תנ"ך - עשר תעשר את כל־תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עַשֵּׂ֣ר תְּעַשֵּׂ֔ר אֵ֖ת כָּל־תְּבוּאַ֣ת זַרְעֶ֑ךָ הַיֹּצֵ֥א הַשָּׂדֶ֖ה שָׁנָ֥ה שָׁנָֽה: (דברים פרק יד פסוק כב)

טקסט וניקוד:

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל־תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה: (דברים פרק יד פסוק כב)

טקסט בלבד:

עשר תעשר את כל־תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה: (דברים פרק יד פסוק כב)

תיקון קוראים:

עשר תעשר את כל־תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה: (דברים פרק יד פסוק כב)
עַסָרָא תְעַסַר יָת כָּל עַלְלַת זַרעָך דְּיִפּוֹק חַקלָא שְׁנָא שְׁנָא :

עשר - ב': בר' כח , כב; דב' יד , כב.

כל - תבואת - ל'; שנה שנה - ל'.

"לא תבשל גדי" (לעיל , כא) , עשר תעשר - מה עניין זה לזה? אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אל תגרמו לי לבשל גדיין של תבואה עד שהן במעי אמותיהן; שכשאין אתם מעשרין מעשרות כראוי כשהוא סמוך להתבשל , אני מוציא רוח קדים והיא משדפתן , שנאמר "ושדפה לפני קמה" (מ"ב יט , כו; ראה תנח' ראה יז); וכן לעיניין בִּכּורים (ראה שמ' כג , יט; לד , כו). שנה שנה - מכאן שאין מעשרין מן החדש על הישן [ומן הישן על החדש] (ראה ספ"ד קה).

עשר תעשר - ונסמכה זאת הפרשה , כי אסר לאכול כל עוף טמא ובהמה טמאה ונבלה , והנה בבשר ובדגן אסור לאכול הקדש כי אם במקום הנבחר. היוצא השדה - אמר רבי יהודה הלוי הספרדי , כי הוא דבק עם זרעך , והטעם: הזרע שהוצאת אל השדה. ולפי דעתי שהוא כפשוטו , וטעמו על התבואה , מה שיוציא השדה; ואם יטעון טוען , כי הכתוב אמר היוצא , והוא מהפעלים שאינם יוצאים לאחר - הראינו לו "העיר היוצאת אלף" (עמ' ה , ג) , והעד: "תשאיר" (שם). וחכמינו אמרו (ראה ספ"ד קה) , שזה מעשר שני. ודע , כי אם תחל ממעל , הנה האחד ראש , ואם ממַטָּה - הנה העשירי; וזה סוד הבכור והמעשר. ודע , כי האחד איננו בַּחשבון , וכן העשרה , כי הוא כנגד האחד , כי הוא ראש למחברת השנית וסוף למערכת הראשונה. וכל שורש בחשבון סמוך אליו , מפניו ומאחריו. ובעבור היות האחד והעשרה עיקרים , והאמצעיים חמשה וששה , הם הנקראים 'עגולים' , על כן אותיות הנוח הם אלה הארבעה , ומהם אותיות השם הנכבד והנורא.

עשר תעשר - בשני מעשרות הכתוב מדבר: מעשר ראשון ללוי ומעשר שיני לאכול בירושלים , כדי שיהא הוצאה מצויה; כשתעלה לרגל לא יהא קשה בעיניך מפני היציאה. ואכלת לפני יי' אלהיך; והעניים גם הם יעלו , על אותו סמך שניזונים עמך. היוצא השדה - למעט עציץ שאינו נקוב (ראה מת"ד יד , כב) , שאינו יונק מן השדה. שנה שנה - שלא יעשר מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש (ראה בכורות נג , ב). כי ירחק ממך - ויהיה לך טורח , וכי יברכך - שיהא המשׂוֹי מרובה. והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו - שתתן לו מעשר ראשון , וגם במעשר שיני בירושלים תזמיננו עמך , כדכתיב לקמן "ושמחת בחגך אתה... והלוי" (דב' טז , יד) - שאתה צריך לערבו בשמחתך. למען תלמד ליראה - שכשתעלה לרגל לאכול מעשר שיני שלך , ותראה כהנים בעבודתן ולויים בשירן ובזמרן וסנהדרין יושבין ודנין משפטים ישרים ומורים הוראות , שמשם יוצאה הוראה לכל ישראל (ראה תענית טז , א) , תלמד ליראה את השם.

