תנ"ך - וענשו
אתו
מאה
כסף
ונתנו
לאבי
הנערה
כי
הוציא
שם
רע
על
בתולת
ישראל
ולו־תהיה
לאשה
לא־יוכל
לשלחה
כל־ימיו:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְעָנְשׁ֨וּ
אֹת֜וֹ
מֵ֣אָה
כֶ֗סֶף
וְנָֽתְנוּ֙
לַאֲבִ֣י
הַֽנַּעֲרָ֔ה
כִּ֤י
הוֹצִיא֙
שֵׁ֣ם
רָ֔ע
עַ֖ל
בְּתוּלַ֣ת
יִשְׂרָאֵ֑ל
וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה
לְאִשָּׁ֔ה
לֹא־יוּכַ֥ל
לְשַׁלְּחָ֖הּ
כָּל־יָמָֽיו:
ס
(דברים פרק כב פסוק יט)
וְעָנְשׁוּ
אֹתוֹ
מֵאָה
כֶסֶף
וְנָתְנוּ
לַאֲבִי
הַנַּעֲרָה
כִּי
הוֹצִיא
שֵׁם
רָע
עַל
בְּתוּלַת
יִשְׂרָאֵל
וְלוֹ־תִהְיֶה
לְאִשָּׁה
לֹא־יוּכַל
לְשַׁלְּחָהּ
כָּל־יָמָיו:
ס
(דברים פרק כב פסוק יט)
וענשו
אתו
מאה
כסף
ונתנו
לאבי
הנערה
כי
הוציא
שם
רע
על
בתולת
ישראל
ולו־תהיה
לאשה
לא־יוכל
לשלחה
כל־ימיו:
ס
(דברים פרק כב פסוק יט)
וענשו
אתו
מאה
כסף
ונתנו
לאבי
הנערה
כי
הוציא
שם
רע
על
בתולת
ישראל
ולו־תהיה
לאשה
לא־יוכל
לשלחה
כל־ימיו:
ס
(דברים פרק כב פסוק יט)
וְיִגבּוֹן
מִנֵיהּ
מְאָה
סִלעִין
דִּכסַף
וְיִתְּנוּן
לַאֲבוּהָא
דְעוּלֵימְתָא
אֲרֵי
אַפֵּיק
שׁוֹם
בִּישׁ
עַל
בְּתוּלְתָא
בַת
יִשׂרָאֵל
וְלֵיהּ
תְּהֵי
לְאִתּוּ
לֵית
לֵיהּ
רְשׁוּ
לְמִפטְרַהּ
כָּל
יוֹמוֹהִי
:
יוכל
לשלחה
-
י"ד
זוגין
,
קדמאה
נסיב
למ"ד
ותינינא
לא
נסיב:
בר'
יז
,
ד
,
ה.
-
שמ'
כז
,
ג;
לח
,
ג.
-
במ'
טז
,
כד
,
כז.
-
*במ'
כב
,
ד
,
י.
-
דב'
כב
,
יט
,
כט.
-
יהו'
טו
,
ז;
יח
,
יז.
-
ש"ב
יח
,
כח;
כד
,
כ.
-
מש'
י
,
יז;
טו
,
כד.
-
כ
,
טז;
כז
,
יג.
-
כא
,
ט;
כה
,
כד.
-
שה"ש
ב
,
ו;
ח
,
ג.
-
*דנ'
ה
,
ב
,
ג.
-
עז'
ב
,
סג;
נחמ'
ז
,
סה.
-
דה"ב
יח
,
כא
,
כב.
הנערה
-
ל'
מל'
בתור';
יוכל
לשלחה
-
ל'.
וטעם
כל
ימיו
-
כי
לעולם
תהיה
ברשותו
,
עד
מותו.
וענשו
אותו
-
ומשלם
ולוקה.
וטעם
וענשו
אותו
מאה
כסף
-
אחרי
המלקות
,
הנדרש
(ראה
כתובות
מו
,
א)
מ"ויסרו
אותו"
(לעיל
,
יח).
כי
המנהג
לכתב
לבתולות
מהר
חמשים
כסף
(ראה
להלן
,
כט)
,
והנה
זה
הוציא
עליה
שם
רע
בעבור
ששנאהּ
(ראה
לעיל
,
יג
-
יד)
,
ורצה
להוציאה
בלא
כלום
-
ולכן
ענָשוֹ
הכתוב
במאה
כסף
,
כי
התורה
תעניש
בכפל
,
כענין
"שנים
ישלם"
(שמ'
כב
,
ג).
ואף
על
פי
שהכתובה
מדבריהם
,
למי
שיַתְנה
עמה
או
ישאנה
סתם
,
אבל
המנהג
היה
לכתב
מהר
לבתולות
,
כמו
שנאמר
"כמהר
הבתולות"
(שם
,
טז)
,
והרוב
יעשו
כן.
ואם
לא
היה
כתובה
לאשה
הזאת
,
למה
ישים
עליה
עלילות
דברים
מפני
שבא
עליה
ושנאה
(ראה
לעיל
,
יג
-
יד)?
יכתב
לה
גט
ויפטר
ממנה
,
דכתיב
"כי
שנא
שלח"
(מל'
ב
,
טז).
וענשו
אותו
מאה
כסף
-
הם
מאה
שקלים
של
כסף
צרוף.
ונתנו
לאבי
הנערה
-
מגיד
שאם
היתה
נערה
,
זוכה
אביה
בזה
הקנס;
ואם
לא
היה
לה
אב
הרי
הוא
לעצמה
,
כי
לא
זִכְּתה
התורה
בו
אלא
לאב
,
לא
ליורשיו.
