תנ"ך - וקרבת
מול
בני
עמון
אל־תצרם
ואל־תתגר
בם
כי
לא־אתן
מארץ
בני־עמון
לך
ירשה
כי
לבני־לוט
נתתיה
ירשה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְקָרַבְתָּ֗
מ֚וּל
בְּנֵ֣י
עַמּ֔וֹן
אַל־תְּצֻרֵ֖ם
וְאַל־תִּתְגָּ֣ר
בָּ֑ם
כִּ֣י
לֹֽא־אֶ֠תֵּן
מֵאֶ֨רֶץ
בְּנֵי־עַמּ֤וֹן
לְךָ֙
יְרֻשָּׁ֔ה
כִּ֥י
לִבְנֵי־ל֖וֹט
נְתַתִּ֥יהָ
יְרֻשָּֽׁה:
(דברים פרק ב פסוק יט)
וְקָרַבְתָּ
מוּל
בְּנֵי
עַמּוֹן
אַל־תְּצֻרֵם
וְאַל־תִּתְגָּר
בָּם
כִּי
לֹא־אֶתֵּן
מֵאֶרֶץ
בְּנֵי־עַמּוֹן
לְךָ
יְרֻשָּׁה
כִּי
לִבְנֵי־לוֹט
נְתַתִּיהָ
יְרֻשָּׁה:
(דברים פרק ב פסוק יט)
וקרבת
מול
בני
עמון
אל־תצרם
ואל־תתגר
בם
כי
לא־אתן
מארץ
בני־עמון
לך
ירשה
כי
לבני־לוט
נתתיה
ירשה:
(דברים פרק ב פסוק יט)
וקרבת
מול
בני
עמון
אל־תצרם
ואל־תתגר
בם
כי
לא־אתן
מארץ
בני־עמון
לך
ירשה
כי
לבני־לוט
נתתיה
ירשה:
(דברים פרק ב פסוק יט)
וְתִתקָרַב
לָקֳבֵיל
בְּנֵי
עַמוֹן
לָא
תְצוּר
עֲלֵיהוֹן
וְלָא
תִתגָּרֵי
לְמֶעֱבַד
עִמְהוֹן
קְרָב
אֲרֵי
לָא
אֶתֵּין
מֵאֲרַע
בְּנֵי
עַמוֹן
לָך
יְרֻתָּא
אֲרֵי
לִבנֵי
לוֹט
יְהַבתַּהּ
יְרֻתָּא
:
אתה
עובר
[היום]
את
[גבול]
מואב
,
[וקרבת]
אל
[מול]
בני
עמון
-
מכאן
שארץ
עמון
לצד
צפון
[אינה
אלא
בדרום
לצד
מזרח
,
וכשהופך
פניו
ללכת
לארץ
הולך
מן
הדרום
לצפון].
כי
לבני
לוט
-
בשביל
שהיה
נכדו
(אחיינו)
של
אברהם;
וכל
שכן
אתם
,
שבני
אברהם
אתם.
וכן
אמר
עוד
בבני
עמון
שהיא
מארץ
רפאים
,
כי
גם
היא
היתה
של
רפאים
בתחלה.
והעמונים
יקראו
להם
זמזומים
-
מלשון
"זְמָמוֹ
אל
תפק"
(תה'
קמ
,
ט)
,
אלא
שנכפל;
כלומר:
עם
שלא
יבצר
מהם
כל
אשר
יזמו
לעשות
(ע"פ
בר'
יא
,
ו).
תחשב
-
שהיא
בחשבון
ארץ
רפאים
,
כלומר:
מִכְּללהּ;
וכן
"מן
השיחור
אשר
על
פני
מצרים
ועד
גבול
עקרון...
לכנעני
תחשב"
(יהו'
יג
,
ג)
,
וכן
"בני
רמון
הבארותי
מבני
בנימין
כי
גם
בארות
תחשב
על
בנימין"
(ש"ב
ד
,
ב).
ואיפשר
שגם
כן
פירוש
"יחשבו
אף
הם"
הכתוב
למעלה
(פס'
יא);
יאמר:
האימים
אשר
ישבו
בה
לפנים
(ראה
לעיל
,
י)
,
גם
הם
יחשבו
רפאים
,
שהיו
מִכְּללם
,
והם
כענקים
,
ולכן
יקראו
אותם
'אימים';
והוא
הנכון.
והנה
ארץ
רפאים
היתה
גדולה
מאד
,
ולקחו
מהם
מואב
ולקחו
מהם
בני
עמון
,
ונשארה
ממנה
לרפאים
עצמם;
כי
עוג
היושב
בעשתרות
-
מהם
,
כמו
שנאמר
"ויכו
את
רפאים
בעשתרות
קרנים"
(בר'
יד
,
ה)
,
וביהושע
"ובראת
לך
שם
בארץ
הפרזי
והרפאים"
(יהו'
יז
,
טו);
ולכן
יאמר
הכתוב
בגבול
מואב
ועמון
כי
לָרפאים
יחשב
,
והמואבים
והעמונים
הם
ששנו
להם
שמות
אחרים:
'אמים'
ו'זמזומים'.
אל
תצורם
ואל
תתגר
בם
מלחמה
-
כל
זה
מבואר
ממה
שזכרנו
בירושת
מואב
(לעיל
,
ט).