תנך - ספר דברים פרק כד פסוק טז

יש ללחוץ על אחד ממופעי הפסוק על מנת לפתוח את הפרק לעיון בתצורה המתאימה:

טקסט ניקוד וטעמים:

לֹֽא־יוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וּבָנִ֖ים לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֑וֹת אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָֽתוּ: ס

טקסט וניקוד:

לֹא־יוּמְתוּ אָבוֹת עַל־בָּנִים וּבָנִים לֹא־יוּמְתוּ עַל־אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ: ס

טקסט בלבד:

לא־יומתו אבות על־בנים ובנים לא־יומתו על־אבות איש בחטאו יומתו: ס

תיקון קוראים:

לא־יומתו אבות על־בנים ובנים לא־יומתו על־אבות איש בחטאו יומתו: ס

לָא יְמוּתוּן אֲבָהָן עַל פּוֹם בְּנִין וּבנִין לָא יְמוּתוּן עַל פּוֹם אֲבָהָן אֱנָשׁ בְּחוֹבֵיהּ יְמוּתוּן :

לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים. ואם תאמר: בעון בנים - כבר אמור: איש בחטאו יומתו (ראה ספ"ד רפ). אבל מי שאינו 'איש' - מת בעון אביו; הקטנים מתים בעון אבותם בידי שמים (ראה מת"ד כד , טז).

ובנים לא יומתו על אבות - בבית דין; כדכתיב "ואת בני המכים לא המית ככתוב... "לא יומתו" וגו' (מ"ב יד , ו). אבל הקדוש ברוך הוא "פוקד עון אבות על בנים" (שמ' כ , ה) כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם , וכדכתיב "אבות יאכלו בוסר ושיני בנים (בנוסחנו: הבנים) תקהינה" (יח' יח , ב) - לאבד נחלת אבות. אבל לא על ידי בית דין.

ותועי רוח שאלו: איך אמר הכתוב לא יומתו אבות , ובמקום אחר אומר "פוקד עון אבות" (שמ' כ , ה)?! ושאלתם תוהו , כי לא יומתו - מצוה על כל ישראל , ו"פוקד עון אבות" - הוא הפוקד. וכבר פרשתיו במקומו (שם).

לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות - בארו רבותינו (ראה ספ"ד רפ) זה המאמר בעדות הקרובים , כדי להשמר מההכפל , שהרי אמר אחר זה: איש בחטאו יומתו. והנראה מפשט הכתוב , שהוא בא להזהיר הדיינים שלא ישפטו למות האבות בעבור חטא הבנים ולא הבנים בעבור חטא אביהם , אבל איש בחטאו לבד. ואולם דבר עדות הקרובים יתבאר ממה שנזכר ברוצח מעניין גואל הדם , שמצד רתיחתו ירצה על כל פנים להמית הרוצח אע"פ שאין לו חטא מות (ראה דב' יט , ו) , ולזה הוא כמו בעל דבר. וכמו שבעבור אהבת קרוביו והיותו עצמו ובשרו (ע"פ בר' כט , יד) יפותה להמית מי שאין לו חטא , כן יפותה להעיד לו עדות ואע"פ שאינו אמת. ולפי שהגואל לא יעבור 'שני בשני' , כמו שבארה התורה בפרשת 'בהר סיני': "או דודו או בן דודו יגאלנו" (וי' כה , מט) , והנה בן דודו הוא 'שני בשני' - הנה לא יפסל מהקרובים לעדות כי אם שני בשני. ועוד , שכמו שפסלה התורה הרשע והחמסן לעדות (ראה שמ' כג , א) , לפי שאנחנו רואים אותם נוטים מדרכי התורה , ולזה נחשוד אותם שאולי לסבת ממון או אהבה לא יחושו להעיד שקר , כל שכן שנחשוד הקרובים , כי כמעט שטבע הקורבה ימשכם לעזור לקרובים להשלים מבוקשו , כי טבע האדם הוא להיות בלתי מתעלם מבשרו (ע"פ יש' נח , ז). והנה תעמוד על זה בחוש מהריב המתחדש בין אנשים , אפילו בממון , שתמצא הקרובים נקשרים לאגודה אחת לעזור לקרובים , אם למשפט אם לכח. והנה כמו שהדיינין ראוי שיהיו בלתי נוטים בטבעם לאהבת החלק האחד יותר מהאחר , כמו שבארנו בפרשת 'יתרו' (שמ' יח , כא) , כן ראוי שימשך העניין בעדים , כי על פיהם יצא מה שיצא מהמשפט; כי אם אין עדים אין דיינין. והנה הוצרכה התורה לצוות שלא יומתו אבות על בנים , לפי שכבר זכרה כי השם יתעלה פוקד עוון אבות על בנים (ראה דב' ה , ט) , ואולי יחשבו הדיינים לעשות דבר ראוי אם ילכו בדרכי השם יתעלה; וכל שכן שבארה התורה בעיר הנדחת שימותו בה בנים על אבות (ראה דב' יג , טז). ולזה הזהירה התורה מזה בזה המקום , וכאלו אמרה , שאע"פ שזכר בכאן שאם יקרא העני אל יי' יהיה בשוכר עונש מהשם יתעלה (ראה לעיל , טו) , הנה אין ראוי לשופטים שילמדו מזה , ויענישו הכובש שכר שכיר שלא לפרעו בזמנו , כמו שהשם יתעלה עונש אותו.