והנה
האשה
בנעוריה
ברשות
אביה
,
כמו
שבארנו
בפרשת
'ראשי
המטות'
(במ'
ל
,
ד).
ונתבאר
גם
כן
בזאת
הפרשה
במוציא
שם
רע
(כאן)
ובאונס
(להלן
,
כה
-
כו)
ומפתה
(ראה
שמ'
כב
,
טו
-
טז).
ולפי
שכבר
דקדק
בכל
המקומות
לזכור
בה
שם
'נערה'
,
שנאמר:
"ולקח
אבי
הנערה"
(לעיל
,
טו)
,
"ואמר
אבי
הנערה"
(לעיל
,
טז)
,
ונתנו
לאבי
הנערה
-
למדנו
שאם
לא
היתה
נערה
בעת
הוצאתו
שם
רע
עליה
,
לא
ילקה
מוציא
שם
רע
ולא
יענש
בזה
הכסף.
כי
הוציא
שם
רע
על
בתולת
ישראל
-
למדנו
שאם
לא
היתה
בתולת
ישראל
,
והוא
שתהיה
הורתה
ולידתה
בקדושה
-
אין
זה
הדין
נוהג
במוציא
שם
רע
,
רוצה
לומר:
ללקות
ולשלם
קנס.
וראוי
שתדע
שצריך
שיאמר
שמעת
שקדש
אותה
באלו
הקדושים
אשר
עליהם
בא
עליה
,
זנתה
,
שנאמר
"את
האשה
הזאת
לקחתי
ואקרב
אליה
ולא
מצאתי
לה
בתולים"
(לעיל
,
יד)
-
רוצה
לומר:
את
האשה
הזאת
קדשתי
,
ובעת
שקרבתי
אליה
לא
מצאתי
לה
בתולים;
כאלו
יאמר
,
שבעת
שקדשה
היו
לה
בתולים
,
אך
אחר
זה
כשקרב
אליה
,
לא
היו
לה
בתולים
,
לפי
שכבר
נבעלה
בנתים.
ובזה
האופן
יהיה
זה
המאמר
בעצם
ומדרך
מה
הוא
,
כמו
שהתבאר
בשרשים
הכוללים.
ולזה
הוא
מבואר
שאם
הביא
עדים
שבעת
שהיתה
מאורשת
בקדושים
אחרים
נבעלה
,
לא
ינהג
במוציא
שם
רע
זה
הדין;
כאלו
תאמר
שקדשה
לו
וגרשה
וחזר
וקדשה
והביא
עדים
שבהיותה
מקודשת
לו
בקדושים
הראשונים
נבעלה.
וכן
אם
קדשה
אחיו
והיתה
'זקוקה'
לו
,
לא
ינהג
בהמוציא
שם
רע
זה
הדין;
שאינו
יכול
לומר:
"את
האשה
הזאת
לקחתי"
(שם).
וכן
אם
לא
אמר
הבעל
אלא
שלא
מצא
לה
בתולים
,
ולא
הביא
עדים
שזנתה
תחתיו
,
אין
נוהג
בו
דין
מוציא
שם
רע
,
שנאמר:
"ושם
לה
עלילות
דברים"
(שם)
-
מגיד
שצריך
שיביא
הוא
העדים.
וכן
אם
לא
אמר
שזנתה
תחתיו
,
שנאמר:
"והוציא
עליה
שם
רע"
(שם)
,
ואע"פ
שבאו
עדים
מעצמם
והעידו
שמשנתארסה
זנתה.
והוא
מבואר
שכאשר
יאמר
שזנתה
תחתיו
,
צריך
שיוציא
עליה
שם
רע
שזנתה
כדרכה
,
כי
לולי
זה
לא
יהיה
רושם
בדבריו
לאמת
שלא
מצאה
בתולה.
ומזה
יתבאר
שאם
לא
היתה
בחזקת
בתולה
כשנתקדשה
לו
,
לא
ינהג
בו
זה
הדין
,
כי
לא
יתבאר
מדברי
העדים
שהלכו
בתוליה
בביאה
ההיא
,
והוא
המכוון
בדברי
הבעל;
ולזה
היה
עונשה
בסקילה
כמשפט
נערה
בתולה
מאורסה
(ראה
להלן
,
כד).
והנה
נדקדק
בכל
זה
במוציא
שם
רע
מפני
שעניינו
הוא
חדוש
,
ואין
ראוי
שנקח
ממנו
זולת
מה
שזכרה
אותו
התורה.
ולו
תהיה
לאשה
לא
יוכל
לשלחה
כל
ימיו
-
עשתה
התורה
לו
כמשפט
הראוי
לו
,
כי
אולי
מפני
שהיתה
כעורה
שם
לה
עלילות
דברים
לתכלית
שלא
תשאר
עמו
כלל
,
ורצתה
התורה
שתהיה
לו
לאשה
כל
ימיו;
והזהירה
אותו
שלא
ישלחנה
בגט
,
לפיכך
אם
שלחה
צריך
להחזירה.
ואם
היה
כהן
שאינו
יכול
להחזירה
,
הנה
כבר
עבר
על
'לא
תעשה'
בשלחו
אותה.
וראוי
שתדע
שאם
לא
היתה
ראויה
לו
אלא
בעבירה
,
כמו
שזנתה
תחתיו
,
או
שכבר
נתברר
שהיא
אסורה
לו
,
לא
יחוייב
לו
לקיימה;
כי
התורה
לא
התחכמה
בזה
אלא
כנגד
רוע
תכונתו
,
שמפני
שנאתו
אותה
היה
רוצה
שלא
תשאר
עמו
,
ורצתה
התורה
להכניע
רוע
רצונו.