והעוים
היושבים
בחצרים
עד
עזה
-
יאמר
,
כי
העוים
היושבים
בערי
החצרים
,
אשר
אין
להם
חומה
סביב
(ע"פ
וי'
כה
,
לא)
,
עד
עזה
שהוא
גבול
הכנעני
,
כמו
שנאמר
"ויהי
גבול
הכנעני
מצידון
בואכה
גררה
עד
עזה"
(בר'
י
,
יט)
-
הכפתורים
שיצאו
מכפתור
השמידום
והם
יושבים
תחתם.
והנה
הכפתורים
,
שהם
מבני
מצרים
ואינם
ממתנת
אברהם
-
ארצם
היא
של
ישראל
,
מפני
שהכפתורים
לכדו
אותה
מבני
כנען.
והכתוב
שאמר
בארץ
פלשתים
"כי
לך
ולזרעך
אתן
את
כל
הארצות
האל"
(בר'
כו
,
ג)
-
מן
הטעם
הזה
היה
,
כי
הארץ
ההיא
היתה
מתחלה
לבני
כנען
,
ומפני
זה
הורישו
ישראל
בימי
יהושע
חמשת
סרני
פלשתים:
העזתי
,
האשדודי
,
האשקלוני
,
הגתי
והעקרוני
והעוים
(ראה
יהו'
יג
,
ג)
―
שהיו
כולם
יושבי
גבול
הכנעני
בעזה
ובאשקלון
ובאשדוד
ועקרון
,
ועל
שם
מקומם
הם
נקראים
―
כי
השמידו
העוים
שהיו
מבני
כנען
,
היושבים
ב"גבול
הכנעני
מצידון
באכה
גררה
עד
עזה"
(בר'
י
,
יט)
,
וישבו
תחתם;
וצידון
גם
הוא
לפלשתים
,
כמו
שכתוב
"וגם
מה
אתם
לי
צר
וצידון
וכל
גלילות
פלשת"
(יואל
ד
,
ד).
ועל
דעתי:
העוים
הם
'החוים'
,
כי
המנהג
בכתוב
שיחליפו
השמות
,
כאשר
אמרנו
(לעיל
,
י
-
יא)
,
בהיותם
מורים
על
ענין
אחד
,
והנחש
יעוֵת
עצמו
בדרך;
ובבראשית
רבה
(כו
,
יז):
אמר
רבי
אלעזר
ברבי
שמעון:
שהיו
בקיאין
בעפרות
כנחש;
בגלילא
צוחין
לחויא
'עויא';
[ונהגו
בו
חכמים
לקרותו
'עכנא'
(ראה
ב"ק
קיז
,
ב)
ולקרותו
'חכינא'
(ראה
ב"ר
פב
,
טו).
ואמרו:
"ויעתר
לו
וישמע
תחנתו"
(דה"ב
לג
,
יג)
-
אמר
רבי
לוי:
בערביא
צוחין
לחתירה
'עתירה'
(ראה
רו"ר
ה
,
ו).]
ואמרו
(איכ"ר
ב
,
ב):
"איכה
יעיב
באפו
יי'"
(איכה
ב
,
א)
-
אמר
רבי
חמא
ברבי
חנינא:
איך
חייב
יי'
ברוגזיה;
אית
אתרא
דצוחין
לחיבא
'עיבא';
חוָקים
(ראה
ויק"ר
כט
,
ב)
-
עוָקים
(ראה
תנח'
ויצא
ב);
ומורגל
הוא
בלשון:
ומה
עויא
אומר
בדבר
זה?
(ראה
מו"ק
טז
,
ב;
כריתות
ח
,
א)
-
על
רבי
חייא;
וכן
נהגו
רבותינו
לומר
על
'היסח
הדעת'
שהוא
במקום
'היסע
הדעת'
,
ובירושלמי
לעולם:
'הסיע'
,
ובמשנה
(טהרות
ז
,
ח):
והסיע
את
לבו
מלאכול;
וכן
אמרו
מפרשים
ב"עושו
ובאו
כל
הגוים"
(יואל
ד
,
יא)
,
שהוא
'חושו';
[ובמכילתא
(בא
פסחא
ז):
רבי
יאשיה
אומר:
אל
תקרי
"ופסחתי"
(שמ'
יב
,
יג)
אלא
'ופסעתי'
,
שהמקום
ברוך
הוא
מדלג
על
בתי
בני
ישראל
-
עשאו
מלשון
'פסיעות'
,
בחלוף
חי"ת
בעי"ן.]
