תנ"ך - כל־הבכור
אשר
יולד
בבקרך
ובצאנך
הזכר
תקדיש
לה'
אלהיך
לא
תעבד
בבכר
שורך
ולא
תגז
בכור
צאנך:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כָּֽל־הַבְּכ֡וֹר
אֲשֶׁר֩
יִוָּלֵ֨ד
בִּבְקָרְךָ֤
וּבְצֹֽאנְךָ֙
הַזָּכָ֔ר
תַּקְדִּ֖ישׁ
לַיהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑יךָ
לֹ֤א
תַֽעֲבֹד֙
בִּבְכֹ֣ר
שׁוֹרֶ֔ךָ
וְלֹ֥א
תָגֹ֖ז
בְּכ֥וֹר
צֹאנֶֽךָ:
(דברים פרק טו פסוק יט)
כָּל־הַבְּכוֹר
אֲשֶׁר
יִוָּלֵד
בִּבְקָרְךָ
וּבְצֹאנְךָ
הַזָּכָר
תַּקְדִּישׁ
לַיהוָה
אֱלֹהֶיךָ
לֹא
תַעֲבֹד
בִּבְכֹר
שׁוֹרֶךָ
וְלֹא
תָגֹז
בְּכוֹר
צֹאנֶךָ:
(דברים פרק טו פסוק יט)
כל־הבכור
אשר
יולד
בבקרך
ובצאנך
הזכר
תקדיש
לה'
אלהיך
לא
תעבד
בבכר
שורך
ולא
תגז
בכור
צאנך:
(דברים פרק טו פסוק יט)
כל־הבכור
אשר
יולד
בבקרך
ובצאנך
הזכר
תקדיש
ליהוה
אלהיך
לא
תעבד
בבכר
שורך
ולא
תגז
בכור
צאנך:
(דברים פרק טו פסוק יט)
כָּל
בֻּכרָא
דְּיִתיְלֵיד
בְּתוֹרָך
וּבעָנָך
דִּכרִין
תַּקדֵּישׁ
קֳדָם
יְיָ
אֱלָהָך
לָא
תִפלַח
בְּבֻכרָא
דְתוֹרָך
וְלָא
תִגּוֹז
בֻּכרָא
דְעָנָך
:
כל
-
ח'
ראשי
פסוקים
בסיפרא:
ראה
דב'
ג
,
ה.
הבכור
-
ה'
מלא:
בר'
מא
,
נא;
מח
,
יד;
*דב'
טו
,
יט;
כה
,
ו;
ונביאייא
וכתיבייא
דכותהון
(נמנים
כאחד)
בר
מן
א':
הבכר
-
דה"א
ו
,
יג.
הבכור
ה'
מל'
שם
שכל
יולד
והיה
הבכור
אשר
תלד.
ונבייאה
וכתיבייא
דכות'
ב'
מ'
א'.
כל
-
ח'
ראש'
פסוק'
בסיפ';
הבכור
-
ה'
מל';
בבכר
-
ל'
וחס'.
כל
הבכור...
תקדיש
-
ובמקום
אחר
הוא
אומר
"לא
תקדיש"
(ראה
וי'
כז
,
כו)!
[הא
כיצד?]
-
אינו
מקדישו
לקרבן
אחר.
וכאן
לימד
שמצוה
לומר:
הרי
אתה
קדוש
לבכורה.
דבר
אחר:
אי
איפשר
לומר
תקדיש
,
שכבר
נאמר
"לא
תקדיש"
(ראה
שם)
,
ואי
אפשר
לומר
['לא
יקדיש'
,
שהרי
כבר
נאמר:
תקדיש]
וכו';
הא
כיצד?
-
מקדישו
אתה
הקדש
עילוי
,
נותן
להקדש
כפי
טובת
הנאה
שבו
(ראה
ספ"ד
קכד).
לא
תעבד
בבכור
שורך
ולא
תגוז
-
אף
החילוף
למדו
רבותינו
שאסור
(ראה
ספ"ד
קכד)
,
אלא
דבר
הכתוב
בהווה.
תקדיש
ליי'
אלהיך
-
כלומר:
נהוג
בו
דין
קדושה
,
שלא
תעבוד
בו
ולא
תגז.
