תנ"ך - ומי־האיש
אשר־נטע
כרם
ולא
חללו
ילך
וישב
לביתו
פן־ימות
במלחמה
ואיש
אחר
יחללנו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ
אֲשֶׁר־נָטַ֥ע
כֶּ֙רֶם֙
וְלֹ֣א
חִלְּל֔וֹ
יֵלֵ֖ךְ
וְיָשֹׁ֣ב
לְבֵית֑וֹ
פֶּן־יָמוּת֙
בַּמִּלְחָמָ֔ה
וְאִ֥ישׁ
אַחֵ֖ר
יְחַלְּלֶֽנּוּ:
(דברים פרק כ פסוק ו)
וּמִי־הָאִישׁ
אֲשֶׁר־נָטַע
כֶּרֶם
וְלֹא
חִלְּלוֹ
יֵלֵךְ
וְיָשֹׁב
לְבֵיתוֹ
פֶּן־יָמוּת
בַּמִּלְחָמָה
וְאִישׁ
אַחֵר
יְחַלְּלֶנּוּ:
(דברים פרק כ פסוק ו)
ומי־האיש
אשר־נטע
כרם
ולא
חללו
ילך
וישב
לביתו
פן־ימות
במלחמה
ואיש
אחר
יחללנו:
(דברים פרק כ פסוק ו)
ומי־האיש
אשר־נטע
כרם
ולא
חללו
ילך
וישב
לביתו
פן־ימות
במלחמה
ואיש
אחר
יחללנו:
(דברים פרק כ פסוק ו)
וּמַן
גֻּברָא
דִּנצַב
כַּרמָא
וְלָא
אַחֲלֵיהּ
יְהָך
וִיתוּב
לְבֵיתֵיהּ
דִּלמָא
יִתקְטִיל
בִּקרָבָא
וּגבַר
אָחֳרָן
יַחֲלִנֵיהּ
:
ומי
-
האיש
-
ב':
דב'
כ
,
ו
,
ז.
וישב
-
ה"י
(רפין):
ראה
לעיל
,
ה.
ולא
חללו
-
ולא
פדאו
בשנה
הרביעית
,
שהפירות
טעונין
לאוכלן
בירושלם
או
לחללן
בדמים
ולאכול
הדמים
בירושלם.
ילך
וישוב
לביתו
-
אם
ירך
לבבו
וירא
מזלו:
פן
ימות
במלחמה
וגו';
שיש
נותן
אל
לבו
,
כשהולך
למלחמה
,
ודואג:
שמא
אין
לי
מזל
לחנך
את
ביתי
או
את
אשתי
או
את
כרמי
,
ולכך
גרם
מזלי
ללכת
עתה
במלחמה;
ומתוך
כך
ירא
למות.
ושלשה
מעשים
הזכיר
,
בית
ואשה
וכרם
,
ולבסוף
כולל
כל
הדברים:
"מי
האיש
הירא
ורך
הלבב"
(להלן
,
ח)
-
בין
באלו
שאמרנו
בין
בדברים
אחרים.
וכן
בקהלת
,
מונה
שלשה
דברים
,
וחוזר
וכולל:
"מה
יתרון
לאדם"
(קה'
א
,
ג)
-
הלא
גרוע
הוא
מכל
,
שהרי
"דור
הולך
ודור"
אחר
"בא"
(שם
,
ד)
,
שאין
הבנים
בדמות
אבות
,
ואין
זה
זכרון;
אבל
"הארץ
לעולם
עומדת"
(שם)
כמו
בששת
ימי
בראשית
,
וכן
השמש
(שם
,
ה)
,
(וכן
הנחלים;
שם
,
ז);
וחוזר
וכולל:
"כל
הדברים
יגיעים"
(שם
,
ח)
-
כל
מעשי
העולם
כך
הם
כולם
כמששת
ימי
בראשית
,
אבל
טורח
ויגיעה
הוא
להזכיר
כולם
,
ו"לא
יוכל
איש
לדבר...
ולא
תמלא
אזן
משמוע"
(שם)
אם
יספרו
לו
,
אלא
זה
הכלל:
"אין
כל
חדש"
(שם
,
ט)
ולכולם
יש
זכרון
,
אבל
"אין
זכרון
לראשונים"
(שם
,
יא)
,
שאין
הילוד
דומה
למוליד.