ועתה
השלים
להודיענו
כל
ארץ
החוי
שאבדה
מהם
-
כי
ממנה
לעשָׂו
,
והיא
אסורה
לנו
,
וממנה
לכפתורים
ונקח
אותה
מהם.
ובבראשית
רבה
(כו
,
טז)
מצאתי
,
כי
העוים
הם
רפאים;
אמרו
בפסוק
"הנפילים
היו
בארץ"
(בר'
ו
,
ז):
רפאים
הם
עוים:
רפאים
-
שכל
מי
שרואה
אותם
,
לבו
רפה
כשעוה;
עוים
-
שהיו
בקיאים
בעפרות
כנחש
וכו'.
ועוד
אמרו
שם
(ב"ר
מד
,
כז)
במתנתו
של
אברהם
(ראה
בר'
טו
,
יט
-
כא):
רבי
דוסתאי
בשם
רבי
שמואל:
לפי
שאינו
מזכיר
כאן
'חוי'
,
לפיכך
הוא
מביא
'רפאים'
תחתיהם.
וכאשר
עיינתי
בזה
מצאתי
,
כי
הדבר
אמת
ויציב
ונכון
וקיים
,
כי
הששה
גוים
שיירשו
ישראל
,
שהזכירם
משה
רבינו
להם
―
כמו
שאמר
"ונשל
גוים
רבים
מפניך
החתי
והגרגשי
והאמורי
והכנעני
והפרזי
והחוי
והיבוסי
שבעה
גוים
גדולים
(לפנינו:
רבים)
ועצומים"
(דב'
ז
,
א)
―
והששה
מאלו
נזכרים
במתנתו
של
אברהם
,
והחוי
לא
נזכר
שם.
ועל
כל
פנים
הוא
הרפאים
,
או
מן
קני
קניזי
וקדמוני
(ראה
בר'
טו
,
יט).
ורבותינו
כולם
אומרים
(ראה
ספ"ד
עה
ועוד)
,
כי
קני
קניזי
וקדמוני
לא
נחלום
ישראל
,
ועתיד
להנחילם
להם
,
ובהם
נאמר
"ואם
ירחיב
יי'
אלהיך
את
גבולך...
ונתן
לך
את
כל
הארץ
אשר
דבר
לתת
לאבותיך"
(דב'
יט
,
ח);
וכן
לא
הוזכר
בשום
מקום
שנחלום
בימי
יהושע.
אם
כן
,
הרפאים
שנתן
לאברהם
הוא
החוי
,
שהוא
הבן
הששי
לכנען
(ראה
בר'
י
,
יז);
ואביו
קרא
לו
'חוי'
,
ובימי
אברהם
כנו
לו
'רפאים'.
ועל
דעתי
הוא
שם
מכונה
מן
'החוי'
,
על
שם
"חור
פתן
ומאורת
צפעוני"
(יש'
יא
,
ח)
,
כי
הטמונים
בעפר
יקרא
הלשון
'רפאים'
,
כמו
"הרפאים
יחוללו
מתחת
מים
ושוכניהם"
(איוב
כו
,
ה);
"וארץ
רפאים
תפיל"
(יש'
כו
,
יט).
והנה
בני
החוי
הזה
רבו
למעלה
(ע"פ
דה"א
כג
,
יז)
,
וכאשר
נפוצו
משפחות
הכנעני
נחלה
המשפחה
הזאת
ארצות
גדולות
,
ומהם
שתקרא
'ארץ
רפאים'
ומהם
'חורים'
ומהם
'עוים'
,
ובכללם
כולם
'חוי'
וכולם
'רפאים';
כאשר
בעמנו
-
'אפרים'
,
'יהודה'
ו'ישראל'
,
ובכללם
כולם
'ישראל'.
