אל
תצר
את
מואב
-
על
אילו
אומות
הזהיר
הקדוש
ברוך
הוא
את
ישראל
שלא
יכבשו
את
ארצם
,
שיהיו
סבורים
לכבשם:
שעיר
,
עמון
ומואב.
בשעיר
-
שבמקומות
קורא
אותם
'חוי'
,
כדכתיב
"את
אהליבמה
בת
ענה
בת
צבעון
החוי"
(בר'
לו
,
ב)
,
וסבורים
ישראל
שהיא
ארץ
החוי
שנתן
להם
הקדוש
ברוך
הוא
לירש
(ראה
שמ'
ג
,
ח);
ולכך
כתיב
"ובשעיר
ישבו
החורים
לפנים"
(להלן
,
יב)
,
כלומר:
עיקר
שמם
'חורי'
,
ואינם
משבעת
עממים;
והאי
דקרי
להו
'חוי'
-
דאורחי
לארעא
כחויא.
ולקמן
מפרש
איזה
הוא
חוי
שניתן
לישראל
(פס'
כב).
וכן
אמרו
רבותינו
(שבת
פה
,
א)
,
שהיו
מריחין
את
הקרקע
ואומרים:
קנה
זה
יפה
לדקלים
,
וזה
יפה
לגפנים
,
וכן
לכל
מין
ומין;
ולכך
קרי
ליה
"יושבי
הארץ"
(בר'
לו
,
כ)
,
שהיו
מיישבין
את
הארץ
בפירותיה
מרוב
חכמתם.
ועמון
ומואב
-
שהיו
ישראל
סבורים
שארצם
"ארץ
רפאים"
(דב'
ג
,
יג)
שניתנה
לאברהם
אבינו
,
כדכתיב
"את
הקיני
ואת
הקניזי...
ואת
הרפאים"
(בר'
טו
,
יט
-
כ)
,
וכן
כתיב
במואב
(להלן
,
יא)
,
יחשבו
עליהם
בני
אדם
שהם
רפאים;
ואינם
,
כי
"המואבים
יקראו
להם
אימים"
(שם)
על
שהם
גדולים
ואימתנים
,
וזהו
עיקר
שמם
,
ואינם
רפאים
ואין
לכם
דין
בארצם.
ובעמון
כתיב
"ארץ
רפאים
תחשב
אף
היא"
(להלן
,
כ)
-
סבורים
בני
אדם
שהיא
ארץ
רפאים
,
ואינה
כן:
"העמונים
יקראו
להם
זמזומים"
(שם)
-
לפי
שהם
בעלי
מחשבה
ותחבולת
,
כמו
"כאשר
זמם"
(דב'
יט
,
יט).
וכל
אילו
עם
גדול
ורב
ורם
כענקים
,
וחכמים
,
ובוטחין
בחכמתן
ובגבורתן
ומורדין
בבורא
-
והשמידם
ונתן
אחרים
תחתיהם
,
ומסרם
ביד
חלשים
מהם;
אבל
אינן
מאותן
עממין
שנִתנו
לישראל.
אבל
שאר
אומות
,
שלא
היה
להם
לישראל
שום
טענה
עליהם
-
לא
הוצרכו
ישראל
להזהר
עליהם
,
דממאי
תיסק
אדעתן
שיכבשום?
האמים
לפנים
וגו'
-
אתה
סבור
שזו
ארץ
רפאים
שנתתי
לאברהם
(ראה
בר'
טו
,
כ)
,
לפי
שהאמים
שהם
רפאים
ישבו
בה;
אבל
לא
זו
היא
,
כי
אותן
רפאים
הורשתי
מפני
בני
לוט
והושבתים
תחתם.
רפאים
היו
נחשבים
אותן
אמים
,
כענקים
הנקראים
'רפאים'
,
על
שם
שכל
הרואה
אותם
ידיו
מתרפות.