עשר תעשר - גם זו מצוה שיבאר; כי אמר "וכל מעשר הארץ מזרע הארץ ומפרי (בנוסחנו: מפרי) העץ ליי' הוא קדש ליי'" (וי' כז , ל) , ואמר "ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו" (שם , לא). ואין זה מעשר הלויים , כי בו נאמר "ואכלתם אותו בכל מקום" (במ' יח , לא) , והוא חולין; ומה טעם לפדיונו? ועתה באר , כי הוא יחייב לעשר כל תבואת זרעך , ושיאכל אותו הוא עצמו ובניו לפני השם , למען תלמד ליראה את השם - כי הכהנים והשופטים העומדים שם לפני השם (ראה דב' יח , ז) , שהם מורי התורה , ילמדוהו יראתו ויורוהו התורה והמצוה. ופירש בטעם הפדיון אשר הזכיר שם (ראה וי' כז , לא) , בעבור כי לפעמים יהיה המעשר הרבה , כי יברכך השם והדרך יהיה רב ממנו , וטוב לפדותו בכסף ולהעלות שם כסף הפדיום (ע"פ במ' ג , מט; ראה להלן , כד - כה). ולא הזכיר החומש , שכבר הוזכר (ראה וי' כז , לא). וטעם היוצא השדה - 'וכל היוצא השדה' , כאשר אמר "מזרע הארץ ומפרי העץ" (וי' כז , ל); וטעמו: היוצא מן השדה. [(תוספת רמב"ן עצמו:) ואין הכונה בכל תבואת זרעך , שיעשר כל התבואה מכל אשר יזרע , ולא כל היוצא מן השדה שנה שנה. אבל טעם הכתוב , שיעשר במינים המחויבים במעשר - כל תבואתו , וכל היוצא בהן מן השדה; יזהיר שלא יעשר מן הבא בידו (ע"פ בר' לב , יד) מהם המקצת ויפטור לו המקצת , אבל יעשר בין המדות שזרע , בין הניתוסף עליהם - הכל באמונה. ואחר כך הזכיר המינים המחוייבים להתעשר: מעשר דגנך ותירשך ויצהרך - וכן יזכיר בכל מקום "לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך תירשך ויצהרך" וגו' (דב' יב , יז); וכן אמר בפרשת מתנות כהונה "כל חלב דגן וכל חלב תירוש ויצהר ראשיתם אשר יתנו ליי'" (ראה במ' יח , יב) - כי אלו בלבד הם החייבים בתרומה ובמעשרות מן התורה. וכן מה שאמר הכתוב "וכל מעשר הארץ מזרע הארץ ומפרי העץ ליי' הוא" (וי' כז , ל) - לא יצוה שיעשר כל זרע הארץ וכל פרי העץ , אבל טעמו: כל אשר תעשר מזרע הארץ שהוא דגן , ומפרי העץ שהוא התירוש והיצהר - יהיה ליי'. וכלשון הזה כתב רבנו שלמה (שם): "מזרע הארץ" - דגן , ו"פרי העץ" - תירוש ויצהר. ויקצר הכתוב שם , כי איננו מקום המצוה לחייב שיעשר , אבל הוא מצוה שיהיה המעשר קדש ליי' עד שיפדה בתוספת החומש (ראה שם , לא); אבל המצוה בתרומה ובמעשרות בכל מקום הם דגן תירוש ויצהר. ופירוש דגן בלשון הקדש - חמשת המינים הידועים בתבואה; ופירוש תירוש - היין החדש אשר ישיקו היקבים (ע"פ יואל ב , כד) , ויצהר - השמן אשר בהם. ואין מין אחר בזרעים ובפירות האילן חייבים מן התורה כלל , לא בתרומה ולא במעשרות. ויש בריתות שנויות ב'תורת כהנים' ובסיפרי (ספ"ד קה) לאסמכתות , והן מטעות. אבל הדבר המתבאר בגמרא מן התלמוד הבבלי והירושלמי (ראה חלה ד , ד [ס , ב]) , והוא פשוטו של מקרא , כך הוא: שאפילו זיתים וענבים - מעשר שלהם אינו מן התורה עד שיעשו תירוש ויצהר. ותהיה בזה נזהר , שכבר טעו בו מגדולי המחברים (ראה מש"ת תרומות ב , א).] וטעם שנה שנה - שיעשר אותו שתי שנים זו אחר זו , כפי קבלת רבותינו (ראה ר"ה יב , ב).

