תנ"ך - ודברו השטרים אל־העם לאמר מי־האיש אשר בנה בית־חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְדִבְּר֣וּ הַשֹּׁטְרִים֘ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ מִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ: (דברים פרק כ פסוק ה)

טקסט וניקוד:

וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל־הָעָם לֵאמֹר מִי־הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת־חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן־יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ: (דברים פרק כ פסוק ה)

טקסט בלבד:

ודברו השטרים אל־העם לאמר מי־האיש אשר בנה בית־חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו: (דברים פרק כ פסוק ה)

תיקון קוראים:

ודברו השטרים אל־העם לאמר מי־האיש אשר בנה בית־חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו: (דברים פרק כ פסוק ה)
וִימַלְלוּן סָרְכַיָא עִם עַמָא לְמֵימַר מַן גֻּברָא דִּבנָא בֵיתָא חֲדַתָּא וְלָא חַנכֵיהּ יְהָך וִיתוּב לְבֵיתֵיהּ דִּלמָא יִתקְטִיל בִּקרָבָא וּגבַר אָחֳרָן יַחנְכִנֵיהּ :

וישב - ה"י (רפין): *במ' כה , ד; דב' כ , ה , ו , ז , ח; ש"א ה , יא; כט , ד; מ"ב ה , י; יש' נה , ז; קה' יב , ז; *דנ' יא , י , כח; דה"ב כט , י; ל , ו , ח.

וישב - ה"י; יחנכנו - ל'.

ולא חנכו - לא דר בו; 'חינוך' - לשון התחלה. ואיש אחר יחנכנו - ודבר של עגמת נפש הוא זה.

ילך וישוב לביתו - אם ירך לבבו וירא מזלו: פן ימות במלחמה וגו'; שיש נותן אל לבו , כשהולך למלחמה , ודואג: שמא אין לי מזל לחנך את ביתי או את אשתי או את כרמי , ולכך גרם מזלי ללכת עתה במלחמה; ומתוך כך ירא למות. ושלשה מעשים הזכיר , בית ואשה וכרם , ולבסוף כולל כל הדברים: "מי האיש הירא ורך הלבב" (להלן , ח) - בין באלו שאמרנו בין בדברים אחרים. וכן בקהלת , מונה שלשה דברים , וחוזר וכולל: "מה יתרון לאדם" (קה' א , ג) - הלא גרוע הוא מכל , שהרי "דור הולך ודור" אחר "בא" (שם , ד) , שאין הבנים בדמות אבות , ואין זה זכרון; אבל "הארץ לעולם עומדת" (שם) כמו בששת ימי בראשית , וכן השמש (שם , ה) , (וכן הנחלים; שם , ז); וחוזר וכולל: "כל הדברים יגיעים" (שם , ח) - כל מעשי העולם כך הם כולם כמששת ימי בראשית , אבל טורח ויגיעה הוא להזכיר כולם , ו"לא יוכל איש לדבר... ולא תמלא אזן משמוע" (שם) אם יספרו לו , אלא זה הכלל: "אין כל חדש" (שם , ט) ולכולם יש זכרון , אבל "אין זכרון לראשונים" (שם , יא) , שאין הילוד דומה למוליד.

חנכו - כמו "חנכת המזבח" (במ' ז , י). [וכן: "חנוך לנער" (מש' כב , ו). ומזה למדו רבותינו ז"ל (ראה תנח' וירא כב): 'מחנכין את הנערים'.] והטעם , כי לבו וכל תאותו - לחנוך ביתו; והנה לבו בביתו , לא למלחמה , על כן ינוס ויניס אחרים.

ואיש אחר יקחנה - או יחלל הכרם או יחנך הבית - ועגמת נפש הוא. ואיכא למאן דאמר (ראה משנה סוטה ח , ה) , דכל אלה - שלא לבייש את "הירא ורך הלבב" (להלן , ח). (כרם - אפילו קטן) , וכגון שתים כנגד שתים ואחת יוצאה (ראה משנה כלאים ד , ו) , כי אז חשוב כזה. וכגון שבנה בית הראוי למזוזה (ע"פ ברכות מז , א) , וכגון שלקח אשה שכשירה לו (ראה סוטה מד , א) - לאפוקי כהן שנשא גרושה וכיוצא בו; ואם נשא אשה חדשה (ראה דב' כד , ה) - שאינו מחזיר גרושתו (ראה משנה סוטה ח , ג) , או נטע כרם וחיללו , או בנה בית וחנכו - אינו יוצא כלל , אפילו לתקן הדרכים ואפילו להספיק מים ומזון (ראה שם , ד) , כדכתיב "נקי יהיה לביתו שנה אחת" (דב' כד , ה); ומְרַבֶּה אף בונה בית ונוטע כרם , כדאיתא בסוטה (מג , א). אבל רך הלב וחביריו מתקנים הדרכים ומספיקין מים ומזון (ראה משנה סוטה ח , ב). וקודם שיאמרו להם שיחזרו , הכהן מְחַזֵיק אותם בשמו של הקדוש ברוך הוא: "אל תיראו... ואל תערצו..." (לעיל , ג).

והנה הכהן , שהוא עובד את השם , יזהירם ביראתו ויבטיחם (ראה לעיל , ב - ד) , אבל השוטרים ידברו בנוהג שבעולם: פן ימות במלחמה - כי בדרך הארץ בכל המלחמות ימותו אנשים גם מִכּת הנוצחים. וצוה על השלשה האלה לשוב (ראה גם להלן , ו - ז) - כי לבו על ביתו וכרמו ועל אשתו , וינוס.

ודברו השטרים אל העם לאמר וגו' - ידוע שאלו הדברים ראויים להיות קודם הדבור הראשון , והוא מה שאמר "אל תיראו" וגו' (לעיל , ג) , כי הדבור ההוא איננו ראוי כי אם להולכים להלחם , לא להולכים ושבים לביתם; ולזה הוא מבואר שאלו הדברים יאמר הכהן תחלה בעת היות ישראל סמוך ליציאה מארץ ישראל , והדבור שזכרנו תחלה יאמר סמוך לערכם המלחמה , שנאמר: "והיה כקרבכם כקרבכם אל המלחמה" (לעיל , ב). מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו - לא דקדקה התורה שיבנהו , אבל כיון שהוא חדש לו , שלא חנכו , ינהג בו זה הדין שזכר. אך אם יש בחנוכו עבירה , כגון שגזלוֹ , הוא מבואר שלא יחזור מפני זה. ולזה גם כן אמר אשר בנה - כי לפי הנהוג יבנה האדם משלו. ולפי שאמר בית , למדנו שהוא ראוי שיהיה באופן שידבק בו גדר הבית; והנה סתם הבית הוא שיהיה ראוי לדירה. ילך וישוב לביתו - צוהו שילך וישוב לביתו , שמא ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו. והנה אמר זה , כי אם ילך במלחמה ידאג על שלא זכה לחנך הבית , ויחשב שבעבור זה סבב השם יתעלה המלחמה , לבעבור מנעו שלא יחנכנו , ויחנכנו אחר , ויהיה זה סבה אל שיירך לבו ויירא במלחמה , ויבא מפני זה רע לאנשי הצבא. והנה עניין לכתו ושובו הוא לספק מים ומזון לבני החיל (ראה סוטה מג , א).
ריכוז קישורים