תנ"ך - והוצאתם
את־שניהם
אל־שער׀
העיר
ההוא
וסקלתם
אתם
באבנים
ומתו
את־הנער
הנערה
על־דבר
אשר
לא־צעקה
בעיר
ואת־האיש
על־דבר
אשר־ענה
את־אשת
רעהו
ובערת
הרע
מקרבך:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְהוֹצֵאתֶ֨ם
אֶת־שְׁנֵיהֶ֜ם
אֶל־שַׁ֣עַר׀
הָעִ֣יר
הַהִ֗וא
וּסְקַלְתֶּ֨ם
אֹתָ֥ם
בָּאֲבָנִים֘
וָמֵתוּ֒
אֶת־הַֽנַּעֲרָ֗
הַֽנַּעֲרָ֗ה
עַל־דְּבַר֙
אֲשֶׁ֣ר
לֹא־צָעֲקָ֣ה
בָעִ֔יר
וְאֶ֨ת־הָאִ֔ישׁ
עַל־דְּבַ֥ר
אֲשֶׁר־עִנָּ֖ה
אֶת־אֵ֣שֶׁת
רֵעֵ֑הוּ
וּבִעַרְתָּ֥
הָרָ֖ע
מִקִּרְבֶּֽךָ:
ס
(דברים פרק כב פסוק כד)
וְהוֹצֵאתֶם
אֶת־שְׁנֵיהֶם
אֶל־שַׁעַר׀
הָעִיר
הַהִוא
וּסְקַלְתֶּם
אֹתָם
בָּאֲבָנִים
וָמֵתוּ
אֶת־הַנַּעֲרָ
הַנַּעֲרָה
עַל־דְּבַר
אֲשֶׁר
לֹא־צָעֲקָה
בָעִיר
וְאֶת־הָאִישׁ
עַל־דְּבַר
אֲשֶׁר־עִנָּה
אֶת־אֵשֶׁת
רֵעֵהוּ
וּבִעַרְתָּ
הָרָע
מִקִּרְבֶּךָ:
ס
(דברים פרק כב פסוק כד)
והוצאתם
את־שניהם
אל־שער׀
העיר
ההוא
וסקלתם
אתם
באבנים
ומתו
את־הנער
הנערה
על־דבר
אשר
לא־צעקה
בעיר
ואת־האיש
על־דבר
אשר־ענה
את־אשת
רעהו
ובערת
הרע
מקרבך:
ס
(דברים פרק כב פסוק כד)
והוצאתם
את־שניהם
אל־שער׀
העיר
ההוא
וסקלתם
אתם
באבנים
ומתו
את־הנער
הנערה
על־דבר
אשר
לא־צעקה
בעיר
ואת־האיש
על־דבר
אשר־ענה
את־אשת
רעהו
ובערת
הרע
מקרבך:
ס
(דברים פרק כב פסוק כד)
וְתַפְּקוּן
יָת
תַּרוֵיהוֹן
לִתרַע
קַרתָּא
הַהִיא
וְתִרגְּמוּן
יָתְהוֹן
בְּאַבנַיָא
וִימוּתוּן
יָת
עוּלֵימְתָא
עַל
עֵיסַק
דְּלָא
צְוַחַת
בְּקַרתָּא
וְיָת
גֻּברָא
עַל
עֵיסַק
דְּעַנִי
יָת
אִתַּת
חַברֵיהּ
וּתפַלֵי
עָבֵיד
דְּבִישׁ
מִבֵּינָך
:
אל
-
י"ט
פסוקים
'אל
על
על':
ראה
דב'
יא
,
כט.
ומתו
-
ח'
(בקמץ):
ראה
דב'
יז
,
ה.
ומתו
-
ז'
(בתורה
,
בקמץ):
ראה
דב'
יז
,
ה.
ואת
-
האיש
-
ב':
*דב'
כב
,
כד;
שו'
א
,
כה.
ואת
האיש
ב'
ואת
האיש
ואת
כל
משפחתו
ואת
האיש
על
דבר.
הנער
-
רה
ק';
ואת
-
האיש
-
ב'.
אל
שער
-
מקום
שֶבֶת
זקני
העיר.
הנה
הכתוב
קרא
ה"מאורשה"
(לעיל
,
כג)
'אשת
רעהו'
,
ולא
נוכל
לדעת
הארישׂוּת
כי
אם
בדברי
קבלה.
שניהם
-
איכא
למאן
דאמר
(ראה
סנה'
סו
,
ב):
בזמן
ששניהם
בני
עונש;
אבל
אם
היא
קטנה
,
הוא
בחנק
והיא
פטורה.