והשמות
האלה
כולם
מתוארים
מן
'החוי'
,
כי
כאשר
היה
שמו
'חוי'
,
כנו
לו
-
מן
'חויא'
-
'רפאים'
,
שהנחש
שוכן
בחורי
עפר;
ו'חורי'
ו'עוי'
על
שם
הנחש
כמו
כן
,
כאשר
פירשתי.
והקדוש
ברוך
הוא
נתן
לאברהם
"הרפאים"
בכללם
(בר'
טו
,
כ)
,
ומשה
יזכיר
לישראל
"החוי"
(דב'
ז
,
א)
,
השם
הראשון
שקרא
לו
אביו
,
כי
ארץ
רפאים
בימי
משה
כבר
נחלקה
וממנה
אסורה
לישראל;
והנה
הכתוב
בא
להזכיר
בכאן
ענין
כל
ארץ
החוי
,
שהם
הרפאים
,
וכל
הנעשה
ממנה.
אמר
תחלה
(לעיל
,
י
-
יא)
,
כי
האמים
גם
הם
מן
הרפאים
וירש
אותם
מואב;
וחזר
ואמר
(לעיל
,
יב)
,
כי
החורי
,
אשר
הם
גם
כן
מן
הרפאים
,
ירש
אותם
עשו;
וחזר
עוד
ואמר
(לעיל
,
כ)
,
כי
ארץ
בני
עמון
אף
היא
ארץ
רפאים;
ואסר
כל
זה
לישראל.
ועוד
ספר
,
כי
גם
כפתורים
היוצאים
מכפתור
לקחו
מארצם
,
והיא
מותרת
לישראל;
והזכיר
יהושע
"ארץ
הפרזי
והרפאים"
(ראה
יהו'
יז
,
טו).
אבל
רבנו
שלמה
כתב:
עוים
-
מפלשתים
הם
,
שעמהם
הם
נחשבים
בספר
יהושע:
"העזתי
האשדודי
והאשקלוני
(בנוסחנו:
והאשדודי
האשקלוני)
הגתי
והעקרוני
והעוים"
(יהו'
יג
,
ג);
ומפני
השבועה
שנשבע
אברהם
לאבימלך
לא
יכלו
ישראל
ללכת
בארצם
ולהוציאם
מארצם
,
הבאתי
עליהם
כפתורים
והשמידום
וישבו
תחתם
,
ועכשו
אתם
מותרים
לקחת
מידם.
ולא
נתכונו
אצלי
דברים
הללו
,
כי
הכתוב
לא
ימנה
העוים
מפלשתים
,
אבל
ימנה
"חמשת
סרני
פלשתים"
(שם)
,
ויזכירם
,
ואחר
כן
יזכיר
"העוים"
(שם)
כעם
אחר;
יאמר
,
כי
"מן
השיחור
אשר
על
פני
מצרים
ועד
גבול
עקרון
צפונה"
(שם)
הכל
"תחשב"
מארץ
כנען
,
"חמשת
סרני
פלשתים"
אשר
ימנה
,
עם
"העוים"
שהם
גוי
אחר.
ולדברי
הרב
,
הנה
הותרו
העוים
,
שירשו
אותם
כפתורים
,
ושאר
סרני
פלשתים
מי
התירם
,
ולמה
יכבשו
את
כולם?!
כי
יהושע
הוא
המכבש
הפלשתים
והעוים;
ועוד:
למה
תהיה
ארץ
פלשתים
לאברהם
כלל
,
ולמה
הוצרך
אבימלך
לבריתו
בזה
,
ופלשתים
מבני
מצרים
היה
(ראה
בר'
י
,
יד)
,
וכן
הכפתורים
,
ואינם
מעשר
עממין!
אבל
הדבר
בהפך:
כי
הכפתורים
והפלשתים
השמידו
מן
הכנענים;
כי
אבימלך
מלך
גרר
היה
,
והעזתי
יושב
בעזה
,
וצידון
עיר
פלשתים
-
ואלה
מגבול
הכנעני
הם
,
שנאמר
"ויהי
גבול
הכנעני
מצידון
באכה
גררה
עד
עזה"
(בר'
י
,
יט).
