תנ"ך - ודרשו השפטים היטב והנה עד־שקר העד שקר ענה באחיו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְדָרְשׁ֥וּ הַשֹּׁפְטִ֖ים הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה עֵֽד־שֶׁ֙קֶר֙ הָעֵ֔ד שֶׁ֖קֶר עָנָ֥ה בְאָחִֽיו: (דברים פרק יט פסוק יח)

טקסט וניקוד:

וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד־שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו: (דברים פרק יט פסוק יח)

טקסט בלבד:

ודרשו השפטים היטב והנה עד־שקר העד שקר ענה באחיו: (דברים פרק יט פסוק יח)

תיקון קוראים:

ודרשו השפטים היטב והנה עד־שקר העד שקר ענה באחיו: (דברים פרק יט פסוק יח)
וְיִתבְּעוּן דַּיָינַיָא יָאוּת וְהָא סָהִיד שִׁקרָא סָהֲדָא שִׁקרָא אַסהֵיד בַּאֲחוּהִי :

השפטים - ד': *דב' יט , יח; מ"ב כג , כב; רות א , א; דה"ב יט , ו. וחד: והשפטים - דב' יט , יז.

השפטים ד' ודרשו השפטים היטב כי לא נעשה כפסח הזה מימי השפטים ויאמר אל השפטים ראו ויהי בימי שפט השפטים. וחד לפני הכהנים והשפטים.

השפטים - ד'.

והנה עד שקר העד - כל מקום שנאמר 'עד' , בשנַים הכתוב מדבר (ראה סוטה לא , ב). ודרשו... היטב - על פי המזימין אותם , ובודקין וחוקרין את הבאים להזימן בדרישה וחקירה.

ענה - כמו 'העיד'. גם כן במכות ובעונש.

ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר העד - לא פירש הכתוב איך יִוָדע שהוא עד שקר; כי בהיות הענין בשני עדים שמעידין על הדבר , אפילו יבאו מאה ויכחישו אותם , לא יתברר ששקר ענו. ולא נוכל לומר שבא הרוג ברגליו , כי לא יֵאָמר בזה ודרשו השופטים היטב. ועל כן באה הקבלה הנאמנת ופירשה (ראה מכות ה , א) , כי ההזמה תהיה כשיאמרו: והלא ביום פלוני עמנו הייתם. והטעם: מפני שהעדות הזו הוא על גופם של עדים , והם אינם נאמנים על עצמם , לומר: לא עשינו כך; שהרי יכולים הללו לומר עליהם שהרגו את הנפש או שחללו את השבת.

ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר - ראוי שישאול שואל: איך יבָּחן שהם עדי שקר? כי אע"פ שיעידו מאה כנגד עדותן , לא נתברר שעדותן שקר , כי השנים נאמנים כמאה , כמו שקדם מֵאָמְרוֹ: "על פי שנים עדים או שלשה עדים" (דב' יז , ו). ואם מפני הדרישה והחקירה , איך יתברר שהם עדי שקר מפני שאינם מסכימים זה לזה במקום או בזמן? ועוד , אם היה שלא יסכימו זה לזה , אולי האחד הוא מעיד אמת , ומי יודע איזה מהם המעיד שקר? ואיך יתכן לומר באחד: "כאשר זמם" (להלן , יט) - והנה הדין לא יגמר מפני עדות אחד? ולזה יחוייב שנאמר , שמצד הדרישה יתבאר ששניהם מעידים שקר. והמשל , שעם הדרישה והחקירה יאמרו שזה היה בירושלם ביום פלוני , ויבואו עדים אחרים שיעידו שביום ההוא היו אלו העדים עמהם במקום רחוק מירושלם מרחק עצום , שלא יתכן שיהיו ביום ההוא בירושלם , כי זה ממה שיחייב שיהיו אלו העדים הראשונים עדי שקר; ואפילו היו הראשונים מאה או יותר והשניים - שנים לבד. ואם יאמר אומר: למה יאמנו יותר דברי השניים מדברי הראשונים שמעידים שכבר היו ביום ההוא בירושלם? התשובה: הנה הוא ידוע שהאדם אינו נאמן בדברי עצמו כמו שיאמן עליהם אחר , ולזה תמצא שאפילו מאה שיאמרו שאינם חייבין לראובן דבר , ובאו שנים עדים והעידו שהם חייבים לו מנה , הנה השנים עדים יהיו נאמנים כנגד המאה שהם נוגעין בעדות. וכן בזה המקום הוא ידוע שמה שהעידו העדים שראובן הרג שמעון ביום פלוני או במקום פלוני , הנה אינם מחייבים אותו מיתה מפני הרגוֹ ביום ההוא או במקום ההוא , כי באיזה יום שהרגהו הוא חייב מיתה. ולזה הוא מבואר שאמרם 'במקום פלוני וביום פלוני' אינו מעצם העדות , אבל הוא לבחון עניינם אם יאמרו אמת אם לאו; ולזה הוא מבואר שהם נוגעים בעדותן בזה העניין. והשנים שמעידין כנגדם אינם נוגעים בזה העדות , כי אינם מעידים על דבר אחר , אם יהיה העונש בעבורו , זולתי על עדותם במקום ובזמן; ולזה יהיו נאמנים העדים השניים כנגד הראשונים. העד שקר ענה באחיו - מגיד , שלא עשו דבר כנגדו עדיין זולתי שהעידו בו שקר , ולזה גם כן אמר: "כאשר זמם לעשות לאחיו" (להלן , יט) - שזמם לבד ולא עשה. ואולי יחשוב חושב כי הדברים קל וחומר: אם מפני הֶעָדַת שקר לבד יתחייבו , אע"פ שלא הגיע ממנו התכלית הרע אשר בעבורו העידו לשקר , כל שכן שיתחייבו אם נתנה פרייה הרע מחשבתם הרעה. אלא שכאשר יעויין בזה יש לטעון בזה טענה , לומר , שאין ראוי שיענשו העדים זוממין אחר שהגיעה מחשבתם לפועל על יד בית דין , וזה , כי השם יתעלה מסכים למה שישפטו שופטיו ומאתו משפטים , כאמרו: "ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע" (שמ' כג , ז) - הגיד בזה כי מי שהצדיקוהו בית דין היה מהשם יתעלה להצדיקו , כמו שבארנו בפרשת 'ואלה המשפטים' (שם). ולזה אמר שלמה: "פלגי מים לב מלך ביד יי' אל כל אשר יחפוץ יטנו" (ראה מש' כא , א); ואמר אליהוא: "ממלוך אדם חנף ממוקשי עם , כי אל אל האמר נשאתי לא אחבול" (איוב לד , ל - לא) , כמו שבארנו בביאורינו לספר איוב. והנה היה זה כמו שליח לעשות רצון השם יתעלה באיש ההוא שחטא בדבר אחר , ואם לא חטא בזה; עם שזה יהיה בושת לבית דין אם יתפרסם שדנו איש להריגה , דרך משל , על לא חמס בכפיו , ויביא זה להרהר אחר משפטי התורה שלא יהיו ישרים (ע"פ נחמ' ט , יג). ולאלו הסבות יתבאר שאין ראוי שנעניש העדים בזה האופן , כאשר יצאה מחשבתם לפועל.
ריכוז קישורים