קדמו
-
ה':
דב'
כג
,
ה;
יש'
כא
,
יד;
תה'
סח
,
כו;
קיט
,
קמח;
נחמ'
יג
,
ב.
בלחם
-
ז'
(דגשין
,
בלישנא):
*בר'
מז
,
יז
,
יט;
וי'
ח
,
לב;
במ'
כא
,
ה;
*דב'
כג
,
ה;
ש"א
ב
,
ה;
*נחמ'
יג
,
ב.
על
דבר
אשר
לא
קדמו
אתכם
בלחם
ובמים
-
מצינו
"אכל
בכסף
תשבירני
ואכלתי
ומים
בכסף
תתן
לי
ושתיתי
,
כאשר
עשו
לי
בני
עשו
היושבים
בשעיר
והמואבים
היושבים
בער"
(דב'
ב
,
כח
-
כט)!?
ורבים
אמרו
(ראה
ראב"ע
שם)
,
שהם
לא
קדמו
אותם
,
אבל
ישראל
קנו
מהם.
וזה
הבל
,
כי
די
למחנה
שימכרו
להם
כאשר
ירצו
לקנות.
ועוד
,
כי
ישראל
לא
באו
בגבול
מואב
(ראה
שו'
יא
,
יח)
,
והמואבים
הוציאו
להם
לחם
ומים
בכסף
,
והכתוב
יספר
שעשו
המואבים
כאשר
עשו
בני
עשו
(ראה
דב'
ב
,
כח);
ולמה
ירחיק
המואבי
לעולם
בעבור
זה
(ראה
לעיל
,
ד)
,
ולא
יתעב
אדומי
(ראה
להלן
,
ח)?
ורבי
אברהם
אמר
(דב'
ב
,
כט)
,
כי
טעם
"כאשר
עשו
לי
בני
עשו
והמואבים"
(שם)
-
על
"אעברה
בארצך
בדרך
בדרך"
(שם
,
כז)
,
אבל
לא
מכרו
להם
לחם
ומים
,
כי
הם
עברו
בהר
שעיר
(ראה
שם
,
ח)
ובעָר
(ראה
שם
,
יח);
רק
מלך
אדום
לא
הניחם
לעבור
דרך
מדינתו
אשר
הוא
יושב
בה
,
והוא
מה
שאמר:
"לא
תעבר
בי"
(במ'
כ
,
יח).
גם
זה
הבל
(ע"פ
קה'
ב
,
ט)
,
כי
הם
שלחו
אל
אדום:
אעברה
בארצך
,
"וימאן
אדום
נתון
את
ישראל
עבור
בגבולו"
(במ'
כ
,
כא)
-
והנה
לא
נכנסו
כלל
בגבול
אדום.
וכן
כתוב
"ויסעו
מהר
ההר
דרך
ים
סוף
לסבב
את
ארץ
אדום"
(במ'
כא
,
ד)
,
כי
הוצרכו
לשוב
לאחור
דרך
ים
סוף
מהר
ההר
שהוא
על
גבול
ארץ
אדום
,
ולא
באו
בארץ
אדום
עצמה
כלל.
ויפתח
אמר
בביאור:
"כי
בעלותם
ממצרים
וילך
ישראל
במדבר
עד
ים
סוף
ויבא
קדשה.
וישלח
ישראל
מלאכים
אל
מלך
אדום
(בנוסחנו
נוסף
'לאמר')
אעברה
(בנוסחנו
נוסף
'נא')
בארצך
ולא
שמע
מלך
אדום
וגם
אל
מלך
מואב
שלח
ולא
אבה
וישב
ישראל
בקדש.
וילך
במדבר
ויסב
את
ארץ
אדום
ואת
ארץ
מואב...
ויחנו
(בנוסחנו:
ויחנון)
בעבר
ארנון
ולא
באו
בגבול
מואב"
(שו'
יא
,
טז
-
יח)
-
הנה
זה
מפורש
שלא
באו
כלל
בארץ
אדום
ולא
בארץ
מואב.
ואִלו
באו
שם
,
היו
מוכרין
להם
,
כי
אין
המנהג
לנותן
רשות
לעם
הצבא
לעבור
בארצו
,
שלא
ימכור
להם
לחם
ומים.