חללו
-
מגזרת
"חלילים"
(מ"א
א
,
מ)
,
כי
מנהגם
היה
לחול
בכרמים
(ראה
שו'
כא
,
כ
-
כא).
ואיש
אחר
יקחנה
-
או
יחלל
הכרם
או
יחנך
הבית
-
ועגמת
נפש
הוא.
ואיכא
למאן
דאמר
(ראה
משנה
סוטה
ח
,
ה)
,
דכל
אלה
-
שלא
לבייש
את
"הירא
ורך
הלבב"
(להלן
,
ח).
(כרם
-
אפילו
קטן)
,
וכגון
שתים
כנגד
שתים
ואחת
יוצאה
(ראה
משנה
כלאים
ד
,
ו)
,
כי
אז
חשוב
כזה.
וכגון
שבנה
בית
הראוי
למזוזה
(ע"פ
ברכות
מז
,
א)
,
וכגון
שלקח
אשה
שכשירה
לו
(ראה
סוטה
מד
,
א)
-
לאפוקי
כהן
שנשא
גרושה
וכיוצא
בו;
ואם
נשא
אשה
חדשה
(ראה
דב'
כד
,
ה)
-
שאינו
מחזיר
גרושתו
(ראה
משנה
סוטה
ח
,
ג)
,
או
נטע
כרם
וחיללו
,
או
בנה
בית
וחנכו
-
אינו
יוצא
כלל
,
אפילו
לתקן
הדרכים
ואפילו
להספיק
מים
ומזון
(ראה
שם
,
ד)
,
כדכתיב
"נקי
יהיה
לביתו
שנה
אחת"
(דב'
כד
,
ה);
ומְרַבֶּה
אף
בונה
בית
ונוטע
כרם
,
כדאיתא
בסוטה
(מג
,
א).
אבל
רך
הלב
וחביריו
מתקנים
הדרכים
ומספיקין
מים
ומזון
(ראה
משנה
סוטה
ח
,
ב).
וקודם
שיאמרו
להם
שיחזרו
,
הכהן
מְחַזֵיק
אותם
בשמו
של
הקדוש
ברוך
הוא:
"אל
תיראו...
ואל
תערצו..."
(לעיל
,
ג).
וטעם
ולא
חללו
-
שלא
באה
השנה
הרביעית;
כי
המנהג
בכרם
בבוא
תבואתו
,
שיָחולו
שם
וילכו
בו
בחלילים;
וצוה
הכתוב
שיהיה
כל
פריו
קדש
הלולים
(ראה
וי'
יט
,
כד)
-
שיהללו
את
השם
הנכבד
בשמחה
ההיא.
ויתכן
שיהיה
פירוש
ולא
חללו
-
שלא
עשהו
חולין
,
והוא
הפדיון
שהזכירו
רבותינו
(ראה
משנה
מעשר
שני
ה
,
ד);
מלשון
"כי
חלל
יהודה
קדש
יי'"
(מל'
ב
,
יא);
"ולא
יחלל
זרעו"
(וי'
כא
,
טו).
ומי
האיש
אשר
נטע
כרם
ולא
חללו
-
הנה
לא
דקדקה
התורה
שיהיה
הוא
הנוטע
,
אבל
שיהיה
שלא
חללו
עדיין
,
רוצה
לומר
,
שלא
זכה
לאכול
ממנו;
כי
עד
השנה
הרביעית
לא
יזכה
לזה
,
כי
השלש
שנים
הראשונים
יהיה
כל
פריו
ערלה.
ולפי
שלא
דקדקה
התורה
כי
אם
מפני
היראה
שיש
לו
,
שאיש
אחר
יחללנו
,
למדנו
שכן
הדין
בכל
אילני
מאכל
שיהיה
בהם
הרבוי
,
כמו
העניין
בכרם.
והנה
מצאנו
באילנות
שֵם
כרם;
אמר:
"מגדיש
ועד
קמה
ועד
כרם
זית"
(שו'
טו
,
ה).
והנה
הפחות
שיפול
עליו
זה
השם
מהאילנות
הם
חמשה
,
ולזה
יתבאר
שאם
היו
לו
חמשה
אילני
מאכל
ולא
זכה
עדיין
לחללם
ולאכול
מהם
,
הוא
הולך
ושב
לביתו
לסבה
שזכרנו
בעניין
הבית
(לעיל
,
ה).