תנ"ך - ביומו תתן שכרו ולא־תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את־נפשו ולא־יקרא עליך אל־ה' והיה בך חטא: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בְּיוֹמוֹ֩ תִתֵּ֨ן שְׂכָר֜וֹ וְֽלֹא־תָב֧וֹא עָלָ֣יו הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֤י עָנִי֙ ה֔וּא וְאֵלָ֕יו ה֥וּא נֹשֵׂ֖א אֶת־נַפְשׁ֑וֹ וְלֹֽא־יִקְרָ֤א עָלֶ֙יךָ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא: ס (דברים פרק כד פסוק טו)

טקסט וניקוד:

בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא־תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת־נַפְשׁוֹ וְלֹא־יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל־יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא: ס (דברים פרק כד פסוק טו)

טקסט בלבד:

ביומו תתן שכרו ולא־תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את־נפשו ולא־יקרא עליך אל־ה' והיה בך חטא: ס (דברים פרק כד פסוק טו)

תיקון קוראים:

ביומו תתן שכרו ולא־תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את־נפשו ולא־יקרא עליך אל־יהוה והיה בך חטא: ס (דברים פרק כד פסוק טו)
בְּיוֹמֵיהּ תִּתֵּין אַגרֵיהּ וְלָא תֵיעוֹל עֲלוֹהִי שִׁמשָׁא אֲרֵי עַניָא הוּא וְלֵיהּ הוּא מָסַר יָת נַפשֵׁיהּ וְלָא יִקרֵי עֲלָך קֳדָם יְיָ וִיהֵי בָך חוֹבָא :

ולא - תבוא - ג': דב' כד , טו; יר' ה , יב; יח' כד , טז.

ולא - תבוא - ג'; הוא נשא - ל'.

ואליו הוא נושא את נפשו - אל השכר הזה הוא נושא נפשו למות: עלה בכבשׁ ונתלה באילן (ראה ב"מ קיב , א). והיה בך חטא - מכל מקום; אלא שממהרין ליפרע על ידי הקורא (ראה ספ"ד רעט).

ואליו הוא נושא את נפשו - מתאוה נפשו כדי לאכול שכרו. וכמוהו "חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשם" (בנוסחנו: נפשו; הו' ד , ח): מתאוים הכהנים לאכול חטאת שיביאו על עונם.

ביומו תתן שכרו - מצוה; ולא תבוא עליו - מצות 'לא תעשה' , לחזוק. ואליו - אל שכרו. הוא נושא את נפשו - להתפרנס ממנו; על כן השכיר את עצמו.

ואליו הוא נושא את נפשו - תקוותו להשיב נפשו ולאכול , זהו שכרו , דאין לו מה יאכל אלא ממה שיקח בשכרו; ואם תעשוק אותו , לית ליה מידי למיכל. ורבותינו אמרו (ראה ב"מ קיב , א) , שעולה בכבש ונתלה באילן ושם נפשו בסכנה.

וטעם ביומו תתן שכרו ולא תבא (בנוסחנו: תבוא) עליו השמש , על דרך הפשט - ביאור ממה שנאמר בתורה "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר" (וי' יט , יג); כי דרך הכתובים לדבר בהווה , והמנהג הוא לשכֹּר הפועל ביום , ולערב הוא יוצא , טרם בא השמש. ויצוה הכתוב לפרעו ביומו כהשלים מלאכתו מיד , ושלא תבא עליו השמש , כדי שיקנה בשכרו לו ולאשתו ולבניו מה שיאכלו בלילה; כי עני הוא - ברובי הנשכרים , ואל השכר הזה הוא נושא נפשו , שיקנה בו מזון להחיות נפשו. ילמד אותנו בכאן , כי מה שאמר בתורה "לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר" (שם) , הכונה בו שתפרענו ביומו; שאם לא תפרענו בצאתו ממלאכתו מיד , הנה ילך לו לביתו וישאר שכרו אתך עד בקר , וימות הוא ברעב בלילה. וכן "כי היא כסותו (בנוסחנו: כסותֹה) לבדה היא שמלתו לעורו במה ישכב" (שמ' כב , כו) - יזכיר טעם המצוה ברובי ה'לאוין'. ורבותינו פירשו (ראה ב"מ קי , ב) , כי הכתוב בתורה "עד בקר" - בשכיר יום; ושב לבאר בכאן דין שכיר לילה. והנה לכל אחד זמן לפרעון שתים עשרה שעות. והוא האמת בקבלה , והנאות בטעם נכון.

ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש - הנה במקום אחר אמר: "ולא (בנוסחנו: לא) תלין פעולת שכיר אתך עד בקר" (וי' יט , יג). למדנו ששכיר יום גובה כל הלילה , שנאמר: "עד בקר" , ואחר זה עובר עליו; ושכיר לילה גובה כל היום , שנאמר: ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. ולמדנו מזה , שאם היה שכיר לזמן רב ונשלמה פעולת שכירותו ביום , גובה כל הלילה , שנאמר: "לא תלין פעולת שכיר" - עד השלימו כל פעולתו ששכרו עליה , אינו עובר , ואז יש לו כל הלילה אם השלים ביום , ואם השלים בלילה יש לו כל היום , עד בא השמש. כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו - רוצה לומר: כי אל השכירות ההוא נושא את נפשו , כי ממנו הוא מתפרנס ומחיה עצמו; ואם לא תפרעהו בזמנו , יקרא עליך אל יי' ויביא עליך עונש חזק על איחורך לעני מזונותיו , כי משכירותו הוא מתפרנס. וזה שזכר בסוף אינו כי אם בעני , כי העשיר אינו מהיר כל כך לגבות שכירותו , ולא תחסר פרנסתו מפני האיחור הזה.
ריכוז קישורים