תנ"ך - בעת ההוא הבדיל ה' את־שבט הלוי לשאת את־ארון ברית־ה' לעמד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בָּעֵ֣ת הַהִ֗וא הִבְדִּ֤יל יְהוָה֙ אֶת־שֵׁ֣בֶט הַלֵּוִ֔י לָשֵׂ֖את אֶת־אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֑ה לַעֲמֹד֩ לִפְנֵ֨י יְהוָ֤ה לְשָֽׁרְתוֹ֙ וּלְבָרֵ֣ךְ בִּשְׁמ֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: (דברים פרק י פסוק ח)

טקסט וניקוד:

בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהוָה אֶת־שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת־אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (דברים פרק י פסוק ח)

טקסט בלבד:

בעת ההוא הבדיל ה' את־שבט הלוי לשאת את־ארון ברית־ה' לעמד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה: (דברים פרק י פסוק ח)

תיקון קוראים:

בעת ההוא הבדיל יהוה את־שבט הלוי לשאת את־ארון ברית־יהוה לעמד לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה: (דברים פרק י פסוק ח)
בְּעִדָּנָא הַהוּא אַפרֵישׁ יְיָ יָת שִׁבטָא דְלֵוִי לְמִטַל יָת אֲרוֹן קְיָמָא דַייָ לִמקָם קֳדָם יְיָ לְשַׁמָשׁוּתֵיהּ וּלבָרָכָא בִשׁמֵיהּ עַד יוֹמָא הָדֵין :

לשאת - כ"ד: בר' לו , ז; מה , כז; מו , ה; שמ' כה , יד , כז; ל , ד; לז , ה , יד , טו , כז; לח , ז; וי' י , יז; במ' ד , טו; יא , יד; יח , כב; דב' י , ח; שו' ח , כח; ש"א ב , כח; יר' מד , כב; יח' לח , יג; מה , יא; דה"א טו , ב (פעמיים); כג , כו. ולברך - ד': *דב' י , ח; כא , ה; *כח , יב; דה"א כג , יג.

ולברך ד' בעת ההיא הבדיל יי' ונגשו הכהנים בני לוי יפתח יי' לך את אוצרו הטוב ויבדל אהרן.

ולברך - ד'.

בעת ההיא הבדיל וגו' - מוסב לעיניין ראשון: בעת ההיא - בשנה ראשונה לצאתכם [ממצרים] ותעיתם בעגל , ובני לוי לא טעו , [לפיכך] הבדילם המקום מכם. וסמך מקרא זה לחזרת בני יעקן (ראה לעיל , ו) לומר , שאף זו לא טעו בה שבט לוי אלא עמדו באמונתם. [לשאת את ארון... - הלוים; לעמד לפני יי' לשרתו ולברך בשמו - הכהנים , והוא נשיאת כפים.]

בעת ההיא הבדיל יי' את שבט הלוי - בעת ההיא של מעשה העגל , שמצאו חן בעיני המקום , כדכתיב "ויאספו אליו כל בני לוי" (שמ' לב , כו). ולברך בשמו - הכהנים לישראל.

לשרתו - בני לוי עם בני אהרן. ולברך בשמו עד היום הזה - כי אלעזר היה נושא את כפיו.

בעת ההיא , שנעשה זה העגל שזכרנו בו למעלה (פרק ט) , הבדיל יי' את שבט הלוי - לפי שלא נכשלו בעגל הבדילם לשַמשו. כי הבכורות לא היו ראוים לשמש , שאין אדם ראוי לשמש לפני הקדוש ברוך הוא אלא אם כן רגיל בשמוש אביו ובנו ובן בנו; (ואם אין) משפחתו בשמוש , לא ידע משפט אלהי הארץ (ע"פ מ"ב יז , כו) - יקלקל; ומפני כן רצה הקדוש ברוך הוא לבחור שבט אחד לשמשו , שיהא השימוש אומנותם ומלאכתם וישמשו כהוגן לפני מלך מלכי המלכים. וכשעמדו בנאמנותם בני לוי בעגל - זכו לאותה בחירה , דומיה "הכהנים הלוים אשר שמרו את משמרת... בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני" (יח' מד , טו).

בעת ההיא הבדיל יי' את שבט הלוי - מוסב לענין ראשון: בעת ההיא , בשנה הראשונה שיצאתם ממצרים ותעיתם בעגל ובני לוי לא טעו , הבדילם המקום מכם; כלשון רבנו שלמה. ואם כן , יאמר כי מן העת ההיא הובדלו לפניו יתברך; כי לא הבדילם במעשה עד השנה השנית בחדש השני (ראה במ' א , א; ג , ו ואי'; ג , יב - יג). או ירמוז למה שאמר להם: "מלאו ידכם היום ליי'" (שמ' לב , כט) - כי יהיה זה לכם מלואים בעבודת כהונה ולויה. והנכון בעיני , כי בעת ההיא השני - כראשון (לעיל , א) , כי בעת שאמר לו: פסל לך שני לוחות אבנים (וכן שמ' לד , א) , נתרצה לישראל ונצטוה על המשכן. ואז נתרצה גם לאהרן , ונצטוה "ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לקדשו לכהנו לי" (צירוף של שמ' כח , ג עם שם , ד) , וצוהו במלואים (ראה שם , כט); ולכך אמר כי אלעזר כִּהן תחת אביו , שהיתה בהם משחתם לכהונת עולם לדורותם (ראה שמ' מ , טו). ועשה הבדלת כל השבט ענין אחד , כי מן היום ההוא היה לפניו שיהיו שבטו נתונים נתונים לו לעזרו , לעבוד את עבודת המשכן (ראה במ' ח , טז). או יאמר , כי שבט הלוי נבדל בעת ההיא להיות הכהנים מהם; כי גם הם נושאים הארון. וכן "ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית יי'" (דב' לא , ט); והם שישרתו לשם ויברכו בשמו. וטעם עד היום הזה - בעבור כהונת אלעזר; כאומר: אז הבדילם לשרתו ויהי כן עד היום הזה.

בעת ההיא הבדיל יי' את שבט הלוי - רוצה לומר: בעת מתן תורה. לשאת את ארון ברית יי' - לא זכר נשיאת שאר הכלים , לפי שזה לא יהיה אחר בֹּא ישראל אל המנוחה ואל הנחלה (ע"פ דב' יב , ט). אך נשיאת הארון יהיה במלחמה גם אחר בא ישראל אל המנוחה ואל הנחלה , כמו שנתבאר מהמלחמה שהיה בימי עלי (ראה ש"א ד , ד ואי'). לעמוד לפני יי' לשרתו - מגיד ששירות הלויים הוא מעומד. ולברך בשמו - הנה מזה התבאר הכונה באמרו "ושרת בשם יי' אלהיו" (דב' יח , ז) , וזה , כי השירות הוא להודות לשם יתעלה ולברכו בפה בעת עשיית הקרבנות. אך הכהנים יהיו מריעים בחצוצרות , והלוים יהיו משוררים בפה; וזה נתבאר קצת באור מזה המקום , והנה נשלם הביאור הזה בספר עזרא (נחמ' יב , ח , כד).
ריכוז קישורים