תנ"ך - והראה
ואת־האיה
והדיה
למינה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְהָרָאָה֙
וְאֶת־הָ֣אַיָּ֔ה
וְהַדַּיָּ֖ה
לְמִינָֽהּ:
(דברים פרק יד פסוק יג)
וְהָרָאָה
וְאֶת־הָאַיָּה
וְהַדַּיָּה
לְמִינָהּ:
(דברים פרק יד פסוק יג)
והראה
ואת־האיה
והדיה
למינה:
(דברים פרק יד פסוק יג)
והראה
ואת־האיה
והדיה
למינה:
(דברים פרק יד פסוק יג)
וּבַת
כַּנפָא
וְטָרָפִיתָא
וְדַיתָא
לִזנַהּ
:
הראה
-
היא
איה
היא
"דאה"
(וי'
יא
,
יד)
היא
דיה.
למה
נקראת
שמה
'ראה'?
-
שרואה
ביותר
(ראה
חולין
סג
,
ב).
[(תר"ש:)
ראה
ו"דאה"
ואיה
ודיה
-
אחת
היא;
ונראה
לתרגם
"דאה":
"כנפא"
,
לשון
"ידאה"
(דב'
כח
,
מט)].
ולמה
הזהירך
בכל
שמותיה?
שלא
ליתן
פתחון
פה
לבעל
דין
לחלוק;
שלא
יהא
האוסרה
קורא
אותה
'ראה'
,
והבא
להתיר
אומר:
זו
'דאה'
שמה
,
או
'איה'
שמה
,
וזו
לא
אסר
הכתוב!
(ראה
חולין
שם).
ובעופות
פרט
לך
את
הטמאים
,
ללמדך
שעופות
טהורין
מרובין
על
הטמאים
,
לפיכך
פרט
את
המועט
(ראה
שם).
וכן
דיה
וראה
תחת
"דאה"
(וי'
יא
,
יד)
,
כי
עתה
הוסיף
לבאר.
ראה
,
"דאה"
(וי'
יא
,
יד)
,
איה
ודיה
-
ארבעתם
אחת
הם;
דמדכתיב
ב'ויהי
ביום
השמיני'
"למינה"
א"איה"
(שם)
,
וכאן
אדיה;
שמע
מינה
איה
ודיה
אחת
הם
,
דאי
שתים
נינהו
,
מכדי
משנה
תורה
לאוסופי
אתי
,
והוה
ליה
למכתב
"למינה"
גם
אאיה.
וראה
ודיה
אחת
הם
,
דמשנה
תורה
לאוסופי
אתי
,
ואי
לא
דראה
חד
מהני
,
תלת
הוה
מני
לה
הכא.
וראה
ואיה
אחת
הם
,
ואמר
(חולין
סג
,
ב):
למה
נקרא
שמה
ראה?
-
שרואה
ביותר:
עומדת
כאן
בבבל
ורואה
נבילה
בארץ
ישראל;
ואיה
רואה
ביותר
,
דכתיב
"לא
שזפתו
עין
איה"
(איוב
כח
,
ז);
אלא
דארבעתם
חד
נינהו
,
אלא
ארבע
שמות
יש
לה
,
מפני
מידת
הדין
,
שלא
תקרא
אותה
'דיה'
והוא
'איה'
וכו'
-
הזכיר
כל
שמות
,
כדאיתא
בחולין
(סג
,
ב).
ויש
מפרשים
(שם)
,
דראה
ו'דאה'
אחת
הם
ואיה
ודיה
אחרת
,
ולא
דריש
"ולא
שזפתו
עין
איה"
(איוב
כח
,
ז).
והא
ליכא
למיבעי
דליכתוב
דאה
במשנה
תורה
ולא
ליכתוב
איה
,
כיון
דאיה
ודיה
אחת
היא
,
דמשנה
תורה
לאוסופי
אתי
וכותב
כל
השמות.
על
דכתיב
למינה
אדיה
ילפינן
איה
ודיה
אחת.
אבל
'דאה'
לא
מצי
למכתב
במשנה
תורה
,
דאי
כתבהּ
לא
ילפינן
דראה
ו'דאה'
אחת.
והנה
הוסיף
בעופות
הטמאים
בזה
המקום
הדיה;
ואמרו
רבותינו
(ראה
ספ"ד
קג)
שכבר
נכלל
זה
גם
כן
במה
שנזכר
בפרשת
'ויהי
ביום
השמיני'
,
ושם
נתבאר
שהוא
ההולך
על
ארבע
רגלים
(ראה
וי'
יא
,
כ).