תנ"ך - וכל־העם
ישמעו
ויראו
ולא
יזידון
עוד:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְכָל־הָעָ֖ם
יִשְׁמְע֣וּ
וְיִרָ֑אוּ
וְלֹ֥א
יְזִיד֖וּן
עֽוֹד:
ס
(דברים פרק יז פסוק יג)
וְכָל־הָעָם
יִשְׁמְעוּ
וְיִרָאוּ
וְלֹא
יְזִידוּן
עוֹד:
ס
(דברים פרק יז פסוק יג)
וכל־העם
ישמעו
ויראו
ולא
יזידון
עוד:
ס
(דברים פרק יז פסוק יג)
וכל־העם
ישמעו
ויראו
ולא
יזידון
עוד:
ס
(דברים פרק יז פסוק יג)
וְכָל
עַמָא
יִשׁמְעוּן
וְיִדחֲלוּן
וְלָא
יַרשְׁעוּן
עוֹד
:
ויראו
-
ו'
(בקמץ
,
ד'
חסר
וב'
מלא):
*דב'
יז
,
יג;
יט
,
כ;
כא
,
כא;
יש'
מא
,
ה;
תה'
מ
,
ד;
נב
,
ח.
(ואחד:
וַייראו
-
בר'
מב
,
לה).
וכל
העם
ישמעו
-
מכאן
שממתינין
לו
עד
הרגל
וממיתין
אותו
ברגל
(ראה
משנה
סנה'
יא
,
ד).
ומת
האיש
ההוא
-
בית
דין
ימיתוהו;
והטעם:
וכל
ישראל
ישמעו.
וכאשר
הזכיר
השופט
,
באר
המשפטים
שהוא
חייב
לשמרם.
וכל
ישראל
(בנוסחנו:
העם)
ישמעו
ויראו
-
כיון
שישמעו
שנהרג
רב
גדול
על
זאת
,
יהא
כל
אחד
ירא
לנפשו.
ורבותינו
דרשו
(ראה
סנה'
פט
,
א)
שצריך
הכרזה.
דארבעה
צריכין
הכרזה:
זקן
ממרא
ובן
סורר
ומורה
ונביא
השקר
ועד
זומם;
וכולם
נהרגים
על
דבור
בעלמא.
ולכך
אמר
בה:
וכל
ישראל
ישמעו
ויראו
-
דכולם
תוהי
בהו
אינשי
זקן
ממרא
,
שהיה
מתכוין
ללמוד
ולהורות
הוראה
ישרה
,
ועל
זה
נהרג?!
והוא
כדי
שלא
יַרבו
מחלוקת
בישראל
ולא
יעשו
תורה
כשתי
תורות.
בוא
וראה
כמה
קשה
ענשן
של
אותם
שחולקין
על
הגדולים
הקדמונים
,
המבטלים
דבריהם
וסומכים
על
סברתם
לעשות
מעשה;
והם
רובם
מתכוונים
לקנות
שֵם
,
וקונים
גיהנם
לנפשם
,
כי
לב
הראשונים
כלב
האולם
(ראה
עירובין
נג
,
א)
,
והם
יונה
פותה
אין
לב
(ע"פ
הו'
ז
,
יא).
ועל
בן
סורר
ומורה
תוהו
אינשי
,
שקטן
,
על
שאכל
ושתה
נהרג?
חדא
-
שהוא
קטן
,
ועוד
,
שהוא
עבר
עבירה
והוא
נהרג
על
סופו
,
כמו
שפירשו
רבותינו
(ראה
משנה
סנה'
ח
,
ה).
ועל
עד
זומם
-
כמו
כן
,
דמאי
חזית
דסמכת
אהני?
סמוך
אהני
(ראה
סנה'
כז
,
א)!
ועוד
,
שלא
עשו
מעשה
,
דכתיב
"כאשר
זמם"
(דב'
יט
,
יט)
ולא
'כאשר
עשה'
(ראה
מכות
ב
,
א)
,
ומאן
לימא
לן
דלא
הדרו
בהו
קודם
שיהרג
הנדון
,
ויאמרו
טענה
שלא
יהרג?
ועל
נביא
השקר
,
שהיה
מתחילה
נביא
אמת
ואחר
כן
נביא
שקר
ונהרג;
ואם
נתן
אות
,
כל
שכן
שנהרג.
ועל
ארבעה
אילו
הוא
אומר:
ישמעו
ויראו
-
כי
כששומעין
שזה
נהרג
,
יריאים
לנפשם.
ורבותינו
דרשו
(ראה
סנה'
פט
,
א)
שצריכין
הכרזה.
ואיכא
למאן
דאמר
(ראה
שם)
שמשהין
אותם
עד
הרגל
,
ומקשינן
ליה:
מי
כתיב
'יראו
ויראו'?