ומה
שכתוב
"לא
יקדיש
איש
אותו"
(וי'
כז
,
כו)
-
כבר
פירשתיו:
לא
יקדיש
איש
אותו
לקרבן
אחר.
כל
הבכור
-
הזכירו
בעבור
לא
תעבוד
בבכור
שורך.
תקדיש
-
תנהג
בו
מנהג
קֹדש:
שלא
תעבוד
בו
,
שאינו
שלך
לעשות
בו
מלאכתך
,
ולא
ליקח
גיזה
שלו
,
אלא
לאכול
לפני
הקדוש
ברוך
הוא.
לאחר
זריקת
דמו
והקטרת
אימוריו
יזכו
בו
כהנים
משלחן
גבוה
(ע"פ
קידושין
נב
,
ב).
כל
הבכור
אשר
יולד
-
לפי
שצריך
להיות
פטר
רחם
(ראה
שמ'
יג
,
יב)
,
אמר:
יולד
,
כי
הלידה
היא
דרך
הרחם.
הזכר
תקדיש
ליי'
אלהיך
-
לפי
שכבר
נאמר
בפרשת
'אם
בחוקותי':
"אך
בכור
אשר
יבוכר
ליי'
בבהמה
לא
יקדיש
איש
אותו"
(וי'
כז
,
כו)
,
למדנו
מזה
(ראה
ספ"ד
קכד)
שעניין
ההקדשה
הזאת
אשר
חִיֵיב
בה
בזה
המקום
לבכור
,
הוא
זולת
עניין
ההקדשה
אשר
הזהיר
עליו
שם.
ולזה
יהיה
עניין
ההקדשה
,
שיאמר:
בכור
זה
ליי'
,
כדי
להוסיף
שמירה
,
שלא
ינהגו
בו
מנהג
חולין
,
כי
כבר
הזהיר
עליו
שלא
לעבוד
בו
ושלא
לגזזו.
וזאת
המצוה
תהיה
לבעלים
בהולדו
ברשותם
,
וידמה
שהם
מטפלין
בו
זמן
מה
להניקו
ולגדלו
מעט
כדי
שיהיה
ראוי
כשיתנוהו
לכהן;
כמו
שמצאנו
בתרומה
,
שלא
נתנה
לכהן
אלא
אחר
גמר
מלאכתה.
ולזה
תהיה
אזהרת
אומרו
לא
תעבוד
בבכור
שורך
וגו'
-
לבעלים
גם
כן
,
כמו
שהיא
לכהן;
ולזה
אמר
שורך
,
צאנך.
והנה
ביאר
בזה
המקום
,
שהבכור
,
בין
תם
בין
בעל
מום
,
אסור
בגזה
ועבודה
,
שנאמר:
כל
הבכור
אשר
יולד
וגו'
,
לא
תעבוד
בבכור
שורך
ולא
תגוז
בכור
צאנך
-
ואע"פ
שנולד
במומו
,
לפי
שקדושתו
מרחם.
והנה
הודיע
הכתוב
זה
הדין
בבכור
,
והוא
הדין
לשאר
קדשים.
ואמנם
בארה
התורה
זה
בקדשים
קלים
ושתקה
מהשאר
,
כי
הדברים
קל
וחומר.
ובכלל
האזהרה
הזאת
רחל
ועז
לחלבה.
ובכלל
,
הנה
ביארה
התורה
שאסור
ליהנות
בקדשים
בזולת
האופן
אשר
הגבילה
התורה;
ולזה
אמר
'עבודה'
בבכור
שור
ו'גזה'
בבכור
צאן
,
אלא
שדברה
התורה
בהווה
(ראה
ספ"ד
קכד).
והנה
שיעור
הגזה
הוא
החלק
הראשון
מהצמר
שיהיה
ראוי
לדבר
,
כי
הגזה
היא
מלאכה
,
יכוין
בה
תכלית
מן
התכליות
,
ואיננה
באופן
שיגזזו
שער
אחר
שער
,
שנוכל
לומר
שאם
גזזו
שתי
שערות
יהיה
חייב.