עשר תעשר את כל תבואת זרעך - ידענו שאין הכונה במעשר הנזכר בזה המקום מעשר ראשון שהיה נתן ללויים , כי הוא נאכל בכל מקום , כמו שנזכר בפרשת 'קרח' (במ' יח , לא) , וזה המעשר הנזכר בזה המקום לא היה נאכל כי אם במקום אשר יבחר יי' , כמו שזכר בזה המקום (ראה להלן , כג). ולזה הוא מבואר , שזה המעשר הוא מעשר שני , שהיו מפרישין הבעלים לאכלו במקום אשר יבחר יי' , והוא המעשר הנזכר בסוף פרשת 'אם בחקותי' (ראה וי' כז , ל - לא). והנה אמר פה: את כל תבואת זרעך , ובפרשת 'אם בחקותי' אמר: "וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ" (שם , ל); למדנו מזה , שזה המעשר נוהג בזרעים ובפירות האילן. והוא מבואר שאינו נוהג אלא בנאכל מהם , שנאמר "ואכלת לפני יי' אלהיך" (להלן , כג). ואינו נוהג גם כן מן התורה אלא בדבר המתקיים , כי לא יתכן בדבר הבלתי מתקיים , כמו הירקות , שישאנו שם לאכלו. והוא מבואר עוד , שאינו מחוייב להפרישו עד שתגמר מלאכתו , שנאמר "ואכלת" - שאינו מחוסר אלא אכילה; ועוד , שהרי אמרה תורה בזה המעשר: "מעשר דגנך תירושך ויצהרך" (שם) , שהם דברים שנגמרה מלאכתם לאכילה. ולפי שחייבה התורה לעשר את כל תבואת הזרע , למדנו , שאחר שהגיע לחיוב מעשר אסור לו לאכל מהזרעים והפירות עד שיעשר. כל תבואת זרעך היוצא השדה - רוצה לומר: כל מה שתכניס מזרעך שיצא מהשדה; ולזה הוא מבואר (ראה משנה פאה א , ו) שיש לו לזרוע ממנו בשדה קודם שיעשר , ואינו מעשר אלא מה שמכניס לביתו. ולזה לא ינהג המעשר בלקט , שכחה ופאה והדומה להם; ולא במעשר ראשון , שאין אני קורא בו תבואת זרעך , אלא אחר שהפריש ממנו חלק הכהנים והלויים. וראוי שתדע שאין ראוי שנבין מזה , שאם לא היה הזרע שלו בהיותו בשדה , וזה יהיה כשלקחו מאחר , ונגמרה מלאכתו ביד הלוקח - שיהיה פטור מן המעשר. וזה , שהרי הזרע הוא שלו כיון שקנאו , והתורה לא אמרה 'היוצא משדך'. ועוד , שהרי בפרשת 'אם בחקותי' לא אמר 'זרעך' אבל אמר "מזרע הארץ מפרי העץ" (וי' כז , ל) , ולא התנה שתהיה הארץ שלו , ולא האילן. היוצא השדה שנה שנה - למדנו שבכל שנה חייב לעשר , ואינו מעשר מפירות שנה זו על פירות שנה אחרת. ומזה המקום התבאר שכן העניין במעשר ראשון , כי המעשר שני בא אחריו , כמו שבארנו. וכן למדנו מזה (ראה משנה תרומות ב , ד) , שאינו מעשר ממין על שאינו מינו , כי לא יאמר 'עישור' כי אם בלקיחת החלק העשירי מהדבר ההוא. וכן יתבאר מזה (ראה שם , א , ה) שלא יעשר מן התלוש על המחובר או הפך , כי אין זה 'עשור'. וכן יתבאר שהעשור לא יהיה באומד כי אם במדידה , וזה כלו מבואר. ולפי שמעשר בהמה היה דינו כדין המעשר שני , ולזה סמכו למעשר שני בפרשת 'אם בחקותי' (ראה וי' כז , ל - לב) , ואמר בכל אחד מהם שהוא "קדש ליי'" (שם) - למדנו מזה (ראה ספ"ד קה) גם כן שאין מעשרין בה משנה לחברתה. ולא צוו להפריש מעשר בהמה כי אם מבקר וצאן , לפי שכוונת התורה היתה שיעשו ממנה שלמים; ולזה לא יופרש כי אם מהמינים הראויים לשלמים. ולזה גם כן תמצא במעשר שני , שהוא אפשר שיעשו ממנו שלמים כשהיה אפשר זה , כמו שיתבאר אחר זה בגזרת האל (דב' טז , י).
ריכוז קישורים