והנראה
אלי
,
כי
הכתוב
ירחיק
שני
האחים
האלה
,
שהיו
גמולי
חסד
מאברהם
―
שהציל
אביהם
ואמם
מן
החרב
והשבי
(ראה
בר'
יד
,
טז)
,
ובזכותו
שִלחם
השם
מתוך
ההפכה
(ראה
בר'
יט
,
כט)
―
והיו
חייבים
לעשות
טובה
עם
ישראל
,
והם
עשו
עמהם
רעה:
האחד
שכר
עליו
בלעם
בן
בעור
,
והם
המואבים
(ראה
במ'
כב)
,
והאחד
לא
קדם
אותו
בלחם
ובמים
כאשר
קרבו
למולו
,
כמו
שכתוב
"אתה
עובר
היום
את
גבול
מואב
את
ער
וקרבת
מול
בני
עמון"
(דב'
ב
,
יח
-
יט).
והנה
הכתוב
הזהירם:
"אל
תצורם
ואל
תתגר
בם"
(שם
,
יט)
,
והם
לא
קדמו
אותם
כלל
,
כי
היה
הכתוב
אומר
'כאשר
עשו
לי
בני
עשו
והמואבים
והעמונים';
אבל
לא
הזכיר
עמון
,
שלא
קדמו
אותם.
והנה
עמון
הרשיע
בזה
יותר
מכולם:
כי
בני
עשו
והמואבים
,
כאשר
ידעו
שהוזהרו
ישראל
שלא
יתגרו
בהם
,
הוציאו
להם
לחם
ומים
חוץ
לגבולם
(ראה
דב'
ב
,
כח
-
כט);
ועמון
לא
אבה
לעשות
כן
,
וזה
טעם
(לא)
קדמו
-
שלא
יצאו
לקראתם
בלחם
ומים
,
כאשר
עשו
האחרים.
ולכך
הקדים
הכתוב
"עמוני"
(לעיל
,
ד)
,
והקדים
להזכיר
פשעו:
על
דבר
אשר
לא
קדמו
אתכם
,
ואחרי
כן
הזכיר
"מואבי"
(שם)
וחטאתו.
ורבותינו
דרשו
(ראה
יבמות
עו
,
ב):
"עמוני"
-
ולא
עמונית
,
"מואבי"
-
ולא
מואבית;
מפני
שהאיש
דרכו
לקדם
ואין
האשה
דרכה
לקדם
,
שתוציא
מזון
חוץ
לגבול
הארץ.
וכן
הזכירו
בירושלמי
(יבמות
ח
,
ג
[ט
,
ג])
[ובמגילת
רות
רבתי
(ד
,
ט)]:
מפני
שדרך
האיש
לשכור
ואין
דרך
האשה
לשכור.
לא
יבא
עמוני
ומואבי
בקהל
יי'
-
רוצה
לומר:
אחר
שנתגיירו;
כי
קודם
זה
לא
היה
צריך
להזהיר
בו.
וידענו
שהמואבית
מותרת
מיד
כשנתגיירה
,
שהרי
מצאנו
בבועז
שהיה
משופטי
ישראל
ונשא
רות
המואביה
(ראה
רות
ד
,
יג);
ומצאנו
גם
כן
בשלמה
המלך
שנשא
נעמה
העמונית
(ראה
מ"א
יד
,
כא).
ולזה
הוא
מבואר
שהרצון
בזה
להזהיר
בזכרים
לבד
,
מעמון
ומואב
,
שלא
יבואו
בקהל
יי'.
ויעיד
על
זה
מה
שאמר
על
דבר
אשר
לא
קדמו
אתכם
בלחם
ובמים
בדרך
בצאתכם
ממצרים
-
וזה
,
כי
דרך
האנשים
לעשות
זה
הפועל
,
לא
הנשים;
ולזה
לא
נענשו
הנקבות.
ואשר
שכר
עליך
וגו'
-
אמר
זה
בעבור
בלק
מלך
מואב
(ראה
במ'
כב
,
ה
ואי').