תנ"ך - רק עץ אשר־תדע כי־לא־עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת ובנית מצור על־העיר אשר־הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

רַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר־תֵּדַ֗ע כִּֽי־לֹא־עֵ֤ץ מַֽאֲכָל֙ ה֔וּא אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ: פ (דברים פרק כ פסוק כ)

טקסט וניקוד:

רַק עֵץ אֲשֶׁר־תֵּדַע כִּי־לֹא־עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל־הָעִיר אֲשֶׁר־הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ: פ (דברים פרק כ פסוק כ)

טקסט בלבד:

רק עץ אשר־תדע כי־לא־עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת ובנית מצור על־העיר אשר־הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה: פ (דברים פרק כ פסוק כ)

תיקון קוראים:

רק עץ אשר־תדע כי־לא־עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת ובנית מצור על־העיר אשר־הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה: פ (דברים פרק כ פסוק כ)
לְחוֹד אִילָן דְּתִדַּע אֲרֵי לָא אִילָן דְּמֵיכַל הוּא יָתֵיהּ תְּחַבֵּיל וּתקוּץ וְתִבנֵי כַרקוֹמִין עַל קַרתָּא דְּהִיא עָבְדָא עִמָך קְרָב עַד דְּתִכבְּשַׁהּ :

על - העיר - י"ז (כולל 'ועל העיר'): בר' לד , כה; *דב' כ , כ; שו' ט , לג; ש"ב יב , כח; מ"א כ , יב; מ"ב ו , יד; י , ה; כד , יא; כה , ד; יר' כב , ח; כו , כ; לב , כט; לז , ח; נב , ז; יח' י , ב; *נחמ' יא , ט; יג , יח. וכל 'וגנותי' דכותהון בר מן א' ('אל העיר'): מ"ב יט , לד. עשה - ו' בקמץ: *דב' כ , כ; תה' קיח , טו , טז; קמח , ח; קה' ב , ב; *אס' ב , כ. עמך - י"ב בתורה: ראה לעיל , יב. עד - י"א בטעמא (מרכא הסמוכה לסוף פסוק , בלישנא): *בר' לח , יז; דב' כ , כ; כח , כב , לה; יהו' ה , ח; שו' ו , יח; איוב ב , ז; שה"ש ב , ז; ג , ה; ח , ד; *עז' ט , ו.

על העיר י"ז וסימנהון כאבים ובנית מצור כזרח השמש ועתה אסף ויהי כשמע את הדבר הזה וישלח שמה והאמנים נבכדנאצר מלך בבל ותבקע וחביר' ועברו גוים רבים ונלחמו הנלחמים וגם איש וזרק ויואל בן זכרי הלוא כה עשו. וכל וגנותי דכות' ב' מ' א' קדמי' דמלכים. עשה ו' קמצ' אשר היא עשה עמך רוח סערה ימין יי' רוממה קול רנה וישועה לשחוק אמרתי מהולל ואת מאמר מרדכי.

וכרת - ל'; על - העיר - י"ז; עשה - ו'; עמך - י"ב בתור'; רדתה - ל'.

עד רדתה - לשון 'רדוי' , שתהא כפופה לך , [כמו "וירדו בדגת הים" (בר' א , כו).]

רק עץ אשר תדע וגו' - אילן סרק , בין קרוב לעיר בין רחוק מעיר , תשחית לבנות מצור; אבל עץ מאכל הרחוק לא תכרות , כי אם הקרוב לעיר , שמעכב את החיל להתקרב לחומה. אשר תדע - אשר תכיר. עד רדתה - עד רדת חומותיה , כדכתיב "עד רדת חומותיך הגבוהות והבצורות" (דב' כח , נב).

עד רדתה - כי לולי שהיתה נשגבה , לא אמר הכתוב "ימים רבים" (לעיל , יט).

