תנ"ך - ושם לה עלילת דברים והוצא עליה שם רע ואמר את־האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא־מצאתי לה בתולים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְשָׂ֥ם לָהּ֙ עֲלִילֹ֣ת דְּבָרִ֔ים וְהוֹצִ֥א עָלֶ֖יהָ שֵׁ֣ם רָ֑ע וְאָמַ֗ר אֶת־הָאִשָּׁ֤ה הַזֹּאת֙ לָקַ֔חְתִּי וָאֶקְרַ֣ב אֵלֶ֔יהָ וְלֹא־מָצָ֥אתִי לָ֖הּ בְּתוּלִֽים: (דברים פרק כב פסוק יד)

טקסט וניקוד:

וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת־הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא־מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים: (דברים פרק כב פסוק יד)

טקסט בלבד:

ושם לה עלילת דברים והוצא עליה שם רע ואמר את־האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא־מצאתי לה בתולים: (דברים פרק כב פסוק יד)

תיקון קוראים:

ושם לה עלילת דברים והוצא עליה שם רע ואמר את־האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא־מצאתי לה בתולים: (דברים פרק כב פסוק יד)
וִישַׁוֵי לַהּ תַּסקוּפֵּי מִלִין וְיַפֵּיק עֲלַהּ שׁוֹם בִּישׁ וְיֵימַר יָת אִתְּתָא הָדָא נְסֵיבִית וְעַלִית לְוָתַהּ וְלָא אַשׁכַּחִית לַהּ בְּתוּלִין :

ושם - ח': *בר' ל , מא; דב' כב , יד; כז , טו; ש"א ח , יא; יש' כח , כה; יר' יז , ה; זכ' י , ג; תה' נ , כג. עלילת - ד' (בכתיבים שונים): דב' כב , יד , יז; ש"א ב , ג; תה' קמא , ד. ולא - מצאתי - ה': דב' כב , יד; ש"א כט , ג; יח' כב , ל; תה' סט , כא; *קה' ז , כח.

ושם - ח'; עלילת - ד'; והוצא - ל' חס'; ולא - מצאתי - ה'.

ובא אליה ושנאה - סופו: ושם לה עלילות דברים. עבירה גוררת עבירה (ראה תנח' כי תצא א): עבר על "לא תשנא" (וי' יט , יז) , סופו לבא לידי לשון הרע (ראה ספ"ד רלה). את האשה הזאת - מכאן שאין אומרים דברים אלא בפני בעל דין (ראה שם).

עלילות - כמו 'סיבות'. דברים - הם אמת או שקר. בתולים - לשון רבים ולא יתפרדו , וכן 'בְּחורים' (ראה במ' יא , כח) ו"זקֻנים" (בר' לז , ג) ו'עלומים' (ראה יש' נד , ד).

ושם לה עלילות דברים - מתוך השנאה שם לה עלילות , שרוצה לגרשה בלא כתובה; ואמר: לא מצאתי לה בתולים.

כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה - טעמו: כאשר יקח איש אשה בלִקוחי התורה , שהם הקדושין בכסף , והיא המאורסה אשר יזכיר (להלן , כג) , ואחרי ימים בא אליה ושנאה - שלא היתה ערבה אליו בביאתה , והשכים בבקר ובא לבית דין וטען שלא מצא לה בתולים. והנה זה מתכוין להוציאה בלא מהר הבתולות , שהיא הכתובה שכתב לה; ומפני כי בחזקת בתולה נתקדשה אליו , הוא טוען עליה שזינתה תחתיו. ולפיכך אמר הכתוב "ואם אמת היה הדבר הזה" (להלן , כ) - כדברי הבעל - "וסקלוה" (להלן , כא). והאמת לא יוָדע רק על פי שנים עדים (ראה דב' יז , ו). ולפי שהכתוב יפרש בזנוני הבתולות , כי כאשר תהיה מאורסה תסקל , וכאשר לא אורסה היא פטורה , לא הוצרך לפרש כאן 'ואם אמת היה שזינתה בארוסיה ושזנתה ברצונה - וסקלוה' , ואמר ברמז: "כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה" (להלן , כא); והנבלה היא בעשותה כן לרצונה; ו"לִזְנוֹת" הוא כאשר תשׂטה אשה תחת אישה (ראה במ' ה , כט). כי הנערה אשר לא אורסה לא תקרא 'זונה' בשכבה עם אחד העם; אבל היא מיועדת לו (ראה להלן , כח - כט).

כי יקח איש אשה - רוצה לומר , שקנה אותה לו לאשה באחד ממיני הקנייה , ואחר כן בא אליה ושנא אותה , ומפני שנאתו אותה העליל אותה שלא מצאה בתולה , והוציא עליה שם רע. לפי שידענו שאין האשה נסקלת על פי הבעל , שנאמר: "על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת" (דב' יז , ו) , ועוד , שאע"פ שנודה שיֵאָמן , הנה לא תתחייב מפני זה מיתה , כי אולי נבעלה קודם שתיארס - הנה מזה המקום יתבאר לנו שהוצאת השם רע הזה הוא שהביא עדים שזנתה בבית אביה , ואחר שנתארסה לו; ועל זה אמר: והוציא עליה שם רע - רוצה לומר: על ידי עדים שהעידו שזנתה אחר שנתארסה. או יהיה הרצון באמרו ושם לה עלילות דברים - על ידי עדים , כי מַאֲמָרָם יֵאָמן , ולזה יושמו לה הדברים ההם , והם אמרם שנבעלה אחר שנתארסה. והוצאתו עליה שם רע הוא מה שיאמר מעצמו שלא מצא לה בתולים , כי זה אינו כי אם הוצאת דבה ושם רע , כי דבריו אינם נאמנים , ולא ישפטו על פיהם הדיינים. ויעיד על אמתת זה הפירוש מה שאמר אחר זה: "והנה הוא שם עלילות דברים לאמר לא מצאתי לבתך בתולים" (פס' יז) , רוצה לומר , כי לאמת שלא מצא לבתו בתולים שם עלילות דברים בפי העדים להעיד שקר. ולא אמר שם לה , כי לא הושמו לה עלילות ההם אחר שיש לה עדים שיזימו עדי הבעל , ולזה הוצרך לומר והוציא עליה שם רע. ואמר את האשה הזאת לקחתי - מגיד שאומר כל דבריו לבית דין בפני אשתו , שנאמר: הזאת. ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים - מגיד שהַבִּיאה שבא עליה הוא במקום בתולים , לא שלא כדרכה.
ריכוז קישורים