תנ"ך - והוצאת את־האיש ההוא או את־האשה ההוא אשר עשו את־הדבר הרע הזה אל־שעריך את־האיש או את־האשה וסקלתם באבנים ומתו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהוֹצֵאתָ֣ אֶת־הָאִ֣ישׁ הַה֡וּא אוֹ֩ אֶת־הָאִשָּׁ֨ה הַהִ֜וא אֲשֶׁ֣ר עָ֠שׂוּ אֶת־הַדָּבָ֨ר הָרָ֤ע הַזֶּה֙ אֶל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֶת־הָאִ֕ישׁ א֖וֹ אֶת־הָאִשָּׁ֑ה וּסְקַלְתָּ֥ם בָּאֲבָנִ֖ים וָמֵֽתוּ: (דברים פרק יז פסוק ה)

טקסט וניקוד:

וְהוֹצֵאתָ אֶת־הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת־הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת־הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל־שְׁעָרֶיךָ אֶת־הָאִישׁ אוֹ אֶת־הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ: (דברים פרק יז פסוק ה)

טקסט בלבד:

והוצאת את־האיש ההוא או את־האשה ההוא אשר עשו את־הדבר הרע הזה אל־שעריך את־האיש או את־האשה וסקלתם באבנים ומתו: (דברים פרק יז פסוק ה)

תיקון קוראים:

והוצאת את־האיש ההוא או את־האשה ההוא אשר עשו את־הדבר הרע הזה אל־שעריך את־האיש או את־האשה וסקלתם באבנים ומתו: (דברים פרק יז פסוק ה)
וְתַפֵּיק יָת גֻּברָא הַהוּא אוֹ יָת אִתְּתָא הַהִיא דַּעֲבַדוּ יָת פִּתגָמָא בִישָׁא הָדֵין לִתרַע בֵּית דִּינָך יָת גֻּברָא אוֹ יָת אִתְּתָא וְתִרגְּמִנוּן בְּאַבנַיָא וִימוּתוּן :

את - ד' פסוקים 'את את את את את': שמ' מ , יח; דב' יז , ה; יהו' כד , טו; מ"א ז , כא. ומתו - ח' (בקמץ): בר' לג , יג; שמ' ט , יט; כח , מג; במ' ד , טו , כ; דב' יז , ה; כב , כד; עמ' ו , ט. ומתו - ז' (בתורה , בקמץ): בר' לג , יג; שמ' ט , יט; כח , מג; במ' ד , טו , כ; דב' יז , ה; כב , כד.

והוצאת אל שעריך - את האיש ההוא וגו'. [המתרגם 'אל שעריך': "לתרע בית דינך" (ת"א) - טועה , שכן שנינו (ראה ספ"ד קמח): אל שעריך - זה שער שעבר בו. או אינו אלא שער שנידון בו? - נאמר שעריך למטה ונאמר "שעריך" למעלה (פס' ב); מה "שעריך" האמור למעלה - שער שעבר בו , אף שעריך האמור למטה - שער שעבר בו. ותרגומו: "לקירוך"].

וסקלתם באבנים - זה או זה; כמו "באש ישרפו אותו ואתהן" (וי' כ , יד).

את האיש או את האשה - כפל מלה הוא , ואורחיה דקרא , דכתבה התורה: והוצאת את האיש ההוא... אל שעריך ולא פירש למה; כפל: את האיש או את האשה - וסקלתם - ורגמתם; (וכמוהו:) "נשאו נהרות יי'" , ולא פירש מה נשאו , וכפל ופירש: "נשאו נהרות קולם" (תה' צג , ג).

