תנ"ך - דברים פרק טו פסוק יט - כל־הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כָּֽל־הַבְּכ֡וֹר אֲשֶׁר֩ יִוָּלֵ֨ד בִּבְקָרְךָ֤ וּבְצֹֽאנְךָ֙ הַזָּכָ֔ר תַּקְדִּ֖ישׁ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹ֤א תַֽעֲבֹד֙ בִּבְכֹ֣ר שׁוֹרֶ֔ךָ וְלֹ֥א תָגֹ֖ז בְּכ֥וֹר צֹאנֶֽךָ: (דברים פרק טו פסוק יט)

טקסט וניקוד:

כָּל־הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ: (דברים פרק טו פסוק יט)

טקסט בלבד:

כל־הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך: (דברים פרק טו פסוק יט)

תיקון קוראים:

כל־הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש ליהוה אלהיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך: (דברים פרק טו פסוק יט)
כָּל בֻּכרָא דְּיִתיְלֵיד בְּתוֹרָך וּבעָנָך דִּכרִין תַּקדֵּישׁ קֳדָם יְיָ אֱלָהָך לָא תִפלַח בְּבֻכרָא דְתוֹרָך וְלָא תִגּוֹז בֻּכרָא דְעָנָך :

כל - ח' ראשי פסוקים בסיפרא: ראה דב' ג , ה. הבכור - ה' מלא: בר' מא , נא; מח , יד; *דב' טו , יט; כה , ו; ונביאייא וכתיבייא דכותהון (נמנים כאחד) בר מן א': הבכר - דה"א ו , יג.

הבכור ה' מל' שם שכל יולד והיה הבכור אשר תלד. ונבייאה וכתיבייא דכות' ב' מ' א'.

כל - ח' ראש' פסוק' בסיפ'; הבכור - ה' מל'; בבכר - ל' וחס'.

כל הבכור... תקדיש - ובמקום אחר הוא אומר "לא תקדיש" (ראה וי' כז , כו)! [הא כיצד?] - אינו מקדישו לקרבן אחר. וכאן לימד שמצוה לומר: הרי אתה קדוש לבכורה. דבר אחר: אי איפשר לומר תקדיש , שכבר נאמר "לא תקדיש" (ראה שם) , ואי אפשר לומר ['לא יקדיש' , שהרי כבר נאמר: תקדיש] וכו'; הא כיצד? - מקדישו אתה הקדש עילוי , נותן להקדש כפי טובת הנאה שבו (ראה ספ"ד קכד). לא תעבד בבכור שורך ולא תגוז - אף החילוף למדו רבותינו שאסור (ראה ספ"ד קכד) , אלא דבר הכתוב בהווה.

תקדיש ליי' אלהיך - כלומר: נהוג בו דין קדושה , שלא תעבוד בו ולא תגז. ומה שכתוב "לא יקדיש איש אותו" (וי' כז , כו) - כבר פירשתיו: לא יקדיש איש אותו לקרבן אחר.

כל הבכור - הזכירו בעבור לא תעבוד בבכור שורך.

תקדיש - תנהג בו מנהג קֹדש: שלא תעבוד בו , שאינו שלך לעשות בו מלאכתך , ולא ליקח גיזה שלו , אלא לאכול לפני הקדוש ברוך הוא. לאחר זריקת דמו והקטרת אימוריו יזכו בו כהנים משלחן גבוה (ע"פ קידושין נב , ב).

כל הבכור אשר יולד - לפי שצריך להיות פטר רחם (ראה שמ' יג , יב) , אמר: יולד , כי הלידה היא דרך הרחם. הזכר תקדיש ליי' אלהיך - לפי שכבר נאמר בפרשת 'אם בחוקותי': "אך בכור אשר יבוכר ליי' בבהמה לא יקדיש איש אותו" (וי' כז , כו) , למדנו מזה (ראה ספ"ד קכד) שעניין ההקדשה הזאת אשר חִיֵיב בה בזה המקום לבכור , הוא זולת עניין ההקדשה אשר הזהיר עליו שם. ולזה יהיה עניין ההקדשה , שיאמר: בכור זה ליי' , כדי להוסיף שמירה , שלא ינהגו בו מנהג חולין , כי כבר הזהיר עליו שלא לעבוד בו ושלא לגזזו. וזאת המצוה תהיה לבעלים בהולדו ברשותם , וידמה שהם מטפלין בו זמן מה להניקו ולגדלו מעט כדי שיהיה ראוי כשיתנוהו לכהן; כמו שמצאנו בתרומה , שלא נתנה לכהן אלא אחר גמר מלאכתה. ולזה תהיה אזהרת אומרו לא תעבוד בבכור שורך וגו' - לבעלים גם כן , כמו שהיא לכהן; ולזה אמר שורך , צאנך. והנה ביאר בזה המקום , שהבכור , בין תם בין בעל מום , אסור בגזה ועבודה , שנאמר: כל הבכור אשר יולד וגו' , לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך - ואע"פ שנולד במומו , לפי שקדושתו מרחם. והנה הודיע הכתוב זה הדין בבכור , והוא הדין לשאר קדשים. ואמנם בארה התורה זה בקדשים קלים ושתקה מהשאר , כי הדברים קל וחומר. ובכלל האזהרה הזאת רחל ועז לחלבה. ובכלל , הנה ביארה התורה שאסור ליהנות בקדשים בזולת האופן אשר הגבילה התורה; ולזה אמר 'עבודה' בבכור שור ו'גזה' בבכור צאן , אלא שדברה התורה בהווה (ראה ספ"ד קכד). והנה שיעור הגזה הוא החלק הראשון מהצמר שיהיה ראוי לדבר , כי הגזה היא מלאכה , יכוין בה תכלית מן התכליות , ואיננה באופן שיגזזו שער אחר שער , שנוכל לומר שאם גזזו שתי שערות יהיה חייב.