תנ"ך - כי־תבא אל־הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל־הגוים אשר סביבתי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי: (דברים פרק יז פסוק יד)

טקסט וניקוד:

כִּי־תָבֹא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי: (דברים פרק יז פסוק יד)

טקסט בלבד:

כי־תבא אל־הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל־הגוים אשר סביבתי: (דברים פרק יז פסוק יד)

תיקון קוראים:

כי־תבא אל־הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל־הגוים אשר סביבתי: (דברים פרק יז פסוק יד)
אֲרֵי תֵיעוֹל לְאַרעָא דַּייָ אֱלָהָך יָהֵיב לָך וְתֵירְתַהּ וְתִתֵּיב בַּהּ וְתֵימַר אֲמַנֵי עֲלַי מַלכָּא כְּכָל עַמְמַיָא דִּבסַחרָנָי :

תבא - י"ז חסר: ראה דב' א , לז. ככל - הגוים - ד': דב' יז , יד; ש"א ח , ה , כ; יח' כה , ח.

תבא - י"ז חס' וכל משלי דכות' ב' מ' ד'; וישבתה - ל' מל'; ככל - הגוים - ד'.

וירשת וישבת (בנוסחנו: וירשתה וישבתה) בה - מצוה זו של מלך , לאחר ירושה וישיבה.

ואמרת אשימה עלי מלך - על דעת רבותינו (ראה סנה' כ , ב): כמו 'וְתֹאמַר' , 'ואמור': אשימה עלי מלך. והיא מצות 'עשה' , שיחייב אותנו לאמר כן אחר ירושה וישיבה; כלשון "ועשית מעקה לגגך" (דב' כב , ח) , וזולתו. והזכיר ואמרת , כי מצוה שיבאו לפני הכהנים הלוים ואל השופט (ראה לעיל , ט) ויאמרו להם: רצוננו שנשים עלינו מלך. ולפי דעתי עוד , שגם זה מרמיזותיו על העתידות , שכן היה; כששאלו להם את שאול , אמרו לשמואל: "שימה עלינו מלך לשפטנו ככל הגוים" (ראה ש"א ח , ה) , וכן כתוב שם "והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו" וגו' (שם , כ); כי מה טעם שתאמר התורה במצוה: ככל הגוים אשר סביבותי , ואין ישראל ראויים ללמֹד מהם , ולא לקנא בעושי עולה (ע"פ תה' לז , א)?! אבל זה רמז לענין שיהיה; ולכך באה הפרשה בלשון הבינוני , כאשר פירשתי כבר (דב' ד , כה).

כי תבא אל הארץ וגו' - הנה הודיעה התורה העתיד להיות לישראל , והוא , שאחר ירושה וישיבה ישתדלו להשים עליהם מלך ככל הגוים אשר סביבותיהם , שמלכם שופט אותם. ולזה סמך משה זאת הפרשה לפרשת סנהדרי גדולה. וכן היה העניין , שהרי אמרו ישראל לשמואל: "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים" (ש"א ח , ה) , "והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ונלחם את מלחמותינו" (שם , כ). והוא מבואר שמזה העניין ימשך הפסד התורה בכללה , כי התורה התחכמה אל שיהיו שם תמיד ראויים להוראה , לבאר משפטי התורה וחקיה ומצותיה בכללם , והם יעמידו התורה וישמרוה מההפסד. אך כשיהיה זה העניין מסור למלך לא ישאר שם מי שיעמיד התורה , ולזה השגיחה התורה בזה האופן שהשגיחה בזקן ממרא , והשתדלה שעם היות להם מלך , ימָשכו לדברי התורה לא לזולתם , כמו שיתבאר מדברינו בבאור זאת הפרשה.
ריכוז קישורים