תנ"ך - כי הארץ אשר אתה בא־שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את־זרעך והשקית ברגלך כגן הירק:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה בָא־שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ הִ֔וא אֲשֶׁ֥ר יְצָאתֶ֖ם מִשָּׁ֑ם אֲשֶׁ֤ר תִּזְרַע֙ אֶת־זַרְעֲךָ֔ וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק: (דברים פרק יא פסוק י)

טקסט וניקוד:

כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת־זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: (דברים פרק יא פסוק י)

טקסט בלבד:

כי הארץ אשר אתה בא־שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את־זרעך והשקית ברגלך כגן הירק: (דברים פרק יא פסוק י)

תיקון קוראים:

כי הארץ אשר אתה בא־שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את־זרעך והשקית ברגלך כגן הירק: (דברים פרק יא פסוק י)
אֲרֵי אַרעָא דְּאַתּ עָלֵיל לְתַמָן לְמֵירְתַהּ לָא כְאַרעָא דְמִצרַיִם הִיא דִּנפַקתּוּן מִתַּמָן דְּתִזרַע יָת זַרעָך וּמַשׁקֵית לֵיהּ בְּרַגלָך כְּגִנַת יַרקָא :

כארץ - ה': בר' יג , י; *דב' יא , י; הו' ב , ה; תה' עח , סט; קמג , ו. כגן - ז': בר' יג , י; דב' יא , י; יש' נא , ג; נח , יא; יר' לא , יא; יח' לו , לה; יואל ב , ג.

כארץ ה' כגן יי' כארץ מצרים כי הארץ אשר אתה בא שמה ויבן כמו רמים מקדשו פן אפשיטנה פרשתי ידי.

כארץ - ה'; והשקית - ל' בטע'.

לא כארץ מצרים היא - אלא טובה הימנה; ונאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים , שהיו אומרים: שמא לא נבוא אל ארץ יפה כזו. יכול בגנותה מדבר , וכך אמר להם: לא כארץ מצרים היא , אלא רעה הימנה? תלמוד לומר: "חברון (בנוסחנו: וחברון) שבע שנים נבנתה לפני" וגו' (במ' יג , כב) - אדם אחד בנאן: חם בנה צוען למצרים בנו , וחברון לכנען; דרך ארץ , אדם בונה את הנאה ואחר כך בונה את הכעור , שפסולתו של ראשון הוא נותן בשיני , ובכל מקום החביב קודם; הא למדת שחברון יפה מצוען. ומצרים משובחת מכל הארצות , שנאמר "כגן יי' כארץ מצרים" (בר' יג , י) , וצוען - שבח ארץ מצרים , שהוא מקום מלכות , שכן הוא אומר "כי היו בצוען שריו" (יש' ל , ד); וחברון פסולתה של ארץ כנען היא , לכך הוקצה לקבורת מתים , ואע"פ כן היא יפה מצוען (ראה ספ"ד לז)! ובמסכת כתובות (קיב , א) דורשו בעניין אחר: איפשר אדם בונה בית לבנו קטן ואחרכך לבנו גדול (ראה בר' י , ו)?! אלא שמְבוּנָה על אחד שבעה שבצוען. אשר יצאתם משם - אפילו ארץ רעמסס [וארץ גושן] אשר ישבתם בה , והיא במיטב הארץ - שנאמר "במיטב הארץ" וגו' (בר' מז , יא) - אף היא אינה כארץ ישראל. והשקית ברגלך - ארץ מצרים היִתה צריך להביא המים מנילוס ברגלך ולהשקותה , וצריך אתה לנדד שנתך ולעמול , והנמוך שותה ולא הגבוה , ואתה מעלה מן הנמוך לגבוה; אבל זו - "למטר השמים תשתה מים" (להלן , יא): אתה ישן על מטתך , והקדוש ברוך הוא משקה נמוך וגבוה , גלוי ושאינו גלוי , כאחת (ראה ספ"ד לח). כגן הירק - שאין די לו בגשמים , ומשקין אותו ברגל ובכתף.

כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים - כן שיטת פרשיות הללו: צריכים אתם לשמור את מצות יי' , כי הארץ הזאת טובה מכל הארצות לשומרי מצותיו , ורעה מכל ארצות ללא שומרם; כי הארץ אשר אתה בא שמה אינה כארץ מצרים , שאין צריכים למטר , ובין טובים ובין חטאים - בטורח השקאת שדותיהם יש להם לחם; אבל ארץ ישראל , אם אתם שומרים מצוות - עיני יי' אלהיך בה ― להשקותה במטר השמים ― מרשית השנה ועד אחרית השנה (בנוסחנו: שנה) , לתת מטר בעת הצורך; והיה אם שמע תשמע (בנוסחנו: תשמעו)... ונתתי מטר , ותאכלו לשובע בלא טורח , ואם לאו - ועצר את השמים ולא יהיה מטר.