ישמעו
ויראו
כתיב!
ואין
מענין
את
דינו
,
ונהרג
מיד
ומכריזין
עליו.
ולפי
שאמר
וכל
העם
ישמעו
וייראו
-
רוצה
לומר
,
שכלם
ישמעו
דבר
זה
הדין
הנפלא
וייראו
מעשות
כך.
ולמדנו
מזה
(ראה
משנה
סנה'
יא
,
ד)
,
שמעלין
אותו
למקום
הבחירה
ומשהין
אותו
עד
הרגל
שיעלו
שם
הכל
,
ואז
יתכן
שישמעו
זה
כל
העם.
וכן
הענין
במסית
,
שהרי
נאמר
בו:
"וכל
ישראל
ישמעו
וייראו"
(ראה
דב'
יג
,
יב).
ולא
יזידון
עוד
-
רוצה
לומר
,
שלא
יזידו
השופטים
להורות
לעשות
כנגד
הוראת
בית
דין
הגדול.
והנה
מפני
שמצאנו
בפרטים
שזכרה
התורה
שהיה
בהם
המחלוקת
(ראה
לעיל
,
ח)
,
שכלם
משתתפים
בשיש
צד
אל
שיביאם
המחלוקת
לדבר
שחייבין
על
זדונו
כרת
ועל
שגגתו
חטאת
,
והיה
מבואר
שאין
ראוי
שנתן
זה
הדין
החמור
למה
שהוא
קל
מהם
בזה
העניין
,
הנה
אם
לא
היה
המחלוקת
אשר
ביניהם
מביא
בשום
צד
לחטוא
בדבר
שחייבין
על
זדונו
כרת
ועל
שגגתו
חטאת
-
אין
זקן
ממרא
חייב
מיתה
עליו
אם
הורה
לעשות
כהוראתו
(ראה
סנה'
פז
,
א).
וזה
דבר
מבואר
מהשרשים
הכוללים.
והמשל
,
שאם
היה
המחלקת
בציציות
או
בכלאי
הכרם
או
בלולב
או
בשופר
או
בסוכה
ומה
שידמה
לזה
,
שאין
לו
מבוא
בשום
פנים
להביא
אל
חטא
שחייבין
על
זדונו
כרת
ועל
שגגתו
חטאת
,
לא
יהיה
חייב
מיתה
אם
הורה
לעשות
כהוראתו.
אמנם
אם
היה
המחלוקת
בממון
או
בדבר
מביא
לידי
ממון
,
בדרך
שימשך
מהוראתו
שיהיה
הממון
לזה
בדין
או
הפך
,
הנה
זה
יביא
לדבר
שחייבין
על
זדונו
כרת
ועל
שגגתו
חטאת.
כאלו
תאמר
שקדש
אשה
בזה
הממון
,
ולדברי
האומר
שהוא
כדין
-
הרי
היא
מקודשת
,
ואם
קדשה
שני
-
אינה
מקודשת
לשני;
וזה
המחלוקת
יביא
לחטוא
במה
שחייבים
על
זדונו
כרת
ועל
שגגתו
חטאת
,
והוא
איסור
אשת
איש.
ואולם
המחלוקת
בין
דם
לדם
,
בין
נגע
לנגע
(ראה
לעיל
,
י)
,
יביא
תכף
למה
שחייבין
על
זדונו
כרת
ועל
שגגתו
חטאת
,
כי
לדברי
האומר
טהור
-
יכנס
במקדש
,
ואם
היה
טמא
הרי
הוא
חייב
על
זדונו
כרת
ועל
שגגתו
חטאת.
ולפי
שמצאנו
זה
העונש
החמור
בזקן
ממרא
מפני
שלא
נמשך
להוראת
בית
דין
הגדול
,
והיה
מבואר
שזה
הדין
הוא
יותר
ראוי
בו
מבאיש
אחר
,
מפני
מעלתו
ולפי
שכבר
יתכן
שימשך
מזה
מההפסד
יותר
ממה
שיקרה
באחר
,
לפי
שהוא
יורה
לעשות
לרבים
ויחטיא
בזה
רבים
-
אמנם
איש
אחד
לא
יחטיא
בזה
זולתו
-
ולזה
הוא
מבואר
שאיש
אחד
שעבר
על
הוראת
בית
דין
הגדול
אינו
חייב
מיתה
,
אך
הוא
עובר
ב'לא
תעשה'
,
שנאמר:
"לא
תסור"
וגו'
(לעיל
,
יא);
ובטל
מצות
'עשה'
,
שנאמר:
"על
פי
התורה"
וגו'
(שם).
ולזה
רצה
שכל
ישראל
ישמעו
וייראו
,
כדי
שלא
יעברו
על
הוראת
בית
דין
הגדול.