תנ"ך - לא־תאכל
עליו
חמץ
שבעת
ימים
תאכל־עליו
מצות
לחם
עני
כי
בחפזון
יצאת
מארץ
מצרים
למען
תזכר
את־יום
צאתך
מארץ
מצרים
כל
ימי
חייך:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
לֹא־תֹאכַ֤ל
עָלָיו֙
חָמֵ֔ץ
שִׁבְעַ֥ת
יָמִ֛ים
תֹּֽאכַל־עָלָ֥יו
מַצּ֖וֹת
לֶ֣חֶם
עֹ֑נִי
כִּ֣י
בְחִפָּז֗וֹן
יָצָ֙אתָ֙
מֵאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם
לְמַ֣עַן
תִּזְכֹּ֗ר
אֶת־י֤וֹם
צֵֽאתְךָ֙
מֵאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם
כֹּ֖ל
יְמֵ֥י
חַיֶּֽיךָ:
(דברים פרק טז פסוק ג)
לֹא־תֹאכַל
עָלָיו
חָמֵץ
שִׁבְעַת
יָמִים
תֹּאכַל־עָלָיו
מַצּוֹת
לֶחֶם
עֹנִי
כִּי
בְחִפָּזוֹן
יָצָאתָ
מֵאֶרֶץ
מִצְרַיִם
לְמַעַן
תִּזְכֹּר
אֶת־יוֹם
צֵאתְךָ
מֵאֶרֶץ
מִצְרַיִם
כֹּל
יְמֵי
חַיֶּיךָ:
(דברים פרק טז פסוק ג)
לא־תאכל
עליו
חמץ
שבעת
ימים
תאכל־עליו
מצות
לחם
עני
כי
בחפזון
יצאת
מארץ
מצרים
למען
תזכר
את־יום
צאתך
מארץ
מצרים
כל
ימי
חייך:
(דברים פרק טז פסוק ג)
לא־תאכל
עליו
חמץ
שבעת
ימים
תאכל־עליו
מצות
לחם
עני
כי
בחפזון
יצאת
מארץ
מצרים
למען
תזכר
את־יום
צאתך
מארץ
מצרים
כל
ימי
חייך:
(דברים פרק טז פסוק ג)
לָא
תֵיכוֹל
עֲלוֹהִי
חֲמִיעַ
שִׁבעָה
יוֹמִין
תֵּיכוֹל
עֲלוֹהִי
פַטִירָא
לְחֵים
עַניֵי
אֲרֵי
בִבהִילוּ
נְפַקתָּא
מֵאַרעָא
דְמִצרַיִם
בְּדִיל
דְּתִדכַר
יָת
יוֹם
מִפְּקָך
מֵאַרעָא
דְמִצרַיִם
כֹּל
יוֹמֵי
חַיָיך
:
בחפזון
-
ג'
ומלא:
שמ'
יב
,
יא;
דב'
טז
,
ג;
יש'
נב
,
יב.
לחם
עוני
-
לחם
שמזכיר
את
העוני
שנתענו
במצרים
(ראה
ספ"ד
קל).
כי
בחפזון
יצאת
-
ולא
הספיק
בצק
להחמיץ
,
וזה
יהיה
לך
לזכרון.
וחפזון
-
לא
שלך
היה
אלא
של
מצרים
,
שכן
הוא
אומר
"ותחזק
מצרים
על
העם"
(שמ'
יב
,
לג;
ראה
ספ"ד
קל).
למען
תזכר
-
על
ידי
אכילת
הפסח
והמצה
-
את
יום
צאתך.
לא
תאכל
עליו
חמץ
-
שלא
ימָצא
חמץ
בעת
שחיטת
הפסח.
לחם
עוני
-
לזכרון.
כל
ימי
חייך
-
בכל
שנה.
