תנ"ך - ולא־תקים
לך
מצבה
אשר
שנא
ה'
אלהיך:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְלֹא־תָקִ֥ים
לְךָ֖
מַצֵּבָ֑ה
אֲשֶׁ֥ר
שָׂנֵ֖א
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶֽיךָ:
ס
(דברים פרק טז פסוק כב)
וְלֹא־תָקִים
לְךָ
מַצֵּבָה
אֲשֶׁר
שָׂנֵא
יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ:
ס
(דברים פרק טז פסוק כב)
ולא־תקים
לך
מצבה
אשר
שנא
ה'
אלהיך:
ס
(דברים פרק טז פסוק כב)
ולא־תקים
לך
מצבה
אשר
שנא
יהוה
אלהיך:
ס
(דברים פרק טז פסוק כב)
וְלָא
תְקִים
לָך
קָמָא
דְּרַחֵיק
יְיָ
אֱלָהָך
:
ולא
-
י"ז
ראשי
פסוקים
בסיפרא:
ראה
דב'
א
,
כו.
שנא
-
ה':
ראה
דב'
יב
,
לא.
שנא
ה'
כי
כל
תועבת
יי'
אשר
שנא
ולא
תקים
לך
מצבה
כי
שנא
אבשלום
את
אמנון
כי
שנא
שלח
אמר
יי'
אלהי
ישראל
שש
הנה
שנא
יי'.
ולא
-
י"ז
ראש'
פסוק'
בסיפ';
שנא
-
ה'.
ולא
תקים
לך
מצבה
-
מצבת
אבן
אחת
להקריב
עליה
,
אפילו
לשמים.
אשר
שנא
-
מזבח
אבנים
ומזבח
אדמה
צוה
לעשות
(ראה
שמ'
כ
,
כא
-
כב)
,
ואת
זו
שנא
,
כי
חק
היתה
לכנענים.
ואע"פ
שהיתה
אהובה
לו
בימי
אבות
,
עכשיו
שנאהּ
,
מאחר
שעשאוה
אילו
חֹק
לעבודה
זרה
(ראה
ספ"ד
קמו).
ולא
תקים
לך
מצבה
-
לשמים
,
להקטיר
בשעת
איסור
הבמות
,
מאחר
שיהיה
לך
מזבח
קבוע
לאחר
ירושה
,
כדכתיב
"לא
תעשון
ככל
אשר
אנחנו
עושים
פה
היום"
וגו'
(דב'
יב
,
ח)
,
להקריב
בכל
מקום;
וכדכתיב
בדברי
הימים
"אך
הבמות
לא
סרו"
(דה"ב
כ
,
לג)
,
ומפרש
שם
(בדה"ב
לג
,
יז):
לא
היו
מקטירים
כי
אם
ליי'.
ולא
תקים
לך
מצבה
-
לעבודה
זרה
,
אשר
שנא;
רק
מצבה
שלא
לעבודה
זרה
-
איננה
אסורה;
והעד
הנאמן
בפרשת
'וישלח
יעקב'
(ראה
בר'
לה
,
יד).
אשר
שנא
יי'
אלהיך
-
כלומר:
לשם
עבודה
זרה
שהקדוש
ברוך
הוא
שונא;
וכן
לשם
במה
להקריב
,
משנאסרו
הבמות
,
שמאותה
שעה
שְׂנאם
(ראה
ספ"ד
קמו).
אבל
אם
העמיד
מציבה
על
קבורת
המת
לכָבוד
,
כמו
שעשה
יעקב
לרחל
(ראה
בר'
לה
,
כ)
,
ולהזכיר
שמו
,
כמו
שעשה
אבשלום
,
שהעמיד
מצבה
בחייו
וקרא
לה
'יד
אבשלום'
(ראה
ש"ב
יח
,
יח)
,
ולזכרון
דברים
,
כמו
שעשו
בני
גד
ובני
ראובן
על
הירדן
(ראה
יהו'
כב
,
י
,
כו
-
כט)
-
מותר.
ולא
תקים
לך
מצבה
-
מצבת
אבן
אחת
להקריב
עליה
,
אפילו
לשמים.
אשר
שנא
-
מזבח
אדמה
ומזבח
אבנים
צוה
לעשות
(ראה
שמ'
כ
,
כא
-
כב)
,
ואת
זו
שנא
,
כי
חק
היתה
לכנענים.
ואע"פ
שהיתה
אהובה
לו
בימי
האבות
,
עכשו
שנאה
,
מאחר
שעשאוה
אלו
חק
לעבודה
זרה;
לשון
רבנו
שלמה.
ואם
כן
,
אסר
הכתוב
האשרה
לעבודה
זרה
,
ואסר
כל
נוטע
בהר
הבית
,
אע"פ
שכוונתו
לשמים
,
ואסר
המצבה
לשמים;
ושניהם
מפני
חקות
הכנענים.