כי הארץ - הנה טעם אחֵר שאתם חייבים לשמור מצותיו: כי הארץ איננה כמצרים , רק יש לה צורך כל השנה לשום השם עיניו עליה. והטעם כדרך משל , כאדם שיראה כל מה שהיא צריכה ויתן הכל בעתו.

לא כארץ מצרים היא - שהיא ארץ המישור ואין בה הרים , אלא כמו בקעה אחת והנילוס עובר על פניה; וכשאדם רוצה להשקות שדיהו - בא אל שפת הנהר ופתח גידודי הנהר שכנגד שדהו ברגלו , והמים נמשכים מן הנהר על פני השדה ומשקהו , וחוזר וסותם פתח הגידוד שלא ישטפו מים את הזרע; כמו שעושין בגני הירק שעושין על שפת הנהר.

לא כארץ מצרים היא - אלא טובה ממנה; ונאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים , שהיו אומרים: שמא לא נבוא אל ארץ טובה ויפה כזאת. יכול בגנותה הכתוב מדבר , וכך אמר להם: לא כארץ מצרים היא , אלא רעה ממנה? תלמוד לומר: "וחברון שבע שנים נבנתה" (במ' יג , כב) - אדם אחד בנאן; דרך ארץ , אדם בונה את הנאה ואחר כך את הגרוע; לשון רבנו שלמה מספרי (ראה ספ"ד לז). ועוד הביא מה שדרשו בגמרא במסכת כתובות (קיב , א) בענין אחר: איפשר אדם בונה בית לבנו קטן ואחר כך לבנו גדול? אלא שמְבונה אחד משבעה בצוען. ופשוטו של מקרא: בדרך האזהרות נאמר; שאמר להם: "ושמרתם את כל המצוה... וירשתם... ארץ זבת חלב ודבש" (לעיל , ח - ט) , כי השם יתן מטר ארצכם בעתו והארץ תתן יבולה (ראה להלן , יד); אבל דעו לכם שאינה כארץ מצרים להשקות אותה ברגל מן היאורים ומן האגמים (ע"פ שמ' ח , א) כגן הירק , רק היא ארץ הרים ובקעות ולמטר השמים תשתה מים , לא בענין אחר; וצריכה שידרוש השם אותה תמיד במטר , כי היא צמאה מאד , צריכה מטר כל השנה. ואם תעברו על רצון השם ולא ידרוש אותה בגשמי רצון - הנה היא רעה מאד , לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב (ע"פ דב' כט , כב) בהריה. ויחזור ויפרש כל זה ב'פרשה השניה': כי "אם שמוע תשמעו אל מצותי... ונתתי מטר ארצכם בעתו" תמיד , ואם לא תשמעו - "ועצר את השמים" , "ואבדתם מהרה" ברעב "מעל הארץ הטובה" , שלא תוכלו לחיות בה בלא מטר (ראה להלן , יג - יז). והנה הפרשה הזו תזהיר במנהגו של עולם; וממנה נלמד , כי אע"פ שהכל ברשותו , ונקל בעיני השם (ע"פ מ"ב ג , יח) יתברך להאביד יושבי ארץ מצרים ולהוביש נהרותם ויאוריהם , אבל ארץ כנען תאבד מהרה יותר , שלא יתן בה מטרות עזו (ע"פ איוב לז , ו): החולה צריך זכות ותפלה שירפאהו השם , יותר מן הבריא שלא יביא עליו החולי; וכך המדה בעשיר ובעני; ומאיר עיני שניהם יי' (ע"פ מש' כט , יג). ומפני שאמר: ארץ אשר יי' אלהיך דורש אותה תמיד , וראוי שיאמר: 'למטר השמים תשתה מים כאשר יי' אלהיך ידרוש אותה' , יהיה מדרש רבותינו (ראה ספ"ד מ) נרמז בכתוב: והלא כל הארצות הוא דורש , שנאמר "להמטיר על ארץ לא איש" (איוב לח , כו)!? כביכול אינו דורש אלא אותה , ועל ידי אותה דרישה שדורש אותה - דורש כל הארצות. תמיד עיני יי' אלהיך בה - לראות מה היא צריכה , ולחדש בה גזרות , עתים לטובה ועתים לרעה וכו' , כדאיתה במסכת ראש השנה (יז , ב). ויש בו סוד עמוק , כי הארץ הזאת נדרשת בכל והיא הכל , וכל הארצות מתפרנסות ממנה באמת.

לא כארץ מצרים היא - ידוע שאין מטר יורד במצרים , ולזה יצטרכו להשקות הארץ הנעבדת והנזרעת ברגליהם כגן הירק - להוליך מי היאור אל התעלות אשר בהם ישקו השדה ההוא. אך ארץ ישראל אינו כן , כי למטר השמים תשתה מים.
ריכוז קישורים