כי
בחפזון
יצאת
-
בחפזון
מצרִים
שהוכו
ונחפזו
,
ובחפזון
ישראל
שנחפזו
לצאת
ולא
הספיק
בצקם
להחמיץ;
כדכתיב
"ותחזק
מצרים
על
העם
למהר
לשלחם"
(שמ'
יב
,
לג).
למען
תזכור
את
יום
צאתך
מארץ
מצרים
-
ותשתעבד
למקום
בכל
לב.
לחם
עוני
-
דרך
עָני
,
כשנותנין
לו
מעט
קמח
,
אין
לו
כלי
להחם
בו
חמין
ללושו
ולא
מקום
לחמץ
,
אלא
בוללו
במעט
מים
צונן
וזורקו
בתנור
או
בכירה.
ורבותינו
דרשו
(ראה
פסחים
לו
,
א):
לחם
עוני
-
לחם
שעונין
עליו
דברים
,
כדכתיב
"כי
ישאלך
בנך"
(דב'
ו
,
כ).
וגם
דרשו
רבותינו
(ראה
פסחים
קטו
,
ב
-
קטז
,
א):
מה
דרכו
של
עני
הוא
אופה
ואשתו
מקטפת
,
אף
כאן
כן
תעשו
,
למהר
שלא
יחמיץ.
ומפרש
(ראה
שם
לו
,
א):
לחם
שנאכל
באנינות
-
לאפוקי
מעשר
שיני
שאינו
נאכל
אלא
בשמחה.
וממעטין
(ראה
שם)
נמי
עיסה
שנילושה
ביין
ושמן
ודבש
,
וחלוט
(ראה
שם
,
ב)
ואשישה
,
שהם
מצה
עשירה.
ויש
(ראה
שם
,
א
-
ב)
ממעטין
ביכורים
,
משום
"בכל
מושבותיכם
תאכלו
מצות"
(שמ'
יב
,
כ)
-
וביכורים
אינם
נאכלים
בכל
מושבותיכם
אלא
בירושלים.
וממעטין
(ראה
פסחים
לח
,
ב)
נמי
חלות
תודה
ורקיקי
נזיר
שעשאן
לעצמן
,
לפי
שלא
עשאן
לאכול
לשִבעה
אלא
ליום
ולילה
,
ובמצה
כתיב
"שבעת
ימים
תאכל
מצות"
(שמ'
יג
,
ו)
-
הנאכלת
לשבעה.
אבל
עשאן
לאחרים
-
מותר
,
משום
דממליך
,
דאמר:
אם
אוכל
למוכרם
,
מוטב
,
ואי
לאו
,
נפקי
בהו
משום
מצה;
ודעתיה
לשִבְעָה.
ובאר
בכאן
דברים
רבים;
כי
הזכיר
במצה
שתהיה
לחם
עֹני
-
להגיד
,
כי
צוה
במצה
לזכור
שיצאו
בחפזון
,
והיא
עֹני
,
זֵכר
כי
היו
במצרים
בלחם
צר
ומים
לחץ
(ע"פ
יש'
ל
,
כ);
והנה
תרמוז
לשני
דברים;
וכן
אמרו
(בהגדה
של
פסח):
הא
לחמא
עניא
די
אכלו
אבהתנא
בארעא
דמצרים.
או
יאמר
,
שתהיה
עוד
עשויה
כלחם
עני
ולא
שתהיה
'מצה
עשירה'
,
כמו
שהזכירו
רבותינו
(ראה
פסחים
לו
,
א).
לא
תאכל
עליו
חמץ
שבעת
ימים
תאכל
עליו
מצות
-
כבר
בארנו
במה
שקדם
(שמ'
יב
,
יח)
,
שאין
אכילת
מצה
חובה
אלא
בליל
הראשון
של
פסח;
ואולם
הכונה
היא
,
שמה
שיאכל
מהלחם
כל
שבעת
ימים
יהיה
מצה
לא
חמץ.
ושם
בארנו
אלו
הדינין
הנמשכים
לזה
בשלמות.