אבל
לא
הבינותי
החק
הזה
,
שהרי
הכנענים
גם
במזבחות
גם
במצבות
היו
נהוגים
,
שהכתוב
אומר
"ונתצתם
את
מזבחותם
ושברתם
את
מצבותם"
(דב'
יב
,
ג);
"כי
את
מזבחותם
תתוצון
ואת
מצבותם
תשברון"
(שמ'
לד
,
יג);
וכן
בכל
מקום.
ואולי
נאמר
שהחזיקו
הכנענים
במצבות
,
ולא
היה
להם
בית
עבודה
זרה
שאין
שם
מצבה
להקטיר
עליה
וליצוק
שמן
על
ראשה
(ע"פ
בר'
כח
,
יח)
,
וכענין
שנאמר
בבעל
"ויוציאו
את
מצבות
בית
הבעל"
(מ"ב
י
,
כו);
אבל
המזבחות
היו
במקצתם
,
להקריב
גם
בהם.
והנראה
בעיני
,
כי
היו
בכנענים
השטופין
בעבודה
זרה
עושים
בכל
בתי
אלהיהם
מזבח
להקריב
עליו
הקרבנות
,
ואבן
גדולה
מוצבת
על
פתח
הבית
לעמוד
עליה
הכומרים
,
ואילן
נטוע
חוצה
לה
לאשר
דרך
הבאים
שם;
וגם
היום
הנוצרים
עושים
כן.
והנה
השם
הנכבד
שנא
,
מאס
כל
מעשיהם
,
ואסר
המצבה
והאשרה
,
ולא
השאיר
,
רק
המזבח
,
שהוא
צורך
הקרבנות
אשר
הוא
יתברך
צוה
בהם
והיו
נחת
רוח
לפניו
,
שאמר
ונעשה
רצונו
מאז
,
קֹדם
היות
עבודה
זרה
בעולם.
וטעם
אשר
שנא
-
באור;
כי
השם
צוה
"מזבח
אדמה
תעשה
לי...
ואם
מזבח
אבנים
תעשה
לי"
(שמ'
כ
,
כא
-
כב)
,
ובאר
משה
כי
באלה
יחפֹץ
,
להוציא
המצבה
כי
שנאה
,
כי
כל
מעשיהם
שנואים
לפניו
,
וצוה
את
ישראל
שלא
יעשו
כמעשיהם.
אבל
בימי
יעקב
לא
נאמר
עדיין
"ובחקותיהם
לא
תלכו"
(וי'
יח
,
ג)
,
ולכך
היה
משתמש
במצבה
לשם
שמים
כמנהג
העובדים.
והנה
זו
מצוה
מבוארת
מ"ואם
מזבח
אבנים
תעשה
לי".
אבל
מה
שאמר
בתורה
"ופסל
ומצבה
לא
תקימו
לכם"
(וי'
כו
,
א)
-
הם
פסל
ומצבה
להושיב
הפסל
על
המצבה
לעבודה
זרה
,
כי
שם
בענין
עבודה
זרה
דבר
הכתוב.
אבל
אמר
"ואבן
משכית
לא
תתנו
בארצכם
להשתחוות
עליה"
(שם)
-
אפילו
לשמים
,
מפני
שהוא
נראה
כעובד
לשכיות
ההם
,
או
כטעם
האשרה
כי
נהיה
מחקות
העמים.
ודע
כי
מזבח
הוא
בנין
אבנים
גבוה
,
ולו
קרנות
ארבע
,
ולו
יסוד
סובב
,
יעלו
על
יסודו
ומקריבין
בין
קרנותיו;
והמצבה
-
אבן
אחת
גדולה
,
ירימוה
להקטיר
או
להקריב
עליה
או
להיות
הכומרים
עומדים
עליה;
והבמה
-
כעין
הר
,
עושים
אותו
מעפר
מקובץ
,
ועליה
מזבח
בנוי
להקריב
בו.
כי
כל
דבר
רם
וגבוה
יקראו
כן:
"אעלה
על
במתי
עב"
(יש'
יד
,
יד);
"על
במֹתי
(בנוסחנו:
במותי)
ארץ"
(דב'
לב
,
יג).
גם
גַב
האדם
יקרא
'במה':
"על
במותימו
תדרוך"
(דב'
לג
,
כט).
וכן
אמר
הכתוב:
"וילך
המלך
גבעונה
לזבוח
שם
כי
היא
הבמה
הגדולה
אלף
עולות
יעלה
שלמה
על
המזבח
ההוא"
(מ"א
ג
,
ד).
ולא
תקים
לך
מצבה
אשר
שנא
יי'
אלהיך
-
הנה
עניין
המצבה
הוא
בניין
שהכל
מתקבצים
שם.
והנה
הזהיר
מהקמתה
אפילו
לעבוד
השם
יתעלה;
כל
שכן
לעבודה
זרה
,
לפי
שכן
היה
דרך
עובדי
עבודה
זרה
,
לעשות
אצל
עבודה
זרה.