תנ"ך - כל־עוף טהור תאכלו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כָּל־ע֥וֹף טָה֖וֹר תֹּאכֵֽלוּ: (דברים פרק יד פסוק כ)

טקסט וניקוד:

כָּל־עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ: (דברים פרק יד פסוק כ)

טקסט בלבד:

כל־עוף טהור תאכלו: (דברים פרק יד פסוק כ)

תיקון קוראים:

כל־עוף טהור תאכלו: (דברים פרק יד פסוק כ)
כָּל עוֹף דְּכֵי תֵּיכְלוּן :

כל - ח' ראשי פסוקים בסיפרא: ראה דב' ג , ה.

כל - ח' ראש' פסוק' בסיפ'.

כל עוף טהור תאכלו - ולא את הטמא; בא ליתן 'עשה' על 'לא תעשה'; וכן: "בבהמה אותה תאכלו" (לעיל , ו) - ולא בבהמה הטמאה; 'לאו' הבא מכלל 'עשה' - 'עשה' , לעבור עליהם ב'עשה' ו'לא תעשה' (ראה זבחים לד , א).

כל עוף טהור - כארבה.

כל עוף טהור תאכלו - ובלבד שלא תהא נבילה אלא שחוט , למאן דאמר: יש שחיטה לעוף מן התורה; ולמאן דאמר: אין שחיטה , צריך לנוחרו או למולקו; אבל אם מת מיתת עצמו - נבילה , ולא תאכלו (ראה חולין כז , ב; פה , ב). לגר אשר בשעריך... - לגר תתננה או מכור , תתננה או מכור לנכרי; דברי רבי מאיר (ראה פסחים כא , ב): לאיזה שירצה יתן וימכור. או: להקדים גר לגוי בין במכירה בין בנתינה. והאי דאמרינן בהלכה (שם): להקדים נתינה דגֵר למכירה דגוי - לישנא דקרא נקט; דלרבי מאיר אין נתינה דגר יותר מגוי ואין מכירה לגוי יותר מגר. דליכא למימר שיאהב את הגר יותר מעצמו , שיתן לו קודם שימכור לגוי ויתן המעות בכיסו , דהא חייו קודמין לו מכל אדם. לרבי יודה לא צריך לומר להקדים גר לגוי , כיון דגר - אתה מצווה להחיותו; אלא דברים ככתבן: לגר בנתינה ולגוי במכירה; שאסור ליתנה לגוי. רבי יודה לטעמיה , דאמר (ראה ע"ז כ , א): "לא תחנם" (דב' ז , ב) - לא תתן להם מתנה של חנם; ולגר פשיטא דיכול למוכרו , ואפילו לישראל אם ירצה , דהוא קודם לכל אדם. ורבי מאיר איצטריך להקדים גר לגוי , משום דפעמים דעבד ליה גוי נח נפשא. לא תבשל גדי בחלב אמו - בשר בחלב אסור לבשל. דרך בישול אסרה תורה , ומשום הכי אמרינן (ראה סנה' ד , א) דלא קרינן 'בְּחֵלֶב' , דחֵלב אסור בלא בישול. ואסור בשר בחָלב - באכילה והנאה , מדכתיב תלתא "לא תבשל" בתורה (כאן; שמ' כג , יט; לד , כו). ואמו - נתינת טעם: דדרך אכזריות שיבשל בשר בחלב שגידלו , והבהמה שיצא ממנה החלב שמא אמו הייתה. ורבי יוסי הגלילי דרש (ראה משנה חולין ח , ד) אמו - להוציא עוף , שאין לו חלב אם , שהוא מותר בחָלב. וזאת המצוה דומיא ד"לא תקח האם על הבנים" (דב' כב , ו) ו"אותו ואת בנו" (וי' כב , כח). ובלא בישול נמי אסור לאכול בשר בחלב , ובשר וגבינה ביחדיו; אף גבינה וחלב אחַר בשר (אסור) לאכול , אפילו על ידי קינוח הפה , משום בשר שבין השינים שנקראת 'בשר' , דכתיב "הבשר עודנו בין שיניהם" (במ' יא , לג). אבל בשר אחַר גבינה וחלב מותר בקינוח הפה; ואף חלב וגבינה אחר תבשיל של בשר נראה דמותר על ידי קינוח הפה , מדאמר רב נחמן (ראה חולין קה , ב): לא שנו דְמַיִם אמצעים רשות אלא בין תבשיל לתבשיל , אבל בין תבשיל לגבינה - חובה. ובלבד שלא יאכל מן הבשר כלל; אבל אם אכל מן הבשר , לא יאכל חלב וגבינה באותה סעודה בשום קינוח , כי אם בסעודה אחרת; וכן מוכחות ההלכות. ויש מתירין חלב אחר בשר על ידי קינוח מדרב נחמן , וטועים ועתידין ליתן את הדין; דהוה ליה לדקדק מדאמר רב נחמן 'בין תבשיל לגבינה' ולא אמר 'בין בשר לגבינה'.