כי ימצא בקרבך באחד שעריך אשר יי' אלהיך נותן לך - כבר פירשתי (דב' ז , טז) , כי כאשר ידבר במשפטים יזכיר תחלה המשפט בעבודה זרה או בעובדיה. ואמר: באחד שעריך אשר יי' אלהיך נותן לך וגו' - ולא שיהא זה בארץ ישראל בלבד; שאף העובד עבודה זרה בחוצה לארץ - בסקילה. אבל ענין הכתוב , לומר: כי ימצא הדבר באחת מן הערים הרחוקות (ע"פ דב' כ , טו) שיתן לך השם כאשר ירחיב את גבולך (ע"פ דב' יט , ח) , והוגד לך ושמעת באי זה עיר אחרת שתהיה אתה שם , תדרש הדבר היטב; וכאשר תדע שהוא אמת , והוצאת אותם אל השער ההוא שעבד בו וסקלתם. ואמר: נעשתה התועבה הזאת בישראל - לחייב אפילו בחוצה לארץ. כי בעיר הנדחת אמר "נעשתה התועבה הזאת בקרבך" (דב' יג , טו) , אבל כאן הזכיר באחד שעריך - שדבר בהווה כאשר פירשנו , ואחר כן הזכיר בישראל - ללמד שנוהג זה בכל ישראל. ועוד הוצרך לומר באחד שעריך - ללמד כי יסקל על שער שעבד בו , וזה בארץ; כי בחוצה לארץ נסקל על פתח בית דין שנדון בו. והמצוה הזאת מבוארת , שכבר אמר "זובח לאלהים יחרם" (שמ' כב , יט) - והוא בכל מקום ובכל זמן , ולכך יִשְנה אותה , לבאר מה שיצטרך להוסיף במצוה , ויקצר בדבר הנזכר. ועל דרך האמת: יתכן כי הזכיר באחד שעריך בעבור שאמר: לעבור בריתו , והיא התועבה שנעשית בישראל - יודיע הכתוב כי הברית בארץ הברית (ע"פ יח' ל , ה); אבל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה (ראה כתובות קי , ב) , וכבר הזכרתי הענין הזה (וי' יח , כה). והזכיר איש או אשה - כי בעבור קלות דעת האשה תתפתה לעבוד עבודה זרה באות או מופת (ראה דב' יג , ב) שנעשה לפניה; והעד: נשי ירמיהו (ראה יר' מד , ט , טו , כה); וכן הזכיר באוב וידעוני "או אשה" (וי' כ , כז) - לרגילות הנשים בהם , כמו שאמר "מכשפה לא תחיה" (שמ' כב , יז). ובסיפרי (ספ"ד קמח) דרשו , כי בעבור שאמר במדיח "יצאו אנשים בני בליעל" (דב' יג , יד) , ואין הדין ההוא ככה בנשים , הוצרך לפרש בעובד , שהוא שוה באיש ובאשה. וטעם אשר לא צויתי - מפורש.

והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא וגו' אל שעריך - רוצה לומר , שיביאום להשפט לפני השפטים אשר בשערים , כי לא יצטרך להביא זה העניין לפני בית דין הגדול שבמקום הבחירה , כי איננו 'דבר גדול' (ראה שמ' יח , כב); וזה , ש'הדבר הגדול' ראוי שיבא לפני סנהדרי גדולה. כמו שמצאנו בשופטים ששם משה על ישראל , שלא נתן להם כח בדבר הגדול , כי היו מביאים אותו אל משה , והוא היה סנהדרי גדולה עם שבעים איש שהיו עמו , שנאמר "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" וגו' (במ' יא , טז); ומזה המקום למדנו שהיחידים נדונים בסנהדרי קטנה , לא העיר כלה. ומזה המקום נתבאר , שעיר הנדחת - היו דנין אותה סנהדרי גדולה , וזה , שאיש ואשה אתה מוציא אל שעריך , לא כל העיר או רובה (ראה סנה' טז , ב). וסקלתם באבנים ומתו - ראוי שתדע שזאת הסקילה תהיה בעיר שנמצאו (ראה כתובות מה , ב) , כמו שמצאנו בנערה המאורשה (ראה דב' כב , כד). ובכלל , הנה בזה האופן יגיע התועלת לבני העיר שצמח זה הרע בתוכם , ונוָסרו הנשארים. והנה אמר ומתו , כי כבר תקרא סקילה אע"פ שאין שם מיתה , כאמרו "ויסקל באבנים ועפר בעפר" (ש"ב טז , יג).
ריכוז קישורים