וטבתם
-
ב'
,
חד
חסר
וחד
מלא:
דב'
כג
,
ז;
עז'
ט
,
יב.
לעולם
-
ב'
מלא
בתורה:
*שמ'
יט
,
ט;
*דב'
כג
,
ז.
לא
תדרוש
שלומם
-
מכלל
שנאמר
"עמך
ישב
בקרבך"
(להלן
,
יז)
,
יכול
אף
זה
כן?
תלמוד
לומר:
לא
תדרוש
שלומם;
לשון
רבנו
שלמה.
והמדרש
הזה
בסיפרי
(ספ"ד
רנא)
מטובתם:
מכלל
שנאמר
שם
"בטוב
לו
לא
תוננו"
(להלן
,
יז)
,
הוציא
את
אלו
מאותה
טובה.
אבל
לא
תדרוש
שלומם
[בספרי
(שם)]:
לפי
שנאמר
"כי
תקרב
אל
עיר...
וקראת
אליה
לשלום"
(דב'
כ
,
י)
,
יכול
אף
עמון
ומואב
כן?
תלמוד
לומר:
לא
תדרוש
שלומם.
וכן
בתנחומא
(תנח'
פנחס
ג).
והנראה
אלי
,
כי
מלחמת
עמון
ומואב
אסָרהּ
הכתוב
עלינו
לדורות
,
והכתוב
שאמר
"אל
תתגרו
בם"
(ע"פ
דב'
ב
,
ה;
וראה
שם
,
ט
,
יט)
אינה
מצוה
לשעה
בלבד
,
אבל
היא
מצות
'לא
תעשה'
לדורות;
זהו
שאמר
"כי
לבני
לוט
נתתיה
ירושה"
(שם)
-
והנה
ארצם
להם
לעולם
,
כי
היא
נחלה
שהנחילם
השם.
אם
כן
,
הכתוב
שאמר
לא
תדרוש
יצוה:
אם
נלָחם
עליהם
בעיר
שכבשו
הם
מן
העמים
,
שלא
נקרא
להם
לשלום;
וכן
אם
יבאו
הם
להלחם
בארצנו
,
מותר
לנו
לרדוף
אחריהם
ולכבוש
מהם
המדינות
,
להכות
יושבי
הערים
שעשו
עמנו
הרעה
,
כמו
שעשה
יפתח:
"ויכם
מערוער
עד
(בנוסחנו:
ועד)
בואך
מנית
עשרים
עיר"
(שו'
יא
,
לג);
"וכן
יעשה"
דוד
"לכל
ערי
בני
עמון"
(ראה
ש"ב
יב
,
לא;
וראה
דה"א
כ
,
יג)
,
בעבור
שהם
פרצו
הגדר
תחלה
(ראה
ש"ב
י
,
ד)
ונלחמו
בו
(ראה
שם
,
ו
-
ח).
ואז
לא
נצטרך
לקרא
בשלומם
,
ונכה
בנלחמים
בנו
כל
עיר
מתים
והנשים
והטף
(ע"פ
דב'
ב
,
לד)
,
אם
נרצה.
ואמרו
במדרש
רבא
(במ"ר
כא
,
ו):
"והכיתם
כל
עיר
מבצר...
וכל
עץ
טוב
תפילו
וכל
מעיני
מים
תסתומו"
(מ"ב
ג
,
יט)
-
אמרו
לו:
הכתוב
אומר
"לא
תשחית
את
עצה"
(דב'
כ
,
יט)
,
ואתה
אומר
כן!?
אמר
להם:
על
כל
האומות
צוה
,
וזו
קלה
ובזויה
היא
,
שנאמר
"ונקל
זאת
בעיני
יי'
ונתן...
מואב
בידכם"
(מ"ב
ג
,
יח)
,
שנאמר:
לא
תדרוש
שלומם
וטובתם
-
אלו
אילנות
טובים.
וכל
זה
להזיקם
ולצערם;
אבל
הארץ
תשאר
למשפחה
ההיא
,
שהיא
נחלה
שהנחילם
השם.
וזה
הענין
מוזכר
באגדות
בבראשית
רבא
(עד
,
יג)
ובמדרש
תלים
(ס
,
א).
[(תוספת
רמב"ן
עצמו:)
ועל
דרך
הפשט
,
טעם
לא
תדרוש
שלומם
וטובתם
-
כאומר:
אע"פ
שהם
בני
משפחתכם
,
ואברהם
אביכם
אהב
את
אביהם
כאח
לו
יונק
שדי
אמו
(ע"פ
שה"ש
ח
,
א)
,
לא
תהיו
אתם
לו
כאחים
דורשי
שלום
וטובה
,
כי
הם
הפרו
ברית
(ע"פ
יש'
כד
,
ה)
האחוה
,
ותהיה
מופרת
לעולם.]
והנה
השם
שמר
לבני
לוט
זכות
אביהם
,
שֶלִוה
את
נביאו
בדרך
אשר
שלחו
יי'
(ע"פ
ש"א
טו
,
כ)
,
ולכך
הנחילם
מנחלת
אברהם
(ראה
בר'
טו
,
כ;
דב'
ב
,
י);
והעניש
את
בניו
בחטאם
,
שלא
ידבקו
בישראל.