והנראה
בעיני
,
כי
פלשתים
וכפתורים
יחשבו
עם
אחד
,
וכן
אמר
הכתוב
"כי
שודד
יי'
את
פלשתים
שארית
אי
כפתור"
(יר'
מז
,
ד);
וזה
טעם
כפתורים
היוצאים
מכפתור
,
כי
יצאו
מארץ
כפתור
עַם
מעט
לגור
באשר
ימצאו
(ע"פ
שו'
יז
,
ח)
,
והשמידו
את
העוים
היושבים
עד
עזה
,
שהם
מזרע
כנען
,
וישבו
תחתם
בעזה
ואשקלון
ואשדוד
וגת
ועקרון
,
והכל
מגבולות
כנען
,
וחלקו
אותה
לחמשת
סרניהם;
ושם
הגלילות
ההם
'פלשת'
,
ונקראו
גם
הם
'פלשתים'
,
ונשאר
לעוים
יתר
ארצם
,
כאשר
הזכיר
יהושע.
וזהו
שאמר
"פלשתים
שארית
אי
כפתור"
(יר'
מז
,
ד)
,
כי
פלשתים
שארית
אי
כפתור
הם;
וזה
טעם
"אשר
יצאו
משם
פלשתים
ואת
כפתורים"
(בר'
י
,
יד)
,
כמו
שפירשתי
שם.
ומה
שאמר
הכתוב
"הלא
אנכי
העליתי
את
ישראל
ממצרים
ופלשתיים
מכפתור
וארם
מקיר"
(ראה
עמ'
ט
,
ז)
-
יספר
מלחמות
יי'
,
כי
הוא
אשר
העלה
את
ישראל
מארץ
מצרים
"באותות
ובמופתים
ובמלחמה"
(דב'
ד
,
לד)
,
והעלה
פלשתים
מכפתור
ארצם
,
כי
הוציאם
משם
לתת
להם
בנס
גדול
את
העוים
,
והשמידום
וישבו
תחתם
,
ועזבו
כפתור
לאחיהם.
או
שהיה
הענין
כאשר
הזכרתי
(בר'
י
,
יג)
,
כי
העוים
בני
כנען
יושבי
הארץ
-
בראשונה
היה
שמם
'פלשתים'
,
כי
שם
הארץ
'פלשת'
,
והכפתורים
היוצאים
מכפתור
,
כאשר
השמידום
,
הגלו
מהם
לכפתור
ארצם
,
אשר
היא
מכלל
ארץ
מצרים
,
ליד
אחיהם
,
והשם
גאלם
משם
וחזרו
למקומם
,
לא
ידענו
באי
זה
דור
מן
הדורות;
והנה
פלשתים
יושבי
ארץ
כנען
הם
,
ולכך
אמר
הכתוב
"דבר
יי'
עליכם
כנען
ארץ
פלשתים
והאבדתיך
מאין
יושב"
(צפ'
ב
,
ה).
וכן
ישראל
לא
הורישו
פלשתים
עד
שעבר
זמן
השבועה
,
שמתו
שלשה
דורות
מפלשתים
באותה
הארץ
של
אבימלך;
וכן
אמרו
במדרש
(ראה
תנח'
בשלח
א):
"כי
קרוב
הוא"
(שמ'
יג
,
יז)
-
קרובה
השבועה
שנשבע
אברהם
לאבימלך
,
עדיין
נכדו
קיים.
זהו
הראוי
והנכון
בענין
הזה.
אבל
בגמרא
בפרק
'ואלו
טרפות'
(חולין
ס
,
ב)
אמרו
כדברי
רבנו
שלמה
במחלוקת;
ורב
אמר
התם:
עוים
מתימן
באו;
ותניא
כותיה;
ותימן
-
זרע
אדום
,
כדכתיב
"לאדום
כה
אמר
יי'...
אבדה
חכמה
מתימן"
(ראה
יר'
מט
,
ז).
וזה
איפשר
הוא
,
ויאמר
הכתוב
,
כי
העוים
,
שהם
מבני
עשו
,
קצת
ארצם
טהרה
ביד
הכפתורים
,
כעמון
ומואב
(ראה
חולין
ס
,
ב)
שטהרו
בסיחון;
ומה
שכתבתי
הוא
הטוב
והישר.