תנ"ך - וזבחת
פסח
לה'
אלהיך
צאן
ובקר
במקום
אשר־יבחר
ה'
לשכן
שמו
שם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְזָבַ֥חְתָּ
פֶּ֛סַח
לַיהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
צֹ֣אן
וּבָקָ֑ר
בַּמָּקוֹם֙
אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר
יְהוָ֔ה
לְשַׁכֵּ֥ן
שְׁמ֖וֹ
שָֽׁם:
(דברים פרק טז פסוק ב)
וְזָבַחְתָּ
פֶּסַח
לַיהוָה
אֱלֹהֶיךָ
צֹאן
וּבָקָר
בַּמָּקוֹם
אֲשֶׁר־יִבְחַר
יְהוָה
לְשַׁכֵּן
שְׁמוֹ
שָׁם:
(דברים פרק טז פסוק ב)
וזבחת
פסח
לה'
אלהיך
צאן
ובקר
במקום
אשר־יבחר
ה'
לשכן
שמו
שם:
(דברים פרק טז פסוק ב)
וזבחת
פסח
ליהוה
אלהיך
צאן
ובקר
במקום
אשר־יבחר
יהוה
לשכן
שמו
שם:
(דברים פרק טז פסוק ב)
וְתִכּוֹס
פִּסחָא
קֳדָם
יְיָ
אֱלָהָך
מִן
בְּנֵי
עָנָא
וְנִכסַת
קֻדשַׁיָא
מִן
תּוֹרֵי
בְּאַתרָא
דְּיִתרְעֵי
יְיָ
לְאַשׁרָאָה
שְׁכִינְתֵיהּ
תַּמָן
:
וזבחת
פסח
ליי'
אלהיך
צאן
-
שנאמר
"מן
הכשבים
(בנוסחנו:
הכבשים)
ומן
העזים
תקחו"
(שמ'
יב
,
ה).
ובקר
-
תזבח
לחגיגה;
שאם
נמנו
על
הפסח
חבורה
מרובה
,
מביאין
עמו
חגיגה
,
כדי
שיהא
נאכל
על
השֹׂבע.
ועוד
למדו
רבותינו
דברים
הרבה
מפסוק
זה
(ראה
פסחים
סט
,
ב
-
עא
,
א).
צאן
ובקר
-
חכמים
פירשוהו
(ראה
פסחים
ע
,
ב)
כתרגומו
(ראה
ת"א).
כי
לפי
הפשט
,
גם
נדריהם
ונדבותיהם
ברגלים
היו
מביאין
,
כמו
שכתוב
בפרשת
'שור
או
כשב'
(ראה
וי'
כג
,
לח)
וב'פנחס'
(ראה
במ'
כט
,
לט).
צאן
-
לחיוב
הפסח.
ובקר
-
לשלמים.
והעד:
"ובקר
שלשת
אלפים"
(דה"ב
לה
,
ז)
אחר
שאמר
"הכל
לפסחים"
על
"כבשים
ובני
עזים"
(שם).
וכן:
"נתנו
לפסחים
אלפים
ושש
מאות
ובקר
שלש
מאות"
(שם
,
ח);
וכן:
"לפסחים
חמשת
אלפים
ובקר
חמש
מאות"
(שם
,
ט)
-
והנה
זכר
'פסח'
קודם
הבקר;
וכן
"אתה
וביתך"
(דב'
יד
,
כו).
ויש
אומרים
,
כי
במצרים
אמר
'כבש'
או
'עז'
,
ועתה
בקר
-
אם
יוכל.
והראשון
הוא
הנכון.
וטעם
וזבחת
פסח
ליי'
אלהיך
צאן
ובקר
,
על
דרך
הפשט
-
כמו
"שור
שה
כשבים"
(דב'
יד
,
ד);
"ראובן
שמעון
לוי"
(שמ'
א
,
ב):
וזבחת
פסח
ליי'
אלהיך
,
וצאן
ובקר.
ולכך
לא
אמר
'וזבחת
פסח
ליי'
אלהיך
מן
הצאן
ומן
הבקר'
,
כאשר
יאמר
בכל
מקום:
"מן
הבקר
ומן
הצאן
תקריבו
את
קרבנכם"
(וי'
א
,
ב);
"ואם
מן
הצאן
עולה
קרבנו"
(שם
,
י);
"אם
מן
הבקר
הוא
מקריב"
(וי'
ג
,
א)
-
אבל
יצוה
בפסח
,
והוא
השה
שהזכיר
כבר
(ראה
שמ'
יב
,
ה)
,
וצאן
ובקר
-
אילים
ועזים
ובני
בקר
,
לחוג
חגיגה
ביום
הזה
,
כאשר
יצוה
בשבועות
ובסכות
,
שיאמר
"ועשית
חג
שבועות
ליי'
אלהיך
מסת
נדבת
ידך"
(להלן
,
י)
-
שיביא
בקר
וצאן
לשלמים
כאשר
תשיג
ידו
,
וכן
אמר
בסוכות
"שבעת
ימים
תחג
ליי'
אלהיך"
וגו'
(להלן
,
טו);
ובסוף
כלל
את
שלשתם
(ראה
להלן
,
טז).
[ודומה
לזה:
"בראשון
בארבעה
עשר
יום
לחדש
יהיה
לכם
הפסח
חג
שבועות
ימים
מצות
יאכל"
(יח'
מה
,
כא)
,
ופירושו:
וחג
-
שבועות
ימים.]
וכך
מצינו
בפסח
יאשיהו
,
שאמר
"צאן
ובקר
(לפנינו
ללא
'בקר')
כבשים
ובני
עזים
הכל
לפסחים...
ובקר
שלשת
אלפים"
(דה"ב
לה
,
ז)
,
ואחר
כן
אמר
"ויבשלו
הפסח
באש
כמשפט
והקדשים
בשלו
בסירות
ובדודים
ובצלחות
ויריצו
לכל
בני
העם"
(שם
,
יג);
הנה
פירש
כי
"כבשים
ובני
עזים
-
הכל
לפסחים"
,
לא
עזים
עצמן
ולא
בקר
,
כדכתיב
"שה
תמים
זכר
בן
שנה...
מן
הכבשים
ומן
העזים"
(שמ'
יב
,
ה).
ופירש
כי
הבקר
אשר
הזכיר
היו
שלשת
אלפים;
והיו
קדשים
אשר
בשלו
בסירות
להריץ
לפני
העם
לאכל
לשבעה
,
כענין
ה'חגיגה'
שקבלו
רבותינו
(ראה
פסחים
ע
,
א).
ואנקלוס
עשה
צאן
דבק
עם
הפסח
,
ולא
יתקשר
הו"ו
יפה
במלת
ובקר.
ועוד
,
כי
אין
כל
הצאן
כשר
לפסחים
(ראה
שמ'
יב
,
ה).
והנכון
מה
שאמרנו.
וזבחת
פסח
ליי'
אלהיך
צאן
ובקר
-
הנה
הצאן
היה
לפסח;
אמנם
הבקר
היה
לחגיגת
הפסח
,
והם
שלמי
חגיגה
הבאה
עם
הפסח
,
כמו
שזכרנו
במה
שקדם
(שמ'
כג
,
יח).
במקום
אשר
יבחר
יי'
לשכן
שמו
שם
-
צוה
בזה
המקום
לזבוח
את
הפסח
בבית
הבחירה.