תנ"ך - כאשר עשו־לי בני עשו הישבים בשעיר והמואבים הישבים בער עד אשר־אעבר את־הירדן אל־הארץ אשר־ה' אלהינו נתן לנו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כַּאֲשֶׁ֨ר עָֽשׂוּ־לִ֜י בְּנֵ֣י עֵשָׂ֗ו הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּשֵׂעִ֔יר וְהַמּ֣וֹאָבִ֔ים הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּעָ֑ר עַ֤ד אֲשֶֽׁר־אֶֽעֱבֹר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ נֹתֵ֥ן לָֽנוּ: (דברים פרק ב פסוק כט)

טקסט וניקוד:

כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ־לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר עַד אֲשֶׁר־אֶעֱבֹר אֶת־הַיַּרְדֵּן אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ: (דברים פרק ב פסוק כט)

טקסט בלבד:

כאשר עשו־לי בני עשו הישבים בשעיר והמואבים הישבים בער עד אשר־אעבר את־הירדן אל־הארץ אשר־ה' אלהינו נתן לנו: (דברים פרק ב פסוק כט)

תיקון קוראים:

כאשר עשו־לי בני עשו הישבים בשעיר והמואבים הישבים בער עד אשר־אעבר את־הירדן אל־הארץ אשר־יהוה אלהינו נתן לנו: (דברים פרק ב פסוק כט)
כְּמָא דַעֲבַדוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו דְּיָתְבִין בְּשֵׂעִיר וּמוֹאֲבָאֵי דְּיָתְבִין בִּלחָיַת עַד דְּאֶעבַּר יָת יַרדְּנָא לְאַרעָא דַּייָ אֱלָהַנָא יָהֵיב לַנָא :

והמואבים - ב' , אחד מלא ואחד חסר: דב' ב , יא , כט.

והמואבים - ל' מל'.

כאשר עשו לי בני עשו - לא לעניין לעבור בארצם , אלא לעניין מכר אוכל ומים. [עד אשר אעבר את הירדן - מוסב על "אעברה בארצך" (לעיל , כז).]

והמואבים היושבים בער - אבל בשאר מואבים כתוב בהן "אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים" (דב' כג , ה). וכן (בני עשו) היושבים בשעיר , כמו שפירשתי למעלה (דב' ב , ד); אבל בני עשו הקרויים 'אדום' יצאו לקראתכם בחרב , "ויט ישראל מעליו" (במ' כ , כא) ויסובו את הר שעיר ימים רבים (ראה לעיל , א).

כאשר עשו לי בני עשו - יש מפרשים (ראה רש"י) כי פירושו על "אכל בכסף תשבירני" (לעיל , כח); אם כן , מה יעשו עם יושבי ער , שהם מואבים , והכתוב אמר "על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים" (דב' כג , ה)? והוצרכו לפירוש הזה , בעבור שאמר מלך אדום: "לא תעבור בי" (במ' כ , יח). ולפי דעתי , שפירושו על טעם "בדרך בדרך נלך" (לפנינו: אלך; לעיל , כז): כאשר עשו לי בני עשו - שסבבו הר שעיר בדרך בדרך; וכן כתוב "אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר" (לעיל , ד). רק המלך , שהוא מלך אדום , לא עזבם שיעברו דרך מדינתו , כי משם היה מקום ארץ כנען קרוב; וכן עברו על ער , כי כן כתוב (ראה לעיל , יח). ורבים אמרו: הם לא קִדמו , רק ישראל קנו מהם.

כאשר עשו לי בני עשו - שאעפ"י שלא הניחֻני לעבור בעריהם , הניחו לעבור ולסבב דרך גבולם; וכן המואבים. ולפי שרוב ארץ סיחון היתה מארץ עמון ומואב (ראה במ' כא , כו) ולא מארץ ישראל , קראו לו לשלום; אבל לעוג , שהיה מחזיק מארץ רפאים (ראה דב' ג , יא , יג) שהיא מארץ ישראל , לא קראו לו לשלום , כמו שמפרש ב'שופטים ושוטרים' (דב' כ , י - יח) , שאין קוראין לשבע אומות. ואפילו לסיחון לא קראו לשלום אלא על ארץ עמון ומואב , ובלבד שישיב להם ארץ האמורי אשר לו; ולכך לא הניחם לעבור כלל , שהיו רוצים לקחת קצת ארצו. ועל ארץ עמון ומואב אמרו: "אעברה בארצך" (במ' כא , כב) , כלומר: בארצך - שאין לנו דין בה [הגה"ה].

כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר - לפי שידענו שהוא לא אבה לתת את ישראל עבור בגבולו (ראה במ' כא , כג) , למדנו גם כן שהמואבים היושבים בער לא נתנום עבור בגבולם. ומזה גם כן יתבאר שאמרוֹ "אכלה ער מואב" (במ' כא , כח) - רוצה לומר: העם שהיה יושב בה אז , כמו שתרגם אנקלוס; כי ער נשארה למואב , כמו שיתבאר מזה המקום. ולזה יתבאר כי הדברים הקודמים לזה שלח לסיחון (ראה לעיל , כז - כח) , אך לא שלח לו זה המאמר , רוצה לומר: אמרוֹ כאשר עשו לי בני עשו וגו'. והנה הרצון בו , שכמו שעשו לי בני עשו והמואבים , שלא נתנוני לעבור בגבולם עד אשר אעבור את הירדן , כי לא שאלתי מהם כי אם דריסת הרגל - לא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו; ותהיה ו"ו מלת ולא - ללא עניין , וכמהו רבים. או יהיה הרצון באמרו ולא אבה: הנה לא אבה.
ריכוז קישורים