תנ"ך - לא־תראה את־חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לֹא־תִרְאֶה֩ אֶת־חֲמ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ שׁוֹרוֹ֙ נֹפְלִ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָקֵ֥ם תָּקִ֖ים עִמּֽוֹ: ס (דברים פרק כב פסוק ד)

טקסט וניקוד:

לֹא־תִרְאֶה אֶת־חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ: ס (דברים פרק כב פסוק ד)

טקסט בלבד:

לא־תראה את־חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו: ס (דברים פרק כב פסוק ד)

תיקון קוראים:

לא־תראה את־חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו: ס (דברים פרק כב פסוק ד)
לָא תִחזֵי יָת חֲמָרָא דַאֲחוּך אוֹ תוֹרֵיהּ רְמַן בְּאוֹרחָא וְתִכבּוֹשׁ מִנְהוֹן אָקָמָא תָקִים עִמֵיהּ :

הקם תקים [עמו] - זו טעינה: להטעינו משאוי שנפל מעליו. עמו - עם בעליו; אבל הלך וישב לו , אמר לו: הואיל ועליך מצוה , אם רצית לטעון טעון - פטור (ראה משנה ב"מ ב , י).

נופלים - כמו "רובץ" (שמ' כג , ה). ומלת נופלים - כלל. הקם תקים עמו - לא לבדך; כמו "עזוב תעזוב עמו" (שם).

נפלים בדרך - זו טעינה , ובשכר; ובפריקה - בחנם (ראה ב"מ לב , א).

והוסיף במצות הטעינה (ראה שמ' כג , ה) , להזהיר עליה במצות 'לא תעשה'; כי בתורה אמר "עזוב תעזוב עמו" (שם) - מצות 'עשה'. ועוד הוסיף: נופלים בדרך , כי שם אמר "רובץ תחת משאו" (שם); ולא הזכיר שם , רק החמור , שדרכו לטעון משוי גדול וירבץ תחתיו. ואמר בכאן 'אחיך' ושם "אויבך" (שם , ד) "ושונאך" (שם , ה) - לאמר: תעשה עמו כן , וזכור האחוה ותשכח השנאה.

לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך - ראוי שיובן זה שהם נופלים - מפני המשא; שאם היו נופלים בזולת המשא מפני חולשתם , אין שם דרך להקימם. ואולם הכונה היא בזה שהיו רובצים תחת משאם , כמו שנזכר בפרשת 'ואלה המשפטים' (שמ' כג , ה) , וכבר צוה שם לפרוק משאם עם הבעלים; ובזה המקום צוה להקים המשא עליהם עם הבעלים , ולזה אמר: הקם תקים עמו. וכבר בארנו קודם זה מתי יקרא זה העניין התעלם ומתי לא (לעיל , א). והנה אמר בפרשת 'ואלה המשפטים': "כי תפגע" (שמ' כג , ד) ובזה המקום אמר לא תראה , ולזה לא יחוייב אלא על ראייה שהיא כפגיעה , וזה לפי מה ששערו חכמים (ראה ספ"ד רכב) - ריס , שהוא אחד משבעה ומחצה במיל. ואם היה רחוק ממנו יותר מזה השיעור אינו חייב בזאת המצוה. ואמר: הקם תקים עמו - שאינו חייב לטעון המשא על הבהמה אם לא יעזרו לו הבעלים; ואם היה זקן או חולה טוען הוא לבדו. ולפי שאין האדם חייב לעשות מלאכת חבירו ולטרוח בה בחנם , הוא מבואר שהטוען יקח שכר על הטעינה; אך לא על הפריקה , כי אינה מעצם המלאכה.
ריכוז קישורים