ואיכא
למאן
דדייק:
"ומת
האיש
אשר
שכב
עמה
לבדו"
(להלן
,
כה)
-
דהאי
"לבדו"
מיותר
,
מדכתיב
בתריה
"ולנערה
לא
תעשה
דבר"
(להלן
,
כו);
לומר
,
דאם
היא
קטנה
,
הוא
לבדו
בסקילה.
והנה
שלשה
פרשיות:
דמוציא
שם
רע
(לעיל
,
כ
-
כא):
מתה
הנערה
לבדה
,
לפי
שלא
ניכר
הבעל;
שניה
(לעיל
,
כב
-
כד):
מתים
שניהם;
שלישית
(להלן
,
כה
-
כז)
,
המאנס:
מת
הוא
לבדו.
ענין
נערה
המאורסה
-
כי
כאשר
יראו
עדים
מרחוק
איש
תופס
בנערה
ושוכב
עמה
בעיר
,
והרימו
העדים
קולם
והתרו
בהם
,
על
דעת
רבותינו
(ראה
ספ"ד
רמג)
,
יתחייבו
שניהם
סקילה
,
שגם
האשה
בחזקת
מזנה
לדעת
,
כיון
שלא
צעקה
כלל;
כי
דרך
כל
אנוסה
לצעוק
בעיר
,
להושיעה
ולהצילה.
ואם
יראו
אותה
"בשדה"
(להלן
,
כה)
,
ויחזיק
בה
וישכבנה
,
הרי
זו
בחזקת
אנוסה
-
ופטורה.
וטעם
"צעקה"
(להלן
,
כז)
-
יתכן
שצעקה.
או
טעמו:
אם
צעקה
,
"אין
מושיע
לה"
(שם);
כי
אפילו
שמעו
שלא
צעקה
-
פטורה
,
כיון
שאין
שם
מושיעים
לה.
והכלל:
אם
יש
לה
מושיעים
,
בין
בעיר
בין
בשדה
-
חייבת;
אין
לה
מושיעים
,
בין
בעיר
בין
בשדה
-
פטורה;
שלא
דבר
הכתוב
אלא
בהווה.
ואמר:
על
דבר
אשר
ענה
את
אשת
רעהו
-
ולא
יקרא
'ענוי'
רק
השוכב
באונס
,
וזו
כבר
חייב
אותה
במזנָה
לרצון!?
אבל
ענין
הכתוב
,
כי
כאשר
נראה
שהאיש
אוחז
בה
ושוכב
עמה
,
נדין
האשה
כנתרצה
,
בעבור
שהיתה
יכולה
להִוָשע
ממנו;
ונחשב
האיש
כמענה
אותה
,
כי
לא
פִּתָהּ
ולא
דבר
על
לבה
להשמע
אליו.
ולא
ידעתי
בדין
הצעקה:
אם
ראינו
נערה
שהחזיק
בה
האיש
,
והיא
נלחמת
בו
בכל
כחה
ובוכה
ואוחזת
בבגדיו
או
בשערותיו
להמלט
ממנו
,
ולא
ידעה
לצעוק
,
למה
תסָקל?
אלא
גם
הצעקה
-
בהווה
,
לדון
בה
מן
הסתם:
בעיר
-
מפותה
,
ובשדה
-
אנוסה.
והוציאו
(לפנינו:
והוצאתם)
את
שניהם
אל
שער
העיר
ההיא
-
הנה
דקדקה
התורה
בכל
המקומות
שתהיה
ההמתה
בשער
שנמצאו
בו
כדי
שיִוָסרו
כל
העם
אשר
נמצאת
בהם
זאת
הרעה
,
כי
בודאי
היה
זה
לרוע
מנהג
בני
העיר
,
המוכיחים
והנוכחים.
את
הנערה
על
דבר
אשר
לא
צעקה
בעיר
-
אמר
זה
,
כי
זה
מעיד
שלא
היתה
אנוסה;
כי
אם
לא
נתרצתה
בזה
היתה
יכולה
לצעוק
וימלטוה
האנשים
ממנו.
והוא
מבואר
שהתורה
דברה
בזה
בהווה
,
כי
בעיר
יהיה
על
צד
הפתוי
,
ובשדה
יהיה
על
צד
האונס.
אך
ראוי
שנדע
שבכל
מקום
שהתבאר
שצעקה
ואין
מושיע
לה
(ראה
להלן
,
כז)
הרי
היא
פטורה
,
כי
לא
חטאה
בזה;
ובכל
מקום
שתעשה
זה
ברצון
,
הרי
היא
נסקלת.