אימים
-
על
שם
שאימתם
מוטלת
על
הבריות;
לשון
רבנו
שלמה;
וכן
כתב:
"ארץ
רפאים
תחשב
אף
היא"
(להלן
,
כ)
-
לפי
שה"רפאים
ישבו
בה
לפנים"
(שם)
,
אבל
לא
זו
היא
שנתתי
לאברהם.
ואני
תמה
בדברי
הרב:
ולמה
יפרש
לנו
הכתוב
בארץ
עמון
ומואב
שאינה
ארץ
רפאים
שנתן
לאברהם?
אם
לומר
שאינה
ראויה
לישראל
ואינה
מן
הארץ
אשר
נשבע
יי'
לאבותיהם
לתת
להם
-
והלא
הכתוב
אינו
אומר
אלא
"כי
לבני
לוט
נתתיה
ירושה"
(להלן
,
יט)!
לומר
,
שאף
על
פי
שהיתה
מנחלת
אברהם
,
הקדוש
ברוך
הוא
נתנה
לבני
לוט
בעבור
אברהם;
וכמו
שכתב
רבנו
שלמה
עצמו
(לעיל
,
ה)
,
שנתן
שתים
לבני
לוט
,
בשכר
שהלך
אתו
למצרים
ושתק
על
מה
שאמר
על
אשתו
"אחותי
היא"
(בר'
יב
,
יט).
ועוד
,
שהרב
עצמו
כתב
בעשו
(לעיל
,
ה):
עשר
עממין
נתתי
לו
לאברהם
(ראה
בר'
טו
,
יט
-
כא)
-
שבעה
לכם
,
ו"קיני"
ו"קניזי"
ו"קדמוני"
(שם
,
יט)
,
הן
עמון
ומואב
והר
שעיר
,
אחת
מהן
לעשו
והשתים
לבני
לוט.
ואם
כן
,
הרי
ארץ
עמון
ומואב
-
מנחלתו
של
אברהם
היא
על
כל
פנים
,
ולמה
הקדוש
ברוך
הוא
אומר
למשה
,
שלא
יהא
סבור
שהיא
ארץ
ה"רפאים"
(שם
,
כ)
של
אברהם?
מה
בין
קיני
וקניזי
וקדמוני
לרפאים?
ועוד
,
כי
"רפאים
ישבו
בה
לפנים"
(להלן
,
כ)
-
לומר
שהיא
שלהם
,
והם
היושבים
בה
לפני
כל
אדם;
כמו
"לפנים
הארץ
יסדת"
(תה'
קב
,
כו).
אבל
פירוש
הפסוקים
-
הפך
מדברי
הרב;
כי
בעבור
שאמר
הקדוש
ברוך
הוא
למשה:
"אל
תצר
את
מואב"
כי
אני
נתתי
לבני
לוט
"את
ער
ירושה"
(לעיל
,
ט)
,
יספר
הכתוב
,
כי
הארץ
ראויה
לזרע
אברהם
לולי
שנתנה
לבני
לוט;
ואמר
,
כי
הארץ
ההיא
ישבו
בה
מעולם
עם
גדול
ורם
כענקים
,
ולכך
יקראו
אותם
המואבים
'אימים'
,
לגודל
האימה
אשר
יטילו
על
רואיהם;
והנה
השם
עשה
נס
לבני
לוט
לכבוד
אברהם
,
ויכלו
להם
וירשום
מפניהם
,
ואין
ראוי
לגזול
מהם
הארץ
אשר
נתן
יי'
להם
במעשה
נס.
יחשבו
-
לשון
'חשיבות'
,
מעֲלה;
כמו
"נבזה
ולא
חשבנוהו"
(יש'
נג
,
ג);
"אשר
כסף
לא
יחשובו"
(יש'
יג
,
יז);
"כי
במה
נחשב
הוא"
(יש'
ב
,
כב)
,
וכן
רבים;
ובלשון
חכמים:
אדם
חשוב.
