תנ"ך - דברים פרק כ פסוק ו - ומי־האיש אשר־נטע כרם ולא חללו ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נָטַ֥ע כֶּ֙רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יְחַלְּלֶֽנּוּ: (דברים פרק כ פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וּמִי־הָאִישׁ אֲשֶׁר־נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן־יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ: (דברים פרק כ פסוק ו)

טקסט בלבד:

ומי־האיש אשר־נטע כרם ולא חללו ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו: (דברים פרק כ פסוק ו)

תיקון קוראים:

ומי־האיש אשר־נטע כרם ולא חללו ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו: (דברים פרק כ פסוק ו)
וּמַן גֻּברָא דִּנצַב כַּרמָא וְלָא אַחֲלֵיהּ יְהָך וִיתוּב לְבֵיתֵיהּ דִּלמָא יִתקְטִיל בִּקרָבָא וּגבַר אָחֳרָן יַחֲלִנֵיהּ :

ומי - האיש - ב': דב' כ , ו , ז. וישב - ה"י (רפין): ראה לעיל , ה.

ומי - האיש - ב'.

ולא חללו - ולא פדאו בשנה הרביעית , שהפירות טעונין לאוכלן בירושלם או לחללן בדמים ולאכול הדמים בירושלם.

ילך וישוב לביתו - אם ירך לבבו וירא מזלו: פן ימות במלחמה וגו'; שיש נותן אל לבו , כשהולך למלחמה , ודואג: שמא אין לי מזל לחנך את ביתי או את אשתי או את כרמי , ולכך גרם מזלי ללכת עתה במלחמה; ומתוך כך ירא למות. ושלשה מעשים הזכיר , בית ואשה וכרם , ולבסוף כולל כל הדברים: "מי האיש הירא ורך הלבב" (להלן , ח) - בין באלו שאמרנו בין בדברים אחרים. וכן בקהלת , מונה שלשה דברים , וחוזר וכולל: "מה יתרון לאדם" (קה' א , ג) - הלא גרוע הוא מכל , שהרי "דור הולך ודור" אחר "בא" (שם , ד) , שאין הבנים בדמות אבות , ואין זה זכרון; אבל "הארץ לעולם עומדת" (שם) כמו בששת ימי בראשית , וכן השמש (שם , ה) , (וכן הנחלים; שם , ז); וחוזר וכולל: "כל הדברים יגיעים" (שם , ח) - כל מעשי העולם כך הם כולם כמששת ימי בראשית , אבל טורח ויגיעה הוא להזכיר כולם , ו"לא יוכל איש לדבר... ולא תמלא אזן משמוע" (שם) אם יספרו לו , אלא זה הכלל: "אין כל חדש" (שם , ט) ולכולם יש זכרון , אבל "אין זכרון לראשונים" (שם , יא) , שאין הילוד דומה למוליד.

חללו - מגזרת "חלילים" (מ"א א , מ) , כי מנהגם היה לחול בכרמים (ראה שו' כא , כ - כא).

ואיש אחר יקחנה - או יחלל הכרם או יחנך הבית - ועגמת נפש הוא. ואיכא למאן דאמר (ראה משנה סוטה ח , ה) , דכל אלה - שלא לבייש את "הירא ורך הלבב" (להלן , ח). (כרם - אפילו קטן) , וכגון שתים כנגד שתים ואחת יוצאה (ראה משנה כלאים ד , ו) , כי אז חשוב כזה. וכגון שבנה בית הראוי למזוזה (ע"פ ברכות מז , א) , וכגון שלקח אשה שכשירה לו (ראה סוטה מד , א) - לאפוקי כהן שנשא גרושה וכיוצא בו; ואם נשא אשה חדשה (ראה דב' כד , ה) - שאינו מחזיר גרושתו (ראה משנה סוטה ח , ג) , או נטע כרם וחיללו , או בנה בית וחנכו - אינו יוצא כלל , אפילו לתקן הדרכים ואפילו להספיק מים ומזון (ראה שם , ד) , כדכתיב "נקי יהיה לביתו שנה אחת" (דב' כד , ה); ומְרַבֶּה אף בונה בית ונוטע כרם , כדאיתא בסוטה (מג , א). אבל רך הלב וחביריו מתקנים הדרכים ומספיקין מים ומזון (ראה משנה סוטה ח , ב). וקודם שיאמרו להם שיחזרו , הכהן מְחַזֵיק אותם בשמו של הקדוש ברוך הוא: "אל תיראו... ואל תערצו..." (לעיל , ג).

וטעם ולא חללו - שלא באה השנה הרביעית; כי המנהג בכרם בבוא תבואתו , שיָחולו שם וילכו בו בחלילים; וצוה הכתוב שיהיה כל פריו קדש הלולים (ראה וי' יט , כד) - שיהללו את השם הנכבד בשמחה ההיא. ויתכן שיהיה פירוש ולא חללו - שלא עשהו חולין , והוא הפדיון שהזכירו רבותינו (ראה משנה מעשר שני ה , ד); מלשון "כי חלל יהודה קדש יי'" (מל' ב , יא); "ולא יחלל זרעו" (וי' כא , טו).

ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו - הנה לא דקדקה התורה שיהיה הוא הנוטע , אבל שיהיה שלא חללו עדיין , רוצה לומר , שלא זכה לאכול ממנו; כי עד השנה הרביעית לא יזכה לזה , כי השלש שנים הראשונים יהיה כל פריו ערלה. ולפי שלא דקדקה התורה כי אם מפני היראה שיש לו , שאיש אחר יחללנו , למדנו שכן הדין בכל אילני מאכל שיהיה בהם הרבוי , כמו העניין בכרם. והנה מצאנו באילנות שֵם כרם; אמר: "מגדיש ועד קמה ועד כרם זית" (שו' טו , ה). והנה הפחות שיפול עליו זה השם מהאילנות הם חמשה , ולזה יתבאר שאם היו לו חמשה אילני מאכל ולא זכה עדיין לחללם ולאכול מהם , הוא הולך ושב לביתו לסבה שזכרנו בעניין הבית (לעיל , ה).