
נסעו
הגדגדה
ומן
הגדגדה
יטבתה
ארץ
נחלי
מים
-
להודיע
שעמדו
שם
ימים
בעבור
הנחלים.
וקצר
במסעים
,
שכבר
באר
אותם
,
אבל
אמר
כי
משם
,
ממוסרה
,
נסעו
אל
הגדגד
ואל
יטבתה
שהיא
כולה
ארץ
נחלי
מים
,
כי
מן
הגדגד
ועד
יטבתה
כולה
משקה
(ע"פ
בר'
יג
,
י).
ויתכן
עוד
שנאמר
,
כי
כאשר
עלה
אהרן
אל
ראש
ההר
וימת
בראש
ההר
(ראה
במ'
כ
,
כח)
,
כנגד
מוסרות
או
במוסרה
עצמה
,
ויקבר
שם
-
חזרו
ישראל
אל
מוסרות
לבכות
ולספוד
על
קבר
איש
האלהים
(ע"פ
מ"ב
כג
,
יז)
,
והיו
גדוליהם
בכל
השלשים
יום
(ראה
במ'
כ
,
כט)
עולים
אל
ראש
ההר
וסופדים
לקדוש
יי'
(ראה
תה'
קו
,
טז)
וישובו
אל
המחנה
במוסרה;
ואחר
השלשים
נסעו
ממוסרה
אל
חר
הגדגד
ומן
הגדגדה
יטבתה
,
כי
עתה
בשובם
הלכו
מהרה.
וזה
דבר
נכון
מאד
בישוב
המקראות
על
אפנן.
והזכיר
כי
היה
שם
המקום
יטבתה
בעבור
שהיה
מקום
טוב
,
כי
שם
נחלי
מים
,
ושאר
המדבר
ארץ
ציה
(ע"פ
יר'
ב
,
ו)
וצמאון
אשר
אין
מים
(ע"פ
דב'
ח
,
טו).
וטעם
הַזכירוֹ
מיתת
אהרן
עתה
במקום
הזה
,
כי
אמר:
"ואתפלל
גם
בעד
אהרן
בעת
ההיא"
(דב'
ט
,
כ)
-
ולא
הגיעוֹ
ענש
השמד
לא
בגופו
ולא
בזרעו;
כי
לא
מת
עד
שנת
הארבעים
,
שהיה
זקן
ושבע
ימים
(ע"פ
בר'
לה
,
כט)
,
ויכהן
בנו
תחתיו.
ואמר:
ובני
ישראל
נסעו
,
ולא
אמר
'ואתם'
כדרך
כל
הפרשה
-
כי
בתוכחות
ידבר
עמהם
להוכיח
אותם
,
אבל
בזה
יספר
במסעי
בני
ישראל.
ובני
ישראל
נסעו
מבארות
בני
יעקן
מוסרה
-
רוצה
לומר:
מבארות
בני
יעקן
וממוסרה
,
כמו
שנזכר
בפרשת
'אלה
מסעי'
,
שנאמר:
"ויסעו
ממוסרות
ויחנו
בבני
יעקן"
(במ'
לג
,
לא).
שם
מת
אהרן
ויקבר
שם
-
ידוע
כי
לא
מת
אהרן
במוסרה
ולא
בבני
יעקן
,
ואולם
מת
בהר
ההר
ונקבר
שם
,
וזה
היה
אחר
מסעות
רבות
מעת
היותם
בבני
יעקן
,
כמו
שנזכר
בפרשת
'אלה
מסעי'
(ראה
שם
,
לב
-
לח).
ולזה
יהיה
הרצון
בזה
,
כי
שם
,
באלו
המסעות
שנמשכו
זה
לזה
,
מת
אהרן
ונקבר
שם
על
דבר
מי
מריבה
(ראה
במ'
כ
,
כד
,
כח);
וכאלו
היה
זה
לספר
מרי
ישראל.
ולזה
הזכיר
בארות
בני
יעקן
,
כאלו
ביאר
בזה
כי
בכל
המקומות
שעברו
אז
עד
היותם
בקדש
(ראה
שם
,
א)
היה
להם
מים
לשתות
,
ולזה
נתרעמו
ישראל
על
מי
מריבה
(ראה
שם
,
יג)
בזולת
סבה
גדולה
תביאם
אל
זה.
ולזה
ספר
כי
משם
נסעו
ישראל
הגדגודה
ומן
הגדגודה
יטבתה
ארץ
נחלי
מים.
וכן
היה:
מבני
יעקן
באו
לגדגודה
ומן
הגדגודה
יטבתה
כמו
שנזכר
בפרשת
'אלה
מסעי'
(ראה
במ'
לג
,
לב
-
לג).
והנה
זכר
ביטבתה
שהיא
ארץ
נחלי
מים
,
להעיר
עוד
כי
בסבת
מריבת
ישראל
על
המים
מת
אהרן
,
כמו
שנזכר
בפרשת
'פרה'
(ראה
במ'
כ
,
כד
,
כח);
ולהעיר
שבכל
המקומות
שבאו
באלו
המסעות
היו
להם
מים
עד
בואם
בקדש
,
כמו
שקדם.