וזהו
שסמך
הכתוב
לזה
"ובשעיר
ישבו
החֹרים
לפנים"
(להלן
,
יב)
-
יאמר
,
כי
בעבור
הטעם
הזה
שהזכיר
במואב
,
ימנעם
גם
כן
מארץ
שעיר
,
כי
מלפנים
היתה
אף
היא
מן
החורים;
והיא
ממתנת
אברהם
,
כי
החורי
הוא
החוי
,
והוא
מבני
כנען
,
כמו
שנאמר
"עשו
לקח
את
נשיו
מבנות
כנען...
את
אהליבמה
בת
ענה
בת
צבעון
החוי"
(ראה
בר'
לו
,
ב)
-
וצבעון
היה
מ"בני
שעיר
החורי
יושבי
הארץ"
(ראה
שם
,
כ).
וכן
יזכיר
בכל
מקום
בנחלת
ישראל
החוי
עם
הכנעני
בשבעת
הגוים
(ראה
דב'
ז
,
א
ועוד)
,
כי
הוא
נמנה
הבן
הששי
בבני
כנען
(ראה
בר'
י
,
יז);
וכן
תראה
במלחמת
אמרפל
,
שהיה
נלחם
במלך
סדום
ועמורה
ואדמה
וצבוים
וצֹער
,
שהם
מלכי
כנען
,
והכו
את
רפאים
בעשתרות
קרנים
והחורי
בהררם
שעיר
(ראה
בר'
יד
,
ה
-
ו)
-
כי
החורי
והרפאים
למלכי
כנען
היו.
ויתכן
שנקרא
'חוי'
על
שם
שהיה
נחש
עלי
דרך
(ע"פ
בר'
מט
,
יז)
,
ונקרא
'חורי'
מ"חור
פתן"
(יש'
יא
,
ח);
כי
השמות
ישמרו
הטעם
ויחליפו
המלות
,
כמו
"זרח"
(במ'
כו
,
יג)
ו"צחר"
(שמ'
ו
,
טו)
,
מן
"כצמר
צחר"
(ראה
יח'
כז
,
יח);
"אתונות
צחורות"
(שו'
ה
,
י).
וכן
יעשו
לשבח:
יכנו
יעקב
,
שהוא
לשון
מרמה
או
לשון
עקלקל
,
ויקראו
אותו
"ישורון"
(דב'
לב
,
טו)
,
מן
"תם
וישר"
(איוב
א
,
א).
והנה
אמר
(ראה
להלן
,
יב)
כי
החֹרים
,
שהם
לאברהם
,
ישבו
בשעיר
לפנים
,
ובני
עשו
,
שהם
זרע
אברהם
,
ירשו
אותם
וישבו
תחתם
במעשה
נס;
שהיו
הם
עם
רב
בארצם
,
ועשו
בא
לגור
שם
ונתחזק
עליהם
,
"כאשר
עשה
ישראל"
(להלן
,
יב)
ליתר
הגוים
של
אברהם
,
אשר
נתן
השם
להם
בכחו
הגדול.
והנה
השם
הנחיל
כל
העמים
ההם
לזרעו
של
אברהם:
אחד
מהם
לעשו
,
והשאר
לישראל
,
שהוא
הבן
הבכור
,
ואין
ראוי
לגזול
מעשו
את
אשר
הורישם
האלהים;
כי
השם
יקצוף
על
הגוזל
מהם
נחלה
שהנחילם
הוא
יתברך
כאשר
יקצוף
על
הגוזל
מישראל
הארץ
אחרי
שינחילנה
להם;
וכענין
שנאמר
"על
כל
שכני
הרעים
הנוגעים
בנחלה
אשר
הנחלתי
את
עמי"
וגו'
(יר'
יב
,
יד).
וזה
טעם
"כאשר
עשה
ישראל"
שהזכיר
כאן
,
ועדיין
לא
נעשה.