ועל כן אמר עוד: כל עוף טהור תאכלו - להגיד כי אלה אשר אסר נתעבים , והשאר טהורים , ראוים לנפש טהורה. ובסיפרי (ספ"ד קג) אמרו: רבי שמעון אומר: כל עוף טהור תאכלו - אלו חגבים טהורים , "וכל שרץ העוף" (לעיל , יט) - אלו חגבים טמאים; ויפה אמר. והנה טעם הכתוב , כי הזכיר לאסור כל שרץ העוף , והם ההולכים על ארבע (ראה וי' יא , כג) , וחזר ואמר: כל עוף טהור תאכלו - להתיר מהם אשר לו כרעים ממעל לרגליו , הארבה והסלעם והחרגל והחגב (ראה שם , כא - כב); ולא הוצרך לפרש זה , שכבר הוזכר (שם). אבל הזכיר בכלל , דרך קצרה: כל עוף טהור תאכלו; כלומר: אלו הנזכרים (לעיל , יב - יט) - מאכלים נתעבים , ושאר העופות למיניהם - למרביתם - תאכלו מהם כל טהור שלא אסרתיו. והנה כָּלל כל הנאסרים לנו , שהם כולם תועבה (ראה לעיל , ג). ולא הוצרך לפרוט אחרי כן השרצים וכל הרמש , כי דבר ידוע הוא שתתעב אותם נפש כל נקי דעת; אבל הזכיר סימני הבהמה והחיה (ראה לעיל , ד - ו) והדגים (ראה לעיל , ט - י) והעופות (ראה לעיל , יב - יח) והנבלה (ראה להלן , כא) , להודיע שגם הם מתועבים לנפש. ולא הזכיר הטרפה , שאיננה תועבה , אבל נאסרה מפני הארס או החולי הממית , שלא יזיק באוכליו. ולרבותינו עוד מדרשים (ראה חולין סג , ב) למה נשנו: בבהמה מפני "השסועה" (לעיל , ז) , ובעופות מפני "הראה" (לעיל , יג). ועוד מדרש (ראה ספ"ד קג) ב"כל צפור טהורה תאכלו" (לעיל , יא) - להתיר משולחת של מצורע; "וזה אשר לא תאכלו מהם" (לעיל , יב) - לאסור את השחוטה. קבלו כי ירמוז (ראה קידושין נז , א) ב"כל צפור טהורה" - שהצפור שלא קבלה טומאה מותרת , וטומאת המצורע לא תדבק בחיה , שאין בעלי חיים בבהמה [ובעוף] מקבלין טומאה בנגעם במת או בשרץ; אבל השחוטה שראויה לקבל טומאה , ידבק בה רוח הטומאה הפורחת מן המצורע ואינה טהורה , והיא בכלל 'תועבה' כי אכילתה נתעבת.

כל עוף טהור תאכלו - ידמה שרמז בזה אל המינים משרץ העוף ההולך על ארבע , והוא אשר לו כרעים ממעל לרגליו לנתר בהם על הארץ , (ראה וי' יא , כא) , והם הארבה והסלעם והחרגול והחגב למיניהם (ראה שם , כב). והנה בזה הסדור נזכר זה גם כן בפרשת 'ויהי ביום השמיני'.
ריכוז קישורים