כי תצור אל עיר ימים רבים - שתראה שאתה צריך לֵישֵב עליה ימים רבים מפני חזקה וגובה חומותיה ומגדלותיה , זה לך עיצה: שלא תשחית את עיצה לנדוח עליו גרזן - להכריתו ולהשחיתו , כי ממנו תאכל ותתפרנס במצור. כי האדם עץ השדה: דהא עץ השדה - האדם: כמו האדם. עץ השדה קרי בין עץ מאכל בין אילן סרק; ושניהם כאדם לסייע לך לבא העיר מפניך במצור - ללכדה; כמו "ותבא העיר במצור" (מ"ב כד , י) - שנלכדה. והעץ מאכל - על ממנו תאכל , ויספיק לך מזונות ותוכל לישב שם; ואילן סרק - שתבנה ממנו סוללות ודיק; נמצאו שניהם מסייעין לך: זה על שתאכל ממנו וזה על ידי שתבנה ממנו מצור. ואז , אם תקיים זה , האדם עץ השדה - כאדם עץ השדה לסייעך לבא מפניך במצור ולהתגבר. אבל אם תלך על אומה להשחיתה ולא לישב שם במצור , או לאחר שתלכד העיר , תוכל להשחית אפילו עץ מאכל אם אינה מארץ ישראל , כדכתיב גבי מואב , שאמר להם נביא: "כל עץ טוב תפילו... וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים" (מ"ב ג , יט). עד רדתה - ואפילו בשבת (ראה ספ"ד רד). רדתה - לשון 'ורודה במועד' (ראה משנה שביעית י , ז); "עד רדת חומותיך" (דב' כח , נב). כמו "זה שִבְתָהּ הבית מעט" (רות ב , ז) , שהוא מן 'ישב' , כמו כן רדתה מן 'ירד'.

כי האדם עץ השדה - יפה פירש רבי אברהם , כי שיעור הכתוב: כי ממנו תאכל , כי האדם עץ השדה , ואותו לא תכרת לבא מפניך במצור. וטעם כי האדם עץ השדה - כמו "כי נפש הוא חובל" (דב' כד , ו). אבל על דעת רבותינו (ראה ב"ק צא , ב) מותר לכרות עץ מאכל לבנות מצור; ולא אמרה תורה 'עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא' אלא להקדים לומר , שאילן סרק קודם לאילן מאכל. אם כן פירוש הפרשה , לדעתם , שהזהירה תורה: לא תשחית את עצה - לכרות אותם דרך השחתה , שלא לצורך המצור , כמנהג המחנות. והטעם , כי הנלחמים משחיתים בעיר וסביב הארץ , אולי לא יוכלו לה , כענין שנאמר "וכל עץ טוב תפילו וכל מעייני מים תסתומו" (מ"ב ג , יט); ואתם לא תעשו כן להשחתה , כי תבטחו בשם שיתן אותה בידכם. כי האדם עץ השדה הוא , ממנו תאכל ותחיה , ובו תבא העיר מפניך במצור , לומר: אתה תחיה ממנו אחרי שתכבוש העיר , וגם בהיותך במחנה לבא מפניך במצור , תעשה כן. וטעם אותו תשחית וכרת - כי מותר לכרות אותו לבנות המצור , וגם להשחיתו עד רדתה; כי לפעמים תהיה ההשחתה צורך הכבוש , כגון שהיו אנשי העיר יוצאין ומלקטין עצים ממנו , או נחבאים שם ביער להלחם בהם , או הם לעיר למחסה ולמסתור (ע"פ יש' ד , ו) מאבן נגף (ע"פ יש' ח , יד).

רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא - רוצה לומר: כמו שהיה אילן סרק , או היה ממין עץ מאכל אך יבש , בדרך שלא יעשה פירות - אותו תשחית ותכרות , לבנות מצור על העיר אשר לא השלימה עמך ומבקשת לעשות עמך מלחמה , עד שתכבוש אותה , ותנהג אז בה לפי הדינים הנזכרים. ולפי שאמר עד רדתה - למדנו , שאפילו בשבת יוכל לבנות המצור ולעסוק במלחמה כיון שהתחילו זה קודם השבת (ראה שבת יט , א) , כי אינם מפסיקים דבר המלחמה הזאת מפני שום סבה. ולפי שאמר העושה עמך מלחמה , למדנו שאם היו רוצים לברוח אין מוחין בידם , אע"פ שלא השלימו. ולזה בבנותם המצור לא יקיפו העיר מכל רוחותיה , אך יניחו רוח אחד , שאם יסכימו לברוח דרך שם יוכלו לברוח. ואין אנחנו מצווים להמיתם אע"פ שלא הסכימו לקבל עליהם המצות שזכרנו (לעיל , יא) , כיון שלא ישבו בארצנו ומניחים לנו העיר שלהם